כתבה שניה בסדרה. לקריאת הכתבה הראשונה - לחץ כאן
תחבורה
למעשה, את רוב הטיול תעבירו בנסיעה ממקום למקום. איכשהו, בטיול הגדול כל נסיעה מנקודה X לנקודה Y לוקחת 12 שעות, גם אם במפה נראה לכם שזה פחות ממאה קילומטר. אבל בגלל שבדרך כלל בקצה השני מחכה לכם חוף אקזוטי או עיר עתיקה או סתם מקום משעמם שישראלי אחר שלח אתכם אליו – אז אתם תחרקו שיניים ותעשו את זה כמו גדולים.
באוסטרליה אתם יכולים לקנות רכב משומש ממטיילים במחיר שפוי – בדרך כלל כמה חבר'ה ביחד – ואז תקבלו מפלצת אמריקנית ישנה עם נפח מנוע של משאית וצריכת דלק של חללית. המפלצת חרשה את כל אוסטרליה ואין כביש שהיא לא השאירה בו חלקים. למרבה המזל, יש הרבה מוסכים ואנשים נחמדים
פזורים בכל רחבי היבשת החמישית במידה שווה. הם ישמחו לקחת מכם כסף.
בשאר העולם הלא מערבי הרבה יותר פשוט ונוח. פשוט מסתמכים על מערכת הרכבות והאוטובוסים של הארץ בה אתם שוהים. מה יותר קל מזה? ובכן, גיבוש שייטת, למשל.
בהודו אתם תרכשו כרטיסים ל'טוריסט באס' – קרי, אוטובוס תיירים. ההבדל בינו לבין אוטובוס רגיל, אגב, הוא שנוסעים בו תיירים. מעבר לזה אתם הולכים להטלטל בתוך משהו שהוא חצי טיולית וחצי משאית, ותגלו שהרגליים שלכם הרבה יותר ארוכות ממה שחשבתם. בדרך כלל בנסיעה ממוצעת בהודו קורים הדברים הבאים:
א. הנהג נרדם.
ב. אתה לא.
ג. האוטובוס נתקע, הנהג ונהגי המשנה (הם מתחלפים תוך כדי) יורדים,
מביטים עליו ומנענעים ראשים במשך כמה שעות. לאחר מכן הם מפרקים את האוטובוס לחלקים עם פטיש חמש ואז מרכיבים אותו בלי לתקן כלום, בעוד אתה קופא מקור בחוץ.
ד. הנסיעה לוקחת בין חמש לשמונה שעות יותר מהמתוכנן.
מה שמדהים שאתה אף פעם לא באמת מגיע ליעד שלך. זאת אומרת, אם אומרים לך שאתה נוסע לעיר מסוימת, האוטובוס תמיד יעצור בעיר אחרת קטנה ומזוהמת שנמצאת במרחק שעה נסיעה מהיעד שלך.
בתאילנד, למשל, יש אוטובוסים מפוארים ונוחים, אבל יש מקומות כמו לאוס או כמו בוליביה בדרום אמריקה שיזכירו לך שבהודו היו אחלה נסיעות...
