אלוקים בעצמו, ואין עוד מלבדו, יודע למה בחנות מתנות לגברים יש תמיד גלובוס ענק בחלון הראווה. אשרי הגבר שקיבל שי זה, ושמח בליבו ככלה ביום חתונתה. רוב מתפקדי המין החזק ימשכו בכתפם, יסובבו פעם אחת את הכדור, וישלחו אותו להעלות אבק אי שם בבוידעם. אבל בסיבוב האחד הזה, אפשר שיתקלו במדינה עם הגבול הכי משורטט בעולם– בליז. הסיבה לכך נעוצה במריבות הגבול שהתפתחו כשהונדורס הבריטית חיפשה עצמאות, בעוד גואטמלה לא ששה להדליק לה את הפנס. הסרגל של האו"ם הונף כשהיה צורך בקביעת גבולות ברורים.
גם הצ'חצ'ח וגם הווז- ווז
חשבתם שאצלנו הרב תרבותיות בפול ווליום? תימנים עם פולנים? ערבים עם חרדים? אתיופים עם לוכדי גרבילים? תמהיל מסובך אמנם, אבל שימו לב למתכון הבליזאי– חצי מהאוכלוסייה מעורבת מבני המאיה ואירופאים לשעבר, רבע אפרו- בליזאים או קראולים (אפרו- אירופים), עשרה אחוזים הם בני מאיה, שישה אחוזים הם ממוצא אינדיאני מעורב עם אפריקאי, שמכונים גם גריפונה, והשאר ממוצא אירופאי, הודי, סיני, צפון אמריקאי ומזרח תיכוני. כלומר לבנוני. בבליז סיטי אפשר למצוא חומוס סביר ושיחה ידידותית על גורל המזרח התיכון.
בליז סיטי תחילה
בליז סיטי דומה לעזה, רק בלי ההפצצות של חיל האוויר. מוזנחת ודהויה, ובעיקר כזאת שהזמן בה עצר מלכת. לא פלא שהמוטו הלאומי של המדינה הוא יגע משהו: "תחת הצל אשגשג". הלאות שם מעוררת בך רצון עז לג'וינט, ולו בכדי להשתלב באווירה. היחידים שנעים ללא הפסקה הם האוטובוסים הצהובים ששמשו בתי ספר אמריקאיים בסיקסטיז, והיום כובשים את הרחובות ונותנים תחושה שאוטוטו תפגוש את אלביס שותה גזוז. מה שבטוח הוא שלעולם לא תוכל לדעת באיזה שפה לפנות לנהג– כושי ענק שמדבר ספרדית, אינדיאני נמוך ששפת אימו אנגלית והודי שמפתיע בצרפתית רהוטה.
צוללים, קדימה!
השורה התחתונה היא הצלילה. בליז שוכנת לחופי הים הקריבי, היפה שבימות תבל, אולי למעט חוף ראשון. היא מחזיקה בשונית באורך של 300 ק"מ, שנייה רק לזו שבאוסטרליה. סאן פדרו טאון, עיירה קטנה אל מול השונית, נהנית מכל העולמות, וגם מהאטרקציה של החור הכחול, הבלו הול. בדומה לזה שבסיני, מדובר בחור עגול בהיקף של 300 מטר המגיע לעומק 120 מטר, שביום שבו אתה נכנס אליו, אתה לא בונה על אורחים לארוחת ערב.
מקום רחוק, מקום לדגה
גם אם היו נותנים בידך את מפתחות האבולוציה, ספק אם היה עולה בידך להגות סוגי דגים מוזרים, צבעוניים וססגוניים כמו שיש בשמורות של בליז. באופן מוזר, בליז מתגאה בעובדה שאפשר להיתקל במימיה בכרישי לוויתן ובברקודות בכול ימות השנה. וגם בצבי ים, צלופחים, אלמוגים ודגים פושטים. אז מה, זה בכלל לא אומר, לנו יש את גבי עמרני.
אחרית דבר
אם אתה חובב צלילה, חובה עליך לעצור בבליז, ולעשות מסע רציני ומקיף מחוף לחוף. לעומת זאת, אם השנורקל הוא הרף שלך, שווה לעצור בבליז לכמה ימים, בין מקסיקו לגואטמלה. במקרה הטוב, תסתגר בשקט האלוהי ששורר מתחת למים. תקשיב לים, תנסה לגלות מאיפה משתין הדג. במקרה הרע, כמו ויקטור חסון, תביא לחבר'ה כמה בורים לארוחת צהריים.
