הראש בעננים

השתחררתם. יצאתם חופשיים לעולם הרחב בקול ששון ותרועה. כל מה שאתם רוצים עכשיו זה לצאת מהמדינה המשוגעת שלנו, לטייל במקום שכוח-אל שכל הווייתו היא נופים משגעים וטבע טהור נטול כל ציוויליזציה... אבל איך?

לי לא היו אלפי דולרים להשקיע בטיסה לקצה השני של העולם. אבל גם לא רציתי לוותר על התרמילאות. אז נסעתי לטפס על הרי הקצ'קר של תורכיה, וגיליתי עולם מדהים שלא היכרתי. זה הסיפור על איך הבנתי שלא צריך להרחיק עד הודו או פרו...

דילים שמילים

רבות נאמר על תורכיה. המדינה האולטימטיבית לחופשה הישראלית, בתי המלון המציעים דילים של 'הכול כלול' במחירים זעומים. הכול נכון, אבל אני מדבר על משהו אחר לגמרי, על תורכיה אחרת. המקום שאני מדבר עליו נקרא חבל הרי הקצ'קר, בצפון מזרח תורכיה. הרים אלה הם חלק מרכס הרי הפונטוס המשתפלים אל הים השחור, ובשנים האחרונות הם צוברים יותר ויותר מוניטין בקרב טיילים ברחבי העולם, עובדה שאינה מפתיעה בהתחשב ביופיים.

כמו דג במים

קח מקל, קח תרמיל

שני צדדים להרי הקצ'קר. הצד הצפוני, הפונה אל הים השחור, זוכה לכמויות אדירות של גשם, ולכן מכוסה ביערות גשם קסומים, נחלים ופלגי מים, מטעים וכרי מרעה. כפריהם של המקומיים נטועים במורדות ההרים, והמבקר המצוי לעתים מוצא את עצמו ממלמל שנוף כזה מוצאים רק למרגלות האלפים. אני חייב להתוודות שגם אני מצאתי את עצמי ממלמל, שאני לא רוצה לעזוב את המקום הזה לעולם, בעודי רוכן לאחד הפלגים הזכים כדי לשתות. אמנם רגע מאוחר יותר נפלתי לתוך הפלג הקפוא וזינקתי משם בצרחות, אך לא היה בזה די כדי לשבור את רוחי. צדו הדרומי של הקצ'קר מיוער פחות, וקר שם יותר. בכל מקרה, גם הצד הדרומי מרהיב ביופיו, והעובדה שהוא פחות גשום מהצפוני מושכת אליו תרמילאים רבים.

תה, שלג ופרות

הייתי בהרבה מקומות בעולם, אך בשום מקום לא הסתבכתי כל-כך כשניסיתי ללמוד מילה אחת פשוטה – תודה. נסו בעצמיכם – "טשקרדרום", או בקיצור, "טשקר". התורכים בצפון מזרח תורכיה הם חביבים ואוהבים לעזור, ולכן זאת המילה הראשונה שסביר להניח שתלמדו במסעכם לחבל ארץ זה.

לאורך הדרכים וודאי תתקלו בנשים תורכיות רבות הנושאות שקים גדולים על גבן, מתכופפות על מרבדים ירוקים בצלעי ההר. מה הן עושות? חשבתי לעצמי, וגיליתי מאוחר יותר שהן קוטפות תה. את התה הזה תוכלו לשתות בביתם של תורכים רבים שיזמינו אתכם במהלך המסע. מנהג זה של הכנסת אורחים נפוץ מאוד בהרי הקצ'קר, ואל תתפלאו אם גם תוזמנו לבלות את הלילה במעונה הצנוע של משפחה תורכית. אודה ואתוודה, בפעם הראשונה שקיבלתי הזמנה כזאת מתורכיה זקנה ומקומטת עם שיניים מצהיבות נרתעתי מעט, אך אין לי ספק שארוחת הערב בבקתתה הדלה היא חוויה שתיחקק במוחי לזמן רב.

עולים ברמה

מעל פסגת הר הקצ'קר

ואז הגיע הרגע לעלות את הקצ'קר. הטיול עצמו במעלה ההרים עוצר נשימה. עזבתי את הציוויליזציה מאחור, ונכנסתי לעולם שנלקח, כך נראה, מלפני מאה שנים. עדרי פרות חוצים את דרכי, מובלים על ידי רועים בלבוש מסורתי מה"יאילה" הסמוך – כפר המורכב מבקתות עץ, אליו מגיעים החקלאים בקיץ. הפסגות המושלגות מנצנצות מסביב, והדרך עצמה עוקפת וחוצה נחלים, מטפסת על גבעות, מתפתלת סביב תוואי נוף שנראה כאילו נצבע ביד אומן. ככל שעולים מזג האוויר נהיה קר יותר, אך אם באתם מצוידים בביגוד חם מספיק, בגזיה טובה ובמצב רוח מרומם, הקור לא יפריע לכם. הרי הקצ'קר מציעים מגוון מסלולים – טרקים יומיים אשר בסופם חוזרים לפנסיון בכפר, או טרקים של מספר ימים החוצים את הקצ'קר מצדו הדרומי לצפוני.

בקיצור, אם הגיע הקיץ ואתם עדיין חוככים בדעתכם לאן הכי כדאי לנסוע, הרי הקצ'קר הם בהחלט אופציה מרתקת. במקום שהוא כל-כך קרוב, אך עם אווירה של עולם פראי ומרוחק, תמצאו את החופשה הבאה שלכם, ותשכחו לזמן מה את הצרות של ארץ ישראל הישנה והטובה.