מתחת לסלע
|
אני זוכר שאמרתי לעצמי, בעודי הולך ברחובות לה-פז המעלים ריח של שתן ותפוזים רקובים, שאני לא הולך להישאר בבוליביה יותר משבוע. רק לראות קצת ג'ונגל, לקנות קצת פליזים, וזהו, הלאה מפה. לנשום קצת אוויר צח! חודש אחרי, בדיוק לאחר שסיימתי לטפס על עוד הר ללא שם והבטתי על הנוף המרהיב שנפרש תחתי, כבר הבנתי את הרעיון – בוליביה זו אחת המדינות בהן אסור להסתכל בקנקן, אלא במה שבתוכו.
משתינות בקיר
אכן, בוליביה היא ארץ ענקית המציעה למוצ'ילר המזדמן מגוון חוויות ואטרקציות שלא רואים בכל מקום. העיר הגדולה ביותר וזאת שכולם מתקבצים אליה בסופו של דבר היא כמובן עיר הבירה לה-פז. יפה מלמעלה ומסריחה מלמטה זו ההגדרה הטובה ביותר שאני יכול לחשוב עליה בשביל לה-פז. בוליביה היא מדינת עולם שלישי במלוא מובן המילה, כך שאל תתפלאו כאשר הצ'ולות – נשים בוליביאניות בלבוש מסורתי (ערמה של בדים צבעוניים) – יכרעו לפתע באמצע הרחוב, לעיני כולם, כאשר הדחף להשתין יגבר עליהן.
טרק החבילה
מה חשבתם על קינג קונג? |
ערמות זבל לצד דוכנים שמציעים המבורגר בשקל, עשרות שווקים צובעים את הרחובות המתפתלים. אין ספק שהמילה הדומיננטית בטיול ברחובות לה-פז היא 'אותנטי'. ישנו טרק אחד מרכזי אותו עושים כל הישראלים בעת שהותם בלה-פז, והוא 'טרק החבילה' – מסיירים בשווקים השונים יום וליל כדי למצוא מתנות מגניבות למשפחה ולחברים בבית, ואז מנסים למצוא מספיק חבר'ה כדי לחבר את כל החבילות ביחד ולשלוח לארץ במחיר הכי זול שאפשר. קומבינה ישראלית משובחת.
בחזרה מטואיצ'י
מלה-פז אפשר לנסוע לכיוון ארבע רוחות השמיים, ובטוח תגיעו למקום מעניין בסופו של דבר. ממזרח, למשל, נמצאים הג'ונגלים של בוליביה, המפורסמים לא מעט בגלל רב המכר של יוסי גינזברג, 'בחזרה מטואיצ'י'. הטואיצ'י, שימו לב, הוא רק אחד מהג'ונגלים באמזונס, אליהם אפשר להגיע מברזיל או מבוליביה. הבעיה היחידה בדרך ההגעה מבוליביה היא 'דרך המוות' הידועה לשמצה. דרך צרה ועקלקלה, עם הר תלול בצד אחד ותהום בצד שני. הדרך כבר גבתה קורבנות רבים, כך שאם אין לכם חשק להמר על החיים שלכם בהסתמך על מצב הערנות של נהג האוטובוס שלכם, דרך מומלצת יותר היא להגיע בעזרת טיסה במטוס קל של אחת מחברות התעופה של לה-פז. לכשתגיעו מצפה לכם הפוגה נעימה מהקור של עיר הבירה; הג'ונגלים חמים, והאוויר טהור. תנינים, אנקונדות, נמלים טורפניות ושיט ברפסודה מעשה ידיכם הם רק חלק קטן מהדברים שאפשר לראות ולעשות שם.
צילום בעירום
ג'יפ על גב י לבן |
דרומה מלה-פז, ממש בגבול עם צ'ילה, נמצא הסאלר, מדבר המלח המפורסם בעיקר בזכות מרקו שעבר שם במסעו לחפש את אמא. משטחים עצומים של לבן בוהק, לגונות בצבעים שנעים מירוק לאדום, פלמינגו מעופפים ושירותים בלי ניאגרה אליהם צריך לשפוך גיגית מים כדי להוריד את המים. אל תגדעו את המסורת של להצטלם בעירום על רקע הלובן המטורף!
אלבום ישראלי
אם אתם נוסעים לעיר קופקבנה, וודאו שאתם מסמנים 'וי' על ביקור אצל זוג המיסיונרים הזקנים החיים בעיר. נכון, זה אומר שאתם הולכים לעבור שעות ארוכות של הרצאה על דת ועל שובו של המשיח, אבל זה שווה ולו רק בגלל הלבנה האיכותית שהם מציעים לארוחת ערב. אה, והם גם מצלמים כל ישראלי שמגיע לשם, אז אפשר להעביר שעה שעתיים בעיון באלבומים וחיפוש מישהו מוכר. אני הייתי מספר 10,449.
צפונית ללה-פז שוכנת סורטה, וחבל הארץ היפיפה המקיף אותה. מעטים הישראלים שמגיעים לשם, אך אני ממליץ על כך בחום. האזור שקט ופסטורלי, ויעידו על כך אירופאים שונים שהחליטו לעזוב הכול ולהקים אכסניה בעיר. זו נקודת יציאה למספר טרקים ארוכים, אבל למי שסתם בא לרבוץ בשמש כל היום, להתמסטל ולראות סרטים, זה גם מקום מצוין להשתקע בו. נכון, יכול להיות שפתאום הבוליביאנים יחליטו להשתגע, כמו שהם עושים פעם בכמה זמן ולחסום את הדרכים במחאה או שביתה זו או אחרת, ואתם תישארו תקועים שם לתקופת זמן בלתי מוגבלת. נו טוב, בשביל זה אתם ישראלים וקורצתם מחומר משובח, ובשבילכם תמיד קיימת האפשרות להעמיס את כל התרמילים על הגב ופשוט לצעוד חזרה ללה-פז. אני לא צוחק. אני מכיר חבר'ה שאשכרה עשו את זה.
רבים הם הסיפורים שאני יכול לספר לכם על בוליביה, אבל קצרה היריעה, או במילים אחרות, אתם בטח לא רוצים שאני אזיין לכם את השכל בכמויות מסחריות. אז במקום לשמוע סיפורים פשוט תגיעו לשם, ותוכלו ליצור את הסיפורים בעצמכם.
המשיכו לטופס טיולים בפרו
