מאצ'ו פיצ'ו. סי סי סי

אם אבקש מכם לדמיין אינדיאני, אני מניח שזה יראה בערך כך: איש גבוה, אפו נשרי ולסתו ארוכה, שיערו ארוך, צבעו שחור ופס לבן שזור בו, בידו חנית, מבט קשוח בעיניו, פניו מחוספסות ומזרות אימה. לגופו פיסת בד בצבע חום בהיר, תליון על חזהו ונוצות על ראשו, והוא עונה לשם "עין הנץ". 

טוב, החיים לא תמיד הוגנים. האינדיאנים של קוסקו (ושל דרום אמריקה בכלל) נראים קצת אחרת. אין להם סוסים, הם לובשים טרנינגים שייתכן שסבא שלכם יזהה מימיו בפרטיזנים, הם לא מוכנים שתצלם אותם בגלל האמונה שזה גוזל את נשמתם, הם ניזונים מהנזלת של עצמם וכמעט לכולם, כולל טף, יש עסק– בסטה של מסטיקים משומשים, בגדים דה- לה- שמאטה או בובות משונות שנחיצותן לעולם לא קיבלה גושפנקא מועדת חוץ וביטחון של האו"ם. בנוסף הם נהנים לשחק איתך משחק חובק ארץ שנקרא "משחק ה- Si" (כן בספרדית), מעין מקבילה ל"כן, לא, שחור, לבן", רק הרבה יותר פופולארי. לעולם לא תתפוס אותם אומרים 'לא'. לדוגמא: "תוכל לקחת אותנו בריקשה למאדים?" "Si,Si,Si", "האם מקובל עליך שאבעט באשכיך?", "Si,Si,Si".

אבל בקוסקו הכול מתחבר. מי שהייתה בירת אימפריית האינקה עד לבוא הספרדים במאה ה- 16, היא כיום אחת הערים הנעימות שתפגשו, מסוג הערים האינטימיות, שאתה מוצא את עצמך נע אחרי רגליך הפוסעות ללא הפסק בשביליה, משום יופייה ומזג האוויר שתמיד נעים ומרענן בה. בגלל גובהה הרב, כ-4,000 מטר מעל פני הים, קשה לפעמים לנשום, כך שאם הברנש מרחוב סומסום שמוכר אוויר בשקל היה איש-עסקים קצת יותר ממולח, הוא כנראה היה קובע את מקומו בעיר הפרואנית.

מקור משיכתה המרכזי של קוסקו הוא היותה נקודת מוצא לשפע האטרקציות בסביבתה. גולת הכותרת היא כמובן המאצ'ו פיצ'ו, עיר האינקה המסתורית. אפשר להגיע אליה בטרק של כמה ימים בשביל האינקה' (Inca Trail), או בכמה שעות ברכבת. בכניסה לאתר יתנפלו עליכם מדריכים מקומיים, שאריות שהתיירים האמריקאים העשירים הותירו, שמוכנים להסביר לכם באנגלית על האתר. כאשר שואלים אותם שאלה פשוטה ותמימה, מתעורר חשד קל לגבי יכולתם להשתלב באוקספורד. או- אז יתברר לכם ש"משחק ה-Si" הפך ל"משחק ה-Yes". "האם בני-האינקה אהבו שקדי מרק ומסיבות האוס בנמל ת"א"? תשובה: "Yes, Yes, Yes". אבל הדבר לא גורע מהחוויה, גם לא קול תרועת נפיחה של לאמה, חיה נרגנת שמבטה מזכיר את אלון מזרחי כשהוא מנסה להבין את הבדיחה בתוכנית בערוץ הופ לקטנטנים. הדבר היחידי שרואים בפרו יותר מלאמות הוא דוכנים של אוכל צבעוני-  מין ג'לי שעבר את צ'רנוביל ויצא בשן ועין.

לבד מהמאצ'ו פיצ'ו, מקוסקו אפשר לצאת לטרק האזנגטה, מסלול הררי מושלג, רובו על גבי סוסים, חוויה המעניקה לבוגריה צורת הליכה כשל זונה אחרי שבילתה לילה באגף ג' בכלא שאטה. שכיית חמדה נוספת שנמצאת מרחק סביר מהעיר היא פארק מאנו, ג'ונגל פראי אמיתי, שהיציאה אליו כרוכה בממון רב. אלה הממשיכים את טיולם בדרום אמריקה מעדיפים לראות ג'ונגלים מרשימים יותר בהמשך הדרך.