למה

הביקור בקוסטה ריקה היה נקודת השיא של הטיול שלי בדרום ובמרכז אמריקה. חלק ניכר מכך היה טמון בעובדה שברחובות סן חוזה חיכתה לי הפתעה כמוה עוד לא חוויתי - ההורים שלי הופיעו לפתע עם מעילים ומוצ'ילות אחרי שלא ראיתי אותם מעל שנה. אך לא ההפתעה לבדה היא שגרמה לי להכריז על קוסטה ריקה כדובדבן שבקצפת.

נחיתה בערפל

נחתי בקוסטה ביום גשום וערפילי. כשהבטתי מחוץ לחלון הקטן במטוס תהיתי לעצמי איך הטייס יודע מתי בדיוק אנחנו הולכים להגיע לאדמה עם כל הערפל הזה. לא הספקתי לחשוב יותר מדי, כי באותו רגע מסלול הנחיתה נגלה מבעד לערפל במרחק של מטרים ספורים, ולנגד עיני המשתאות הגלגלים החליקו להם בשלווה ונחתנו. החבר'ה הקוסטה-ריקנים הנמוכים והשחומים לא נראו מתרגשים מדי

להישאר

מהנחיתה, ואחר כך גם הבנתי למה – סן חוזה, עיר הבירה של קוסטה ריקה, מכוסה בערפל חודשים ארוכים במשך השנה, כדרך קבע. זאת מאחר שבקוסטה ריקה אין ממש עונות. במקום קיץ וחורף, להם יש את העונה היבשה, שבה יורד רק קצת גשם (יותר ממה שיורד אצלנו בשלושה חורפים), והעונה הרטובה, שבה יורד ממש הרבה גשם.

סן חוזה ממוקמת במרכז המדינה, וממנה אפשר לצאת לכל הנקודות המעניינות – ויש הרבה כאלה. מחופי האוקיינוס השקט הלבנים, לחופים הקריביים השחורים, להרי געש, יערות גשם, הרי ערפל, שמורות טבע, ועוד אלף ואחד דברים שאפשר לעשות במדינה הקטנה הזאת. "אם אתה מתכנן טיול של חודש," מישהו אמר לי פעם, "לך לקוסטה ריקה". הוא צדק – טיול מעגלי על פני קוסטה נמשך פחות או יותר חודש, תלוי באטרקציות שהחלטתם לעשות. אני אספר לכם רק על קצת מהאטרקציות האלה, מקומות שאם לא הלכת אליהם – לא היית בקוסטה ריקה.

פוארטו ויאחו

בארץ?

פוארטו ויאחו, למשל. כדי להגיע לעיירה הציורית הזאת, הנושקת לים הקריבי, הייתי צריך לקפוץ מרכבת נוסעת (סיפור הכולל גניבת מצלמה ומרדף אחרי השודדים, אבל נשאיר אותו לפעם אחרת). תאמינו או לא, החופים בפוארטו ויאחו שחורים– ולא, אני לא זוכר למה, אבל תכל'ס, מה זה משנה? זה פשוט יפה. יש שם, בפוארטו ויאחו, מלא תיירים שבאו לעשות חיים, מה שהופך אותה באופן אוטומטי לסוג העיירות החביב עלי – אכסניות, פאבים, אינטרנט קפה... ואווירה של חופש. כל מה שצריך. וזה בלי להזכיר את טיולי הסוסים שאפשר לעשות שם, או אופניים, או גלישה, או לשבת בתחנת המשטרה המוזנחת ולנסות להסביר לשוטר בספרדית צולעת שכמה חולרות גנבו לי את המצלמה. לא לפספס.

הירוק היום ירוק מאד

במרכז המדינה נמצא יער הגשם מונטהורדה. כשיהודית רביץ שרה "הירוק היום ירוק מאוד" היא חשבה על מונטה ורדה, אין לי שמץ של ספק. מגיעים עם הג'יפ ששכרתם בסן חוזה (פה יהיה נכון וראוי להזכיר את קרל ופטרישיה מ"המכבסה" המפורסמת של סן חוזה. זוג מלא שמחת חיים אשר עוזרים לכל ישראלי שמציב את רגלו בקוסטה), נוסעים לצד משטחים ירוקים אינסופיים, ואז כמעט בבת אחת הירוק מכסה אותך מכל עבר – מלמטה, מלמעלה, מהצדדים. יער גשם אמיתי. ציפורים נדירות מצייצות מכל עבר, קופים מדלגים בין העצים ומגוון מרתק עד פחד של חרקים מחכים רק לך.

אומגות על העצים

האטרקציה הכי שווה שם היא ה-Sky Trek – אחת עשרה אומגות שנמתחות גבוה על צמרות העצים. האומגה הגבוהה ביותר היא בגובה 130 מ', והארוכה ביותר באורך 770 מ'... ריחוף מדהים מעל ליער ובתוך עננים. ואם אתה נלחץ לרגע ומפעיל לחץ מיותר על החבל, אתה מוצא את עצמך לפתע תלוי ללא תזוזה בין שמיים לארץ. אם אמא שלי עשתה זאת, גם אתם יכולים.

יש עוד כל-כך הרבה דברים לעשות בקוסטה ריקה... הר הגעש ארנל שם חוזים בהתפרצויות לבה בשידור ישיר ומקנחים במעיינות חמים בלילה; החוף מנואל אנטוניו, שהוא למעשה שמורה בה אפשר להביט מקרוב בחיות מוזרות כמו איגואנות ועצלנים; טורטוגרו הצפון מזרחית, לשם מגיעות צבות הים הענקיות כדי להטיל את ביציהן; ועוד ועוד... אבל במקום לגלות לכם הכול, ניתן לכם לגלות קצת לבד. תיהנו!

המשיכו לטופס טיולים בדרום אמריקה