הסיפורים על רס"רי משמעת כל כך רבים ומוכרים, עד שהאחים גרים שקלו פעם לקנות מצה"ל את הזכויות, אבל ויתרו כשהבחינו במפוקפקות מוסרי ההשכל. נזכיר רק את היכולת המתמטית של רס"ר אחד, שרצה ללמד את חייליו לקח בעזרת אמרת כנף, אולם משהתחיל במילים "טוב שתי ציפורים ביד", הבין כי עיוות במקצת את הדברים, אבל לא התייאש, הכפיל את המשוואה בשתיים, וסיים: "מארבע על העץ". וגם משפטים כמו: "אתם שניכם, כנסו לשלשה ותנו לי הקשב!", "אני רוצה שחצי יעמדו פה, חצי פה וכל השאר שם", "אני רוצה אתכם מסודרים במעגל גדול של 360 מעלות ועוד מעגל קטן של 180 מעלות", ועוד כהנה וכהנה. הרס"רים יטענו שנבל שחומד להם לצון ממציא את הסיפורים האלה. בכל מקרה, הטשטוש בין דמיון למציאות מעולם לא היה חריף יותר.

קורה לא פעם שפלוני מתקוטט מילולית עם רס"ר המשמעת. בשלבים הראשונים לפחות, נראה שהשיחה זורמת בכיוון מאוד הגיוני ורציונאלי: פלוני מעלה טענות, הרס"ר משיב, פלוני מנמק דעתו, הרס"ר מגיב. אבל בשלב מסוים מאבד רס"רינו את חוט ההיגיון. תמיד זה קורה שנייה לפני שפלוני הטביע את נצחונו בויכוח. או אז יסיים הרס"ר את העניין באחת משלוש דרכים– ימציא בעיית משמעת וייטפל אליה בכדי להשכיח את השיחה (למשל, "רגע, למה אין לך כפתור בכיס, רוצה 630"?), יתחיל לצעוק ולצווח בלי פשר עד שפלוני יבין את הרמז ויברח, או שיכפה חד משמעית על פלוני את דעתו: "לך להסתפר ואל תבלבל לי את השכל"!

בספר "חוכמת הבייגלה" מספר הגיבור על חבר מכוער, ששכח להביט במראה, ותמיד מתלונן על עלמים לא נאים בעליל שמסתובבים עם יפיפיות קורנות, במשפט: "איך כוסית כזאת מסתובבת עם כזה מכוער"! לרס"רים יש נוהג דומה. מבט אחד על מי מהם, ובמהרה תוכל לקבוע באיזה נושא משמעתי הם הכי מקפידים. אם הוא קרח– מובן שידקדק בקוצה של תספורת, אם שפם עבות לו– הגיוני שיקפיד על גילוח, אם הוא בודד כי אשתו עזבה אותו, סביר שישים יתר דגש על איסור כניסת בנים למגורי בנות. אם הוא מכנה את אחד מפקודיו 'אידיוט', הרי שפה נחצה גבול.