לפני בערך 3 חודשיים קיבלתי זימון לתפקיד של הדרכת ספורט (מדריכת חדר- כושר), וזאת לאחר שנשאלתי במנילה האם אני מעוניינת, שמחתי שקיבלתי את המכתב כי מאוד רציתי את התפקיד. זימנו אותי לבה''ד 8- מכון וינגייט האזרחי בנתניה בשעה 8:30, האמת שהיה לי קצת מסובך להגיע כי הגעתי מהמרכז והייתי צריכה לקחת רכבת ועוד 2 אוטובוסים, מזל שהיה שם איזה חייל חמוד שגם נסע לוינגייט וכך הגעתי בבטחה, אבל בכל מקרה אל תתביישו לשאול.
הגעתי לוינגייט ופשוט הלכתי שם לאיבוד,לא האמנתי אבל זה מקום ענק עם מלא אנשים שלרוב לא יודעים איפה מתבצעים המיונים להדרכת ספורט, גם כאן הציל אותי חייל שהיה מאמן קרב מגע וליווה אותי ליעד, בדרך הסביר לי שיבואו הרבה ספורטאיות מצטיינות, כדורגלניות ובנות שהחיים שלהן זה רק ספורט, והאמת שהתחלתי לפחד, אז הוא הרגיע ואמר שגם כושר סביר יהיה בסדר וחייך... החיילים בנתניה נחמדים =].
אחרי כל התיזוזים והחיפושים הגעתי ליעד, זה היה ממש בתוך הבסיס שהיה מלא בטירוניים שעוברים שם קורסים, כמובן כמו כל יום שקשור לצבא התחלנו באיחור, בסביבות 9:30-10:00, איך שהגעתי לשם ביקשו את האישור הרפואי- וזה חשוב מאוד כי בלי זה לא נותנים לך להשתתף במיון.. הייתה מישהי מאילת שחזרה הביתה בגלל ששכחה, לצבא אין רחמים בקטעים כאלה.
אחרי הרישום שמות מביאים לך למלא שאלון אופי כזה על תכונות טובות שלך, תכונות גרועות, רגעים של שפל בחיים, רגעים של הצלחה, שואלים על רמת הכושר שלך וכו'… לאחר מכן את הולכת לחובש שבודק את הדופק שלך, (דופק נורמאלי נע בין 60-100) דופק של ספורטאי עדיף שינוע בין 50-60, זה כושר מצוין!
היינו בערך 30 בנות, כולן רזות ומחוטבות עם בגדי ספורט אגב גופיות, חולצות בטן, ובגדים לא הולמים- מחוץ לתחום! התחלנו להכיר ולדבר עד שכולן יסיימו עם הטפסים.
לאחר מכן מראים סרט קצר על התפקיד ויש מפקד שמדבר ומסביר מה יהיה ביום שלפנינו, המפקד גם אמר שכל הבנות שהגיעו לזימון הראו יכולת טובה של הדרכה ביום המא''ה.. ככה שמי שבאמת רוצה את התפקיד צריכה להפציץ במשימות הדרכה בזימון של יום המא''ה, בסוף ההרצאה יש כמובן זמן לשאלות, ומיד אחר כך מגיע רופא הבסיס ומסביר כמה חשוב לשתות מים כדי לא להתייבש, לחטוף מכת חום ועוד דברים לא נעימים… כדאי להקשיב לו, אבל לא כמו שאני עשיתי שתיתי מלא לפני הריצה, ובמהלך הריצה היה לי פיפי נוראי!
אחרי הדיבורים של הרופא, הגיעו נציגים מחייל האוויר והסביר על תפקיד של מצילה בבריכות חייל האוויר ומי שרוצה לקבל זימון רושמת את עצמה בטופס, ידענו שעכשיו צריך לבוא החלק המפחיד שזה מבחן
''הבר- אור'', מבחן מאוד נפוץ בצה''ל שבודק את רמת הכושר הגופני, בר-אור כולל: כפיפות בטן, שכיבות שמיכה, וריצת 2000 כל הבנות חששו והיו לחוצות אבל אל דאגה זה לא כזה נורא כמו שחושבים! בחוץ היה מים לשתייה ופירות (כדאי לאכול בננה זה מלא באנרגיות = קלוריות).
המפקדים הובילו אותנו אל מחוץ למכון למסלול הריצה, חילקו אותנו לצוותים של 2 והתחלנו עם כפיפות בטן, כאשר הבת הראשונה מחזיקה את הרגליים של השנייה, הם דורשים שהאצבעות יהיו סגורות ונעולות אחת בתוך השנייה ועלייה עד נגיעת המרפק בירך, במקרה שמשחררים את האצבעות או לא עולים עד הירך זה לא נחשב בספירה, ואם עוצרים ליותר מ2 שניות מפסיקים את הספירה, כדי לקבל 100 צריך 86 כפיפות בטן.
אחרי ששתי הבנות עושות, מגיע הפקלי''ם -שכיבות שמיכה שכאן אחת הבנות שמה את אגרוף ידה על הרצפה בזמן שחברתה עושה את התרגיל. מבצעת התרגיל מחויבת לגעת באגרוף של החברה עם החזה, כלומר שכיבות סמיכה עם ירידה כמעט עד הסוף! כדי לקבל 100 צריך 48 שכיבות סמיכה.
עכשיו הגיע הזמן של ריצת 2000, הבוחנים והמפקדים מדגישים שאין אפשרות לעשות את הריצה פעם נוספת, ושרף המעבר הוא 13:30, והם גם מזכירים שבוחן הבר-אור בנוי באחוזים ש15% זה כפיפות בטן, עוד 15% שכיבות סמיכה, והריצה היא 70%, ככה שגם אם עד עכשיו לא הלך לך משהו, הריצה זה זמן מצוין להראות מה את שווה.
כל הבנות נעמדות על הקו, המפקד מזניק והסטופר מתחיל לרוץ…וגם אנחנו, הריצה היא הלוך חזור ותוך כדי מאמנות הכושר צועקות ''כל הכבוד, לא לוותר'' זה בהחלט מעודד,
רצים בדרך כורכר יש טיפה עליות, אבל סך הכול מסלול הוגן, חברה שלי שהייתה כמה ימים אחריי בזימון אמרה לי שהם רצו על הליכון בחדר כושר ולא היו צריכים לסבול את החום, והיה חם! תלוי במזל שלך.
בסוף הריצה מקבלים מספר הגעה, אני הגעתי 10 והייתי נורא שמחה היו בנות שהריצה מאוד הקשתה עליהן ואחת ממש כמעט שהתעלפה וכשהגיעה הוכנסה לניידת לקבלת טיפול כל הבנות שהגיעו אחרי 13:30 דקות סיימו את היום ונאלצו לחזור הביתה, ואנחנו המשכנו מזיעות ומאושרות שעברנו את החלק הקשה, התחלקנו לצוותים של בערך 6 בנות שעל כל קבוצה יש 2 מפקדים והתחלנו לצעוד לתוך הבסיס.
שם היה לכל בת ראיון אישי מול 2 המפקדים, זה הזמן להביא המלצות ממורה לספורט, תעודת מדריך בכל מקום שיכול להיות, או כל דבר יצירתי שאתם חושבים שיוכל לעזור לכם לקבל את התפקיד, אצלי המורה לספורט כתבה מכתב מפרגן :] בראיון שואלים אותך עד כמה התפקיד חשוב לך, אם את יכולה לעמוד מול קהל ולהדריך, איזה ספורט את עושה, מה חברים חושבים עלייך ועוד כל מיני, כמו כן הם גם שואלים כמה כפיפות בטן ושכיבות סמיכה עשית- אל תשקרו, הם בודקים גם אמינות! חבל ליפול בשלב הזה.
אחרי הראיון אמור להיות איזה שהוא מבחן על יכולת הדרכה אבל אצלנו במיון אמרו שלא יהיה כי הם יוצאים מנקודת הנחה שכולן יודעות להדריך בעקבות המידע שצה''ל קיבל מיום המא''ה.
אז סיימנו את הראיון, כל אחת נפרדה מחברתה החלפנו פייסבוק, ואמרנו שנעדכן אחת את השנייה בתוצאות, אמרו לנו שצריכות להגיע תשובות עד חודש מיום המיון.
עבר חודש, עבר חודשיים ושלושה, וכבר איבדתי תקווה.. עד שיום אחד נכנסתי לקיוסק אישי באתר של הצבא והיא כתוב:'' נשלחת למיון במהלך מרץ-אפריל לאשכול הדרכת ספורט בסמכות בה"ד 8 ועברת למדריכת כושר קרבי!'' מאוד שמחתי שהתקבלתי סך הכול לא מיון כל כך נורא הכי חשוב לבוא בראש טוב והכול יהיה בסדר, להתאמן לפני קצת בבית, ולא להישבר בריצה! לזכור שהכול בראש, ואם רוצים אז באמת שזה אפשרי =]
ב-ה-צ-ל-ח-ה!!! =]