צילום: דובר צהל

כללי על חיל התותחנים: ספק אם שינוי צבעה השחור של הכומתה לצבע ססגוני ותוסס כמו טורקיז הוא שהפיח חיים חדשים בחיל התותחנים, שנחשב פעם לאפור ועגמומי. יותר סביר להניח שאלו החיילים, הטכנולוגיות החדשות, ואולי האפשרות, שנוצרה עם הנסיגה מעזה, לאקשן, אבל ממרחק בטוח.

תפקיד היחידה במלחמה: נהוג לומר שתותחנים הם כמו ביצים – משתתפים, אבל לא נכנסים. אבל גם משם הם דואגים לטווח את כל מה שזז. בחיל קיימות מספר מערכות נשק: "דוהר" – תומ"ת (תותח מתנייע) 155 מ"מ (נחשבים לקרביים של החיל); "מנתץ" (MLRS) – מערכת רקטות רב קנית וארוכת טווח; "איכון" – מערך מכ"מים לתצפית וזיהוי מטרות ("נורית", "שילם", "טורנדו" – מטאורולוגיה, ותא"ט – תצפית ארוכת טווח); ו"מיתר" (הבת של "מורן", למי ששמע) – יחידה מובחרת עם טכנולוגיה איכותית, שאי אפשר לספר עליה יותר מדי. החיל מורכב משלושה אגדים ארטילריים סדירים: "עוצבת עמוד האש", "עוצבת גולן" (ובו "רעם", גדוד ה"מנתץ"), ו"עוצבות קלע דוד" (ובו "מיתר"). בשגרה הם מבצעים משימות חי"ר שוטפות (מעצרים, מארבים וכו'), גם אם בקווים רגועים יחסית.

תנאי קבלה ליחידה: פרופיל 72-97 ל"דוהר" ול"מנתץ", 82-97 ל"מיתר".

טירונות: רובאי 03. חודשיים בביסל"ת (בית הספר לתותחנות שדה), של ירי, שדאות, לוחמת חי"ר ועוד, וגם מיונים למערכים השונים. האיתור ל"מנתץ" ול"מיתר" נעשה מתוך המתגייסים לחיל, בשבוע הראשון (מי שמתאים ל"מיתר" ממוין אוטומטית לגיבוש, אלא אם כן הוא מוותר). בטירונות לומד החייל ירי, שדאות ועוד.
עוד על טירונות בחיל התותחנים

התנאים ללוחמים: על ביסל"ת אומרים הרבה דברים רעים (ישנים באוהלים, אבל האוכל לא רע בכלל), אבל אסור לשכוח דבר אחד – בחת"ם יש בנות. הן משרתות כלוחמות (מפעילות "מנתץ", "נורית" וכו'), ומרימות את המורל.

מסלול: אחרי הטירונות מגיע קורס המקצועות, הכשרות לפי שיבוצים ותפקידים. ב"דוהר" 3-6 שבועות, ב"מנתץ" 5 שבועות, ב"איכון" 6-8 שבועות, וב"מיתר" שמונה חודשים של הכשרה נפרדת, מקצתה הכשרת חי"ר, ורובה הכשרות ייעודיות וסודיות. בסוף – 35 ק"מ מסע כומתה.

לאחר המקצועות עוברים החיילים לגדודים, ושם מבצעים מחזורים בני 4 חודשים של אימונים ותעסוקה מבצעית. המתאימים חוזרים לשבטה לקורס מפקדים בן 3 חודשים, במהלכו יוכשרו לפי המערך אליו הם משתייכים. משם יוכלו להמשיך לקורס קציני יבשה (12 שבועות) בביה"ס לקצינים, ולהשלמה חילית של 4 חודשים, ובתוך 18 חודשים מן הטירונות – להיות לקציני תותחנים.

כושר גופני נדרש: סביר, לא יותר. רוב העבודה היא בישיבה ובנסיעה, אבל למשימות הבטחון השוטפות כדאי לבוא מוכנים ולא פדלאות.

הבסיסים: ביסל"ת נמצא בשבטה (15 דק' נסיעה אחרי משאבי שדה). מרכז חת"מ (חיל תותחנים) יושב במל"י (המרכז הלאומי לאימוני יבשה) שבבאלי"ש (בסיס אימונים ליחידות השדה) בצאלים. "מיתר" – במצפה רמון. הסוללות פזורות ברחבי הארץ.

יציאות: אומרים שהתותחנים נטחנים (מדברים על יציאות, כן?), אבל בסך הכל הם יוצאים כמו כל חייל קרבי – סופ"ש פעם בשבועיים בהתחלה (עם כמה חריגות), ובהמשך - בהתאם למשימה ולכוח האדם.

מה אומרים על התותחנים: למרות שיצא להם שם של שבוזים, התותחנים לא מתלוננים (שזה גם חרוז, וגם די נכון). אלה חבר'ה איכותיים, שמתעסקים עם טכנולוגיה מתקדמת וכוח אש מטורף, אבל גם יודעים להסתכל על הבלגן ממרחק בטוח.

קישורים:

אתר על התותחנים

מיומנו של לוחם בתותחנים בMLRS (או: "משגרואיד" בגדוד המנתץ):

"בסופו של השבוע הראשון בטירונות מצאתי את עצמי בגדוד ה-MLRS, או בעברית גדוד 'המנתץ'. חודשיים בחולות הפודרה של שיבטה זה לא פיקניק ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת. לאחר הטירונות עברנו לרמת הגולן, שם התחלנו את הקורס המקצועי שלנו, "קורס זוטר" כפי שהוא נקרא. בתחילת הקורס נתנו לנו לבחור בין מפעילי משגר (משגרואידים) או מפעילי ממ"צ (ממ"צניקים). לאחר שבחנתי את המערכות בשתי הכלים החלטתי שהבק"ש במשגר הרבה יותר אלגנטי מה"ערמון" בממ"צ. בחרתי להיות "משגרואיד", הרע במיעוטו.

כך מצאתי את עצמי לומד על פטמות גירוז ומשימות אש, על נקודות תחמוש ועל מנועי סרבו.

הגעתי לסוללה. שם, בין השמירות לתורנויות המטבח השלמתי שעות שינה. בימי חמישי, לפני היציאה הביתה, היינו עושים טפל"שים, אותם טיפולים שבועיים בהם היינו מנקים ומגרזים את המשגר. הכי שנאתי לעשות את המסילות מבפנים.

שנה שלמה עשיתי ת'חרא הזה. אה כן, היו גם אימונים מפרכים. היו 2 רגעי שיא בקריירה הקצרה שלי כמשגרואיד. אחת הייתה הפעם הראשונה שבה ביצעתי ירי חי של רקטות והתמזל מזלי לחוש את המשגר בזמן ירי שכזה. הפעם השניה היתה כאשר אני והצוות שלי ביצענו תצוגת תכלית עבור הרמטכ"ל דאז, שאול מופז. הוא אפילו ביקש לעלות ולנהוג במשגר שלנו. היה די מצחיק לראות את הרמטכ"ל לוקח את המשגר שלנו לסיבוב כמו איזה נער שזה עתה קיבל רישיון. על חיי כנהג האמר וסמל מבצעים בפרק הבא".(עומר)

מיומנו של קצין תותחנים:

"תחכום ועוצמה, זו הסיסמא שמפמפמים לך מהטירונות, דרך קורס מפקדים ועד לקורס קצינים. כשהתגייסתי לתותחנים חשבתי שזה קשקוש, אבל כאשר מפקד אוגדת לבנון הגיע אלינו למוצב ובישר לנו שבשנה האחרונה (בשנת 1996) חיל התותחנים היה אחראי למספר הרב ביותר של נפגעים בקרב המחבלים בלבנון התחלתי להפנים שיש בזה משהו. מכל ימי ההולדת שהיו לי כנראה שאת יום הולדתי ב- 1996 אני לא אשכח. הייתי במוצב 15 ק"מ בתוך לבנון, הקפיצו אותנו ב- 08:00 בבוקר בעקבות תקרית ירי על כוחותינו. היו בשטח כוחות וסיירות שנתקלו באש מרגמות ומחבלים והם נזקקו לעזרתנו. עד מהרה הפכה ההקפצה ל"אש לחילוץ" (שם קוד לקריאה הכי דרמטית לעזרה בעת אירוע אמת בתותחנים), בקשר נשמעו צעקות, היו פצועים רבים והרוגים. אני חושב שירינו ללא הפסקה במשך יומיים עד שתם האירוע והצליחו לחלץ את כולם מהשטח. גם בתור קצין הספקתי לעבור לא מעט חוויות, הן כמפקד קורסים והן כמפקד על חיילים ומשק"ים. כיום חיל התותחנים נחשב לחיל מתוחכם יותר עם מערכות מיוחדות ויחידות רבות ומגוונות. כל תותח עצמאי ויש לו נגמ"ש צמוד, מערכת ניווט ובקרת ירי חדישים, לכן גם מגייסים אנשים ברמה גבוהה יותר ממה שהיה בעבר הרחוק בימי התותחים הנגררים". (ערן)