צילום: דובר צהל
|
השבת הראשונה- אימא מחכה בבית
והרי החדשות הרעות: רובם הגדול של המתגייסים סוגר שבת אחת לפחות בטירונות. החדשות הטובות: זה לא כל כך נורא. נכון שאחרי שבוע של שיעורים, מטווחים, שמירות ומד"סים, הדבר שהכי משתוקקים אליו הוא העוף של אימא/אבא והמיטה בבית, אבל סביר להניח שחוויית השבת בטירונות לא תחזור בקרוב, אז תיהנו ממנה עד כמה שאפשר. בשבת אסור להעביר לכם שיעורים ובאופן כללי אסור לצפות שתעשו משהו, אבל כן תצטרכו לשמור ולהגיע לכל שלוש הארוחות בחדר האוכל. בכלל, השבת היא הזמן שבו, מלבד שינה, הפעילות השכיחה ביותר היא בליסה. זה יכול להיות המנצ'יס שהספקתם לקנות בשק"ל (הפיצוצייה הצבאית) לפני שהשבת נכנסה, החבילה שאימא שלחה מהבית (אל תשכחו להתקשר ולהגיד תודה, ושאתם מתגעגעים) או סתם כיכרות של לחם פרוס מרוח בממרח שוקולד פרווה. חוץ מזה, השבת היא אחלה זמן להכיר את החבר'ה שאיתכם, להעביר איתם את היום ולאכול מהחבילה שאימא שלהם שלחה.
געגועים...
אם השארתן מאחור חבר אוהב, אז חווית הטירונות יכולה להיות קשה יותר משחשבתן. אמנם מדובר בתקופה קצרה יחסית, אבל מי שהתרגלו לראות את אהובם מדי יום, יגלו שהגעגועים משביזים לא פחות מהשמירות. אבל אל ייאוש- אנחנו חיים בעידן האס אם אסים, שמאפשר לכן לשלוח מכתב אהבה קצרצר ומחמם לב תוך שניות ספורות. אז בהפסקה הבאה שלכם, נסחו מסר סקסי כמו "אני לובשת ירכית, ושום דבר חוץ מזה" או "הנשק שלי ארוך, אבל לא כמו...". ואל תשכחו שבסוף כל יום יש שעת ט"ש, ואחרי מקלחת, צחצוח ושאר עניינים סביר להניח שתישאר לכן חצי דקה לשמוע את הקול המוכר והטוב מהבית. ואם הוא מבטיח שישלח חבילה לשבת, בקשו גם תמונה- מה יש, מותר לכן להשוויץ, לא?
משמעת - למה מה תעשה לי, המפקד?
על "דיסטנס" (מרחק) כבר שמעתן? מה שזה אומר בעצם, שהמפקד הוא לא חבר שלכן, ואי אפשר לקרוא לו בשם הפרטי (בניגוד למורה בבית ספר). כשרוצים לדבר עם מפקד, צריך לפנות אליו בהתאם לתפקידו- "המפקד", "המ"כ" (מפקד כיתה), "המ"מ" (מפקד מחלקה) או "המ"פ" (מפקד פלוגה). שני האחרונים, אגב, הם מפקדים שהם גם קצינים, ולקצינים חייבים גם להצדיע בכל פעם שנתקלים בהם. האמת? אולי עד שתלמדו לזהות קצין, עדיף שתצדיעו לכולם...
המפקד ידבר אליכן בטון קשוח, יצעק עליכן קצת כשלא תעמדו בזמנים, הכל כדי שתבינו מי פה הבוס. תשתדלו להבליג, לעשות כל מה שהוא אומר ובעיקר לא לצחוק לו בפרצוף, כי זה בטח לא יעזור. תזכרו שזה לא אישי, שזה רק התפקיד שלו, ושגם עליו צעקו כשהוא היה טירון כמוכם. ובסוף כשתשברו דיסטנס, תגלו כמה שאתם, בעצם, מתות עליו.
עונשים
הדבר הראשון שמנסים להעביר בטירונות הוא המשמעת, זאת אומרת לעשות כל מה שאומרים לכן, מתי שאומרים לכן, ובלי הרבה שאלות. אם לא תפנימו את זה מספיק מהר, כנראה שתזכו להכיר מקרוב את האסלות בשירותים, או לראות איך נראה הבסיס בשבת. במילים אחרות- המ"כים שלכם ידאגו לכם לכל מיני עונשים יצירתיים, החל מסינג'ורים מעצבנים כמו איסוף בדלי סיגריות, ניכוש עשבים או צביעת עצים (וזה הרבה פחות כיף ממה שזה נשמע), תרגולי ספורט כמו ריצה מסביב למאהל או סחיבת משאות ממקום למקום, והכי מבאס- שעות ביציאה, שזה בעצם עיכוב של שעה או יותר ביציאה הביתה. מי שממש מתקשה לקבל על עצמו משמעת יכול גם לשכוח מלצאת הביתה בכלל- זאת אומרת, ריתוק לבסיס בשבת. במקרים רבים זה אומר לסגור 21 יום בבסיס, שזה 21 יום יותר מדי. אם ממש עצבנתן את המפקד שלכם אתם בבעיה- הוא יכול להגיש נגדכם תלונה, ואז תישפטו (כן, משפט והכל) על ידי קצין שיפוט ויכול להיות שתעופו לכלא הצבאי לתקופת צינון קלה. אגב, למקרה שתהיתם- התקופה שבה יושבים בכלא בצבא לא נכללת בפז"מ, ובאופן כללי, בואו נגיד שזה לא ממש יעזור לכן בהמשך.
מה קורה אם מאבדים ציוד?
סתם שתדעו, בשביל לעמוד למשפט בצבא, לא צריך לירות במ"פ. מספיק לאבד תחבושת צבאית, כומתה או אפילו תגית (כן, חתיכת הבד הצבעונית הזאת שצריך ללבוש על הכותפת) כדי לעלות למת"ש- משפט תשלום. בעיקרון, מהרגע שהתגייסתן, אתן וכל מה שהצבא צייד אתכן בו, שייכים לצה"ל. זה אומר שברגע שאיבדתן או הרסתן משהו, אתן צריכות לשלם עליו. הקנס, אם אתן מתעניינות, יירד אוטומטית מהמשכורת הצבאית הזעומה. בגלל זה, תדאגו לא לאבד כלום וכמובן לנעול כל מה שאפשר, כי לפעמים גונבים (מה שנקרא "משלימים ציוד") ואין מה לעשות. למזלכן, את רוב הציוד שהצבא מפקיד בידיכן אפשר לקנות במחיר סביר באחת מהחנויות למתגייס, ואולי עדיף אפילו להצטייד בספיירים מראש. אלא אם איבדתן נשק, ואז תתכוננו לפגישה צמודה עם הכלא הצבאי.
קרן מספרת...
"ביום הגיוס היה כזה בלגן בחדר שבו מודדים את המדים, וכמובן שלקחנו מכנסיים והחזרנו ולקחנו שוב, עד שמוצאים מידה נורמלית. במסדר הראשון על הקיטבג היינו צריכות לסדר את כל המדים על המיטה והמ"כיות עברו וספרו שלא חסר כלום. כשהוצאתי את המדים מהתיק, גיליתי שיש לי ארבעה זוגות מכנסיים במקום שלושה... בצעירותי הרבה נכנסתי לחרדות, ולמזלי המ"כית לא עלתה על זה. את המכנס כבר הורשתי לאחת החברות היותר רזות שלי כשהשתחררתי".
תיזוזים
קודם כל, באופן רשמי אין "תיזוזים" בטירונות. יש "תרגול נוסף". אם תהיתן, הכוונה היא לאימון פיזי שהמפקדים מפילים כעונש על הטירונים הסוררים, כדי ללמד אותם מי פה הגבר. התיזוז כולל בדרך כלל טרטור ממקום למקום, ריצה מסביב למשהו, שכיבות סמיכה ושאר פעילויות כאוות נפשו של המפקד היצירתי, שתוך כדי גם יטרח ויצרח עליכם הערות משפילות ומרעילות כאחד. מסורת התיזוזים הולידה משפטי מופת כמו "שתי דקות- נגעתם בקו האופק וחזרתם" או "עכשיו נשלב זמן ומרחק - רוצו מהעץ הזה ועד ארוחת צהריים". לשמור, לזכור ולרשום על קיר תא השירותים הקרוב למגוריכם.
מד"ס- קרבי
טירונים וטירוניות בטירונות קרבית עוברים מד"ס (מדריך ספורט) יומי, שזה בעצם אימוני כושר בסיסיים, אותם עושים בלבוש אזרחי ספורטיבי (!). בנוסף יש ריצה פעמיים בשבוע- בהתחלה של קילומטר אחד בכל פעם, עד שישה קילומטרים בסוף הטירונות. בניית הכושר הגופני חשובה כדי שתוכלו לעבור את המסעות בלי קשיים מיוחדים, ולהצליח בבוחן בר-אור.
בוחן בר-אור
בוחן בר-אור הוא מבחן פשוט שמיועד לבדוק מהי רמת הכושר שלכן, או בקיצור- עד כמה אתן פדלאות. הוא נערך לפחות פעם אחת במהלך הטירונות, ועבור חלק מכן הוא גם ישוב מדי פעם במהלך השירות הצבאי. בבר-אור אתן נבחנות, כמו בכל דבר בצבא, בשלושה חלקים- ריצת אלפיים מטר, שכיבות סמיכה וכפיפות בטן. החלוקה בניקוד היא 70 אחוז לריצה, 15 אחוז לשכיבות סמיכה ו-15 אחוז לכפיפות בטן. תרגילי הבטן והסמיכה לא מוגבלים בזמן, אבל אסור לכן לעצור בשום מצב ליותר מ-2 שניות!
כדי לקבל ציון 100 בבר-אור, תצטרכו להגיע לתוצאות של 8 דקות בריצת אלפיים, 48 שכיבות סמיכה ו-86 כפיפות בטן. אם אתן לא ממש שואפות למאה, תדעו שתוצאות בסביבות ה-9.5 דקות בריצה, 26 שכיבות סמיכה ו-63 כפיפות בטן נחשבות לטובות (ציון 75 בערך).
אז קדימה- צאי לריצה קלה עם חברה, בדקו את התוצאות ותראו אם אתן מוכנות לבר-אור...