שעת ט"ש (טרום שינה)

מריחים את זה? כן, עוד יום שנשרף, אבל גם אתן לא ממש ריחניות עכשיו. הגיע הזמן לומר שלום למפקד (לפחות עד כיבוי אורות) ולהתחיל להיכנס ללחץ- כי עכשיו יש לכן שעה אחת בלבד כדי להספיק ללכת לשירותים, להתקלח, לצחצח שיניים, להתקשר לחברה, לחבר ולהורים ובקיצור- לעשות את כל הדברים הנורמליים שכל אחד מאיתנו עושה לפני השינה. חושבים שזה פשוט? נסו להתקלח בזמן שמאה אחרים מחכים למקלחת, ולכולם יש שעה אחת!

אל תתפתו, חס וחלילה, לוותר על המקלחת לגמרי, או על כל סוג אחר של היגיינה, כמו שקרה אצל אלעד: "זה שישן במיטה לידי, אמו שלחה לו עוגה במנז'טים, וכל פעם שהוא היה הולך להתקלח, הייתי אוכל לו כמה. אני, לעומתו, התקלחתי מעט מאד בטירונות. בשעת הט"ש בה נותנים לטירונים להתקלח, היו המ"כים תופסים אנשים בדרך למקלחת ומנדבים אותם לסחיבות וסידורים, אבל לא היו מבקשים ממי שכבר היה במיטה, ועשה את עצמו ישן."

שעות שינה

שינה? תמשיכו לחלום. הצבא קבע כי מספר שעות השינה המינימלי שצריך חייל כדי לתפקד הוא שש, ושש שעות שינה זה מה שתקבלו. לרוב, הן ממוקמות בין אחת עשרה לחמש בבוקר. נכון שהמיטה הצבאית לא מזכירה ממטר את המיטה בבית, אבל מילה שלנו- אחרי ההשכמה הראשונה, כבר תתגעגעו אליה יותר מאשר לאימא.

אפרת מספרת:

"עשיתי טירונות בצריפין, בבה"ד (בסיס הדרכה) 7 של חיל הקשר. ביום השני, אחרי לילה נטול שינה כמעט, עמדנו מסודרות בצורת ח' מול המ"כית. פתאום, טירונית אחת התעלפה, ואז עוד אחת, ועוד אחת... וגם אני הרגשתי שהראייה מטשטשת לי, ואמרתי 'המפקדת, אפשר לשבת?'. כמובן שלא חיכיתי לתשובה. אחר כך הסתבר שזה סיפור שחוזר על עצמו בכל מחזור, ושהתשישות והלחץ הנפשי תמיד משפיעים ביום הראשון. המ"כית אגב, היתה אדישה לגמרי ורק אמרה: 'אוקיי, כולן לשבת', מה שהיה קל, בהתחשב בזה שרוב הבנות כבר היו על הרצפה".

רק אני והשק"ש שלי

יש סיכוי שתשנו במיטות אבל תתכוננו גם לאוהלים. תלוי ביחידה. אם תהיו בחדרים, כדאי שתכירו את אחד המיתוסים בצבא, סיפור "האצבע המתחלפת": המפקד מגיע למסדר ובודק אם המשקופים נקיים מאבק. הוא מעביר אצבע ומראה אותה לטירונים, שנדהמים לגלות שאצבעו שחורה מלכלוך. בפועל, המפקד מגיע מראש עם אצבע מאובקת. הוא מעביר אצבע נקייה על המשקוף, ומראה לחיילים את האצבע המלוכלכת!

המיטות הצבאיות הן בסך הכל מיטות מתכת עם ברזנט מתוח בין הקפיצים, עליהם מונח מזרון. ברי המזל או ברי הקשרים מביניכם ישיגו גם קרש (לרוב, דלת) להניח בין המיטה למזרון. במיטה ישנים בתוך שק שינה או ציפה שעליה פרושות שמיכות הסקביאס המיתולוגיות. יש הטוענים כי מומלץ להימנע ממגע עם השמיכות הצבאיות עד כמה שניתן.

המקלחת הצבאית- וואי וואי, יש פה מלא בנות!

בניגוד למיתוסים ולהנפצות שוודאי כבר ספגתם, המקלחת הצבאית היא לא אויב גדול. אבל יש לה כמה "חוקים":

השירותים והמקלחות נמצאים באותו מבנה, וגם מריחים אותו דבר.
לא חשוב מתי הגעתן אל המקלחת או אל השירותים, קרוב לוודאי שתצטרכו לחכות בסבלנות עד שעשרים אחרות יסיימו את ענייני ההיגיינה שלהן לפניכן.
יש לצמצם עד כמה שאפשר כל מגע עם הקירות, הרצפה והאסלות במקלחות הצבאיות.
בשורה לביישניות: בסופו של דבר, זכרו שלאף אחד לא אכפת איך אתן נראות ו כמה צמיגים צברתן. כולן כאן מסיבה אחת בלבד- לגרד מעליהם את שכבות הג'יפה של היום ולהספיק להתקשר לאימא לפני כיבוי אורות. ואם אתן עדיין חוששות, בקשו מהמפקד/ת רשות להתקלח לבד, או נסו את מה שעשו החברות של ענת: "איתי בטירונות היתה החברה הכי טובה שלי, שהיא ועוד אחת היו מהבנות האלה שלא מתקלחות ליד אחרות, גם לא עם בגד ים. יום אחד בדרך לחדר אוכל הן גילו שהטבחים מתקלחים במקלחות נפרדות, ובלילה בשעת ט"ש (טרום שינה) הן התגנבו לשם כדי להתקלח. בזמן שאחת התרחצה והשנייה שמרה לה, פתאום הן שמעו דפיקות חזקות בדלת ומישהו, כנראה אחד הטבחים צועק 'מי זה שם בפנים?'. הן כמובן נבהלו נורא, אבל אז חברה שלי אמרה לו, מעבר לדלת, שהן שתי מ"כיות שהיו צריכות לקחת את הטירוניות לארוחת ערב ולא היה להן זמן להתקלח. איך שהוא, הטבח הזה האמין להן ועזב אותן, והן כמובן ברחו משם."

עוד זכרונות מהמקלחת.:

שלי, טירונית ממחנה 80, מספרת:

"זה קרה בטירונות... אני עומדת כמו ילדה טובה בתור למקלחת, בחדר מסריח מזיעה של בנות, ועוד עשרים דקות נגמרת שעת הט"ש. כשכבר מגיע תורי ואני נכנסת למקלחת, פתאום נכנסת איתי לתא בחורה עירומה שאני לא מכירה, עולה חדשה, ואומרת לי: 'לא איכפת לך אני מתקלחת איתך, כן?' אני לא ממש ביישנית, אבל באותו רגע נשבר לי וצרחתי עליה 'בטח שאכפת לי! צאי מפה!' והיא ענתה לי 'אבל אין זמן!'. צעקתי עליה עד שהיא ברחה, אולי לעמוד בתור, אולי למקלחת של מישהי אחרת."

רותם, טירונית בעובדה, מספרת:

"הדבר שהכי היה חסר בטירונות שלי היה נייר טואלט. קיבלנו בערך אחד לכל הכיתה. היה אפשר למות - לא בכיתות של הקורס, לא בשירותים, לא בחדרי האוכל, מישהו כנראה ציפה שננגב בעלים או שלא נחרבן (מה שהיה די הגיוני בהתחשב ברמת האוכל). כמובן שכולם הביאו מהבית, אבל כמה נייר טואלט אפשר לסחוב לשבועיים טירונות, כשצריך גם לסחוב בגדים, אוכל נורמלי, וכל השאר?

אז באה ארוחת יום שישי, וארוחות יום שישי בעובדה (חיל האויר) מתקיימות בחדר האוכל של הקצינים. הלכתי שם לשירותים, וגיליתי לא פחות מחבילה שלמה של אותו נייר טואלט צבאי ירוק. חזרתי ולחשתי לחברתי הטובה מעיין 'פססט! יש מלא נייר טואלט כאן בשירותים!' מיד אורו עיניה. הבעיה היתה שחדר האוכל הזה, שהוא היחיד שמשמש את כל הבסיס בשישי-שבת, היה כמעט תמיד מלא, ולנו היה כיבוי אורות בעשר. ובכן, אחרי כיבוי האורות עטינו מדי ב' והתגנבנו ממגורי הבנות תוך כדי שאנחנו הולכות כמו מפגרות בשביל הראשי.

חדר האוכל היה חשוך וריק, אבל השירותים עדיין היו פתוחים. מצאנו את הפלא הירוק ודחפנו כמה ממנו שרק הצלחנו למדים שלנו, את השאר מתחת לידיים, ונמלטנו כמו פיראטים שגנבו זהב. אבל בעודנו טסות בדרך חזרה זיהינו ממול שתי צלליות מוכרות - המפקדות שלנו! במזל הן עוד לא ראו אותנו כי דיברו אחת עם השנייה. הבניין הקרוב ביותר היה מגורי הטירונים. ברחנו לשם. הלוואי שידענו שכיבוי האורות שלהם בשתיים עשרה, ושהמקלחת שלהם בקומת הקרקע של הבניין... גם מזה הצלחנו להיחלץ איכשהו, וחזרנו כשהשלל בידינו למגורי הבנות, שם התקבלנו כעטורות תהילה. למחרת סיפרו לנו המפקדות שנגנבה כמעט חבילה שלמה של נייר טואלט מחדר האוכל של הקצינים, ושלא תפסו את מי שעשה את זה ואם אנחנו רוצות נייר טואלט אנחנו צריכות פשוט לבקש. ביקשנו. וקיבלנו, כרגיל, גליל אחד. אבל הרגשנו שדפקנו את המערכת".

מה אוכלים היום?

כמות האוכל בצבא עומדת ביחס הפוך לכמות נייר הטואלט (כמה אירוני...). על האיכות, לעומת זאת, אפשר להתווכח. אין ספק שלא תקבלו פה ארוחות גורמה וגם לא משהו שמתקרב לאוכל ביתי אמיתי, אבל רבים סבורים שדווקא בטירונות זוכים לאוכל הטוב ביותר בצבא, וככל שמדובר בבסיס או במוצב קטן יותר, כך רמת האוכל עולה. הבישול הצה"לי מושתת ברובו על פחמימות- לחם בבוקר, בצהריים ובערב, ובנוסף שתי תוספות חמות לפחות בארוחת הצהריים. הטבח אינו בוחל בטבעולים ואינו מתקמצן על שמן, ותופתעו לגלות לעיתים שילובים יצירתיים בין פתיתים, גזר ומרק אפונה. אם אתם סטריליים, אניני טעם או סתם לא חובבי שמן בישול, תוכלו להתנחם בשק"ל (הפיצוצייה הצבאית) או במכונות המזון שנפוצות בבסיסי טירונות, ומוכרות אפילו צ'יפס אמיתי! אם בכל זאת, משום מה, ואנחנו באמת לא יודעים למה, תרצו לקרוא מה מצפה לכם בחדר האוכל, תוכלו להתכבד כאן.

אגב, יהיו גם כמה תורנויות מטבח, אז לא להיבהל...

טירונות לוחמות חלק ג'