נולד כתוצאה מצורך מבצעי של הלוחמים המסתערבים בימי האינתיפאדה הראשונה. לרובה אין כמעט קנה, והסטרשף צמוד לכוונת הקדמית. הנשק הוא פרי פיתוחם של אנשי היחידה הטכנולוגית של אט"ל, והוא נחשב לסמל סטטוס כבד במיוחד בקרב נושאי הנשק והפונקציונרים לובשי המדים. במהלך השנים התפתחה לה תעשיית קיצוץ קנה פיראטית, כשקצינים בכירים רבים נשאו את הרובה המקוצר שלהם למחרטות פרטיות ושם קיצצוהו והפכו אותו למקוצרר. בשל קיצור הקנה, מהירות הלוע של הקליע נמוכה מדי, ולכן הוא אינו קטלני במיוחד.

הוא אחיו המקוצר והקליל של הרובה הארוך והמסורבל שהגיע ארצה בשנות ה- 70.בזכות מימדיו- אורך של 78 ס"מ ומשקל של 2.9 ק"ג, הפך המקוצר לאחד מסמלי הסטטוס הנחשקים ביותר בצה"ל של שנות השמונים. בשנים ההן הרובה היה למנת חלקם של קצינים ויחידות מיוחדות בלבד. כניסתו לצבא זעזעה את עולם אחיזת הנשק, בשל היותו נשק קל נשיאה, המקל על ההסתערות ועל הכניסות לסמטאות צרות. במהלך האינתיפאדה הראשונה שיפרה היחידה הטכנולוגית של אט"ל את המקוצר, ויצרה ארבעה מצבים לכת המתקפלת והקטנטנה שלו.

הידוע בכינוי "פלט- טופ", הוא פיתוח נוסף של חברת קולט האמריקאית לרובה האם- 16 המקוצר. הרובה, נטול ידית האחזקה, נכנס לשימוש בצה"ל בשנת 2001, בעקבות רכישה של 11 אלף כלים מסוגו. מדובר ברובה בעל קנה ומתפסים מעובים, קת טרור, ומסילה המחליפה את ידיד האחיזה, עליה ניתן להרכיב כוונות או תוספות שונות. עד שרובה התבור הישראלי יתפוס את מקומו בידי לוחמי צה"ל, מהווה הפלט- טופ את הנשק המרכזי של החי"רניקים בכלל, והקלעים בפרט.

היא למעשה שדרוגו של הביס"ט (בית הספר לטיס), והיא ממוקמת בתוך בסיס החיל בחצרים. באקדמיה מתקיים קורס הטיס היוקרתי, והוא מתפקד כיחידה עצמאית על שלל בנייני מגורים, מבני לוגיסטיקה וכיתות לימוד. במהלך שלוש שנות הקורס עוברים פרחי הטיס בין מבני המגורים השונים, זאת בהתאם לשלב בו הם נמצאים במסלול ההכשרה. אחדים מבוגרי האקדמיה שבים אליה בהמשך שירותם כמדריכי טיסה.

למרות שמחנה הקריה בתל אביב מתחיל להיראות כמו אזור הסחר העולמי במנהטן, מרבית ההתרחשות במקום עדיין מתקיימת הרחק מעיני המשקיף מאזור המסעדות בקניון עזריאלי. או לפחות כמה מטרים מתחת לאדמה עליה הוא משקיף– בבור. בין שלל המחילות התת קרקעיות שבשטחי הקריה נמצאים החמ"לים המרכזיים של הצבא, ובראשם המצפ"ע– הלו הוא מוצב הפיקוד העליון. ולא, זה לא באמת מוצב, אלא חדר ובו שלל מסכי טלוויזיה, בעזרתם אמורים קברניטי הצבא לשלוט על הלחימה בשלט רחוק.

למרות שמחנה הקריה בתל אביב מתחיל להיראות כמו אזור הסחר העולמי במנהטן, מרבית ההתרחשות במקום עדיין מתקיימת הרחק מעיני המשקיף מאזור המסעדות בקניון עזריאלי. או לפחות כמה מטרים מתחת לאדמה עליה הוא משקיף– בבור. בין שלל המחילות התת קרקעיות שבשטחי הקריה נמצאים החמ"לים המרכזיים של הצבא, ובראשם המצפ"ע– הלו הוא מוצב הפיקוד העליון. ולא, זה לא באמת מוצב, אלא חדר ובו שלל מסכי טלוויזיה, בעזרתם אמורים קברניטי הצבא לשלוט על הלחימה בשלט רחוק.

או בשמו המלא והמסורבל– בסיס קליטה ומיון, הוא המחנה הצבאי הראשון אותו פוגשים כלל המתגייסים לצה"ל. הבקו"ם שינה שמו ל"מיטב" במאי 2006 כאשר התאחד עם מנהל הגיוס לשם התייעלות. הבסיס, אשר ממוקם במעמקי מחנה תל השומר הסמוך לקריית אונו, הוא למעשה מפעל החיילים והחיילות הגדול: כל אזרח צעיר הנכנס בשערי המקום יוצא ממנו כשהוא עוטה מדים, נעליים צבאיות וכן, כן- גם ריח של בקו"ם. בשל חשיבותו הרבה של הבסיס למערך כוח האדם בצבא, מפקד עליו קצין בדרגת אלוף משנה.

התגוננות אזרחית

הגנה סביבתית

או בשמו המלא גדוד הסיור המדברי, הינו גדוד חי"ר הכפוף לפיקוד הדרום, ומורכב ברובו מלוחמים בדואים מכפרי הגליל ויישובי הנגב. לאורך השנים התמקצע הגדוד בפעילות בט"ש באזור רצועת עזה והגדר המקיפה אותה. הגדס"ר, אשר רבים מלוחמיו הם אנשי קבע, צועד בנעליים אדומות, כשכומתה סגולה מחממת את כתפי חייליו. את הטירונות נאלצים הלוחמים לעבור דווקא בבא"ח גבעתי שבקציעות.

או בשמו המלא גדוד הסיור המדברי, הינו גדוד חי"ר הכפוף לפיקוד הדרום, ומורכב ברובו מלוחמים בדואים מכפרי הגליל ויישובי הנגב. לאורך השנים התמקצע הגדוד בפעילות בט"ש באזור רצועת עזה והגדר המקיפה אותה. הגדס"ר, אשר רבים מלוחמיו הם אנשי קבע, צועד בנעליים אדומות, כשכומתה סגולה מחממת את כתפי חייליו. את הטירונות נאלצים הלוחמים לעבור דווקא בבא"ח גבעתי שבקציעות.

הוא גרסתו המקוצרת והקלה יותר של רובה הסער הישראלי– גליל. הרובה נכנס לשימוש במהלך שנות ה- 80 והיה לידידם הטוב ביותר של הקצינים, ואף של השריונרים. במהלך שנות התשעים, בשל כניסת המתחרה האמריקאי הנוח יותר, רובה האם- 16, נותר הגלילון נשקם האישי של התותחנים ואנשי השריון בלבד. בעקבות הפעילות האורבאנית של חילות אלה במהלך אינתיפאדת אל- אקצה, הוחלפו גם גלילוניהם ברובה האמריקאים המקוצרים. כיום, מראה גלילון הופך לנדיר יותר ויותר במחוזותינו.

הדרכה טובה

הוראה והדרכה

הכינוי שניתן לקו הטלפון המוצפן והמאובטח המקשר בין יחידות צה"ל, המכונה באופן רשמי "אבן יקרה". צבעם של המכשירים המחוברים לקו זה הוא אדום, ועל כן השם הצבעוני. הקו הרגיל, בעזרתו משוחחים החיילים במשרד עם חבריהם, מכונה בפשטות "טלפון לבן".

הוא היועץ הכספי לרמטכ"ל, והוא האדם הנחשב לסמכות הכלכלית הבכירה ביותר בצה"ל. היועכ"ל, קצין בדרגת תת אלוף, הוא אחד מחברי פורום המטכ"ל, ואחראי על חלוקת הנתחים מתקציב הביטחון. הוא אף מהווה חבר בכיר בצוות המשא ומתן הפועל מול משרד האוצר הקובע את גובה התקציב. המינוי לתפקיד מלווה בקבלת דרגה ייצוגית, המוענקת ליועכ"ל רק לתקופת כהונתו במשרה.

היחידות החטיבתיות הן ארבע היחידות המיוחדות הקיימות בכל אחת מחטיבות החי"ר הסדירות. פלוגת הסיור (פלס"ר), פלוגת הנ"ט ("עורב"), פלוגת חיל ההנדסה (פלחה"ן) ופלוגת חיל הקשר (פלחי"ק), אוחדו למסגרות גדודיות בשנת 2002, לשם חיזוק שיתוף הפעולה בהכשרה ובעבודה המבצעית. הגעה לאחת מן היחידות נעשית לאחר הגיוס, באמצעות גיבוש מיוחד המתקיים בשבועיים הראשונים של שלב טרום הטירונות.

היחידה למשימות תת ימיות של חיל הים, הוקמה כגוף עצמאי בשנות ה- 60 כיחידה 707, אחר כך סופחה לשייטת 13, ורק ב- 1981 הפכה לגוף עצמאי. היחידה מורכבת מצוללנים מקצועיים, אשר מבצעים מגוון פעולות, מתיקון תקלות בכלי השיט מתחת למים ועד לסילוק פצצות תת ימיות. צוללי היחידה מסוגלים לפעול עד לעומק של 90 מטר, ומהווים את הגורם המקצועי היחיד בתחום הצלילה בצה"ל.

היא עוד אחד מאותם מושגים צבאיים נוסטלגיים ומעוררי ערגה, ממש כמו המסטינג ו"תיקי גולדה". מראשית ימיו של צה"ל ועד לראשית שנות השמונים, אחד השיבוצים הנחשקים ביותר בקרב בני הנוער המתגייסים היה באחת מן הלהקות הרבות שפעלו באגפי ופיקודי צה"ל השונים. חבורת הזמרים הנודדת נעה בין המוצבים והבסיסים כשתכלית כל שירותה היא להנעים את זמנם של החיילים והחיילות. שירות בלהקה צבאית נחשב היה למקפצה משמעותית אל עולם הבידור הישראלי, אך הרמטכ"ל ה-11, רפאל איתן, פירק לחלוטין מקפצה זו. כיום פועלים צוותי הווי שונים בחיל החינוך, ואף להקת חיל האוויר ולהקת "החמניות" של חיל המודיעין.

הסברה שבועית

הוראות הפיקוד העליון

בדומה לצנחן ולשריונר, היא אחד מנכסי צאן הברזל של שרשרת התפקידים הצה"לית. פתאום קמה נערה, מצטיינת בלימודיה בתיכון, לבשה מדים, ונרתמה למאמץ המשרדי: לענות לטלפונים, לצלם מסמכים, לקבוע פגישות וכמובן, להכין ולהגיש נס לאורחים. כל זאת בתמורה לשנתיים מחייה, כמובן. לא משנה מה יעשו בצבא ההגנה לישראל, וכיצד ינסו להסתיר זאת, הנתונים עודם מראים כי רבות מבנות ישראל מעבירות את שירותן הצבאי כפקידות במשרדי המפקדים והמפקדות על שלל דרגותיהם ובסיסיהם.

הינה גוף הכפוף לאגף המודיעין האחראי על פיקוח ושליטה של העברת מידע בתוך הצבא ומתוך הצבא החוצה. הצנזורה אמורה למנוע מצב בו מידע ביטחוני רגיש ידלוף אל העולם החיצון ויגיע לעיני ואוזני כול, בהם גם גורמים עוינים העלולים לנצלו למטרותיהם השונות. כל כלי התקשורת בישראל מחויבים להעביר ידיעות העוסקות בנושאים ביטחוניים לבדיקתה של הצנזורה הצבאית, ובלא הינתן אישור למידע המדובר, לא יאושר פרסומו ברבים.

הוא כנראה המפורסם מבין בסיסי צה"ל. הבסיס, שממוקם ממש במרכז תל אביב על חורבות מושבת הטמפלרים "שרונה", מכנס בתוכו את מרבית מטה צה"ל הבכיר. לשכת הרמכ"ל נמצאת בו, וגם לראש הממשלה, שר הביטחון, וכלל אלופי המטכ"ל יש לשכות בתוך המחנה. הבסיס הגדול, בתוכו נמצא גם משרד הביטחון, פרוס לרוחב וגם לעומק, שכן מתחת לפני השטח הנראה לעין נמצא "הבור" המפורסם, ממנו יוצאות בעת לחימה פקודות המטה הכללי ללוחמים בשטח.

בקביעת הפרופיל עשוי להופיע: Hernia שמשמעותו: בקע מפשעתי

בצה"ל מורכב מכלל חיילי צה"ל בקבע או בחובה, אשר אינם נמנים על שורות כוחות המילואים של הצבא. במילים אחרות, הכוונה היא לכל מי שעודנו עוטה מדים על בסיס יומי, וטרם השתחרר מעול הירוק. בשורות הסדירניקים בצה"ל נמנים אלופי המטכ"ל לצד מש"קיות חימוש צעירות ונגדי משמעת הנמצאים בשנות ה- 50 לחייהם. כמעט כל מי שאינו נמנה על הכוחות הסדירים של צה"ל, וטרם מלאו לו 45 שנים– הוא מילואימניק.

החלק המקצועי הספציפי המרכיב את קורס הקצינים. אל שלב זה מגיעים הצוערים והצוערות כשהם עונדים סיכת מ"מ על דש צווארונם, וכחול הוא צבע תגיותיהם והרקע לסיכת החיל שעל כומתתם. בהשלמה החילית, הנערכת בבה"די החילות ובבסיסי ההכשרה המקצועיים (כמו שיזפון של השריון), מועברים לקציני העתיד תכנים מקצועיים המותאמים לעיסוקם בהמשך השירות הפיקודי. בתום ההשלמה זוכים הצוערים לחשיפת דרגות הקצין, בטקס רב רושם.

הקלות בתנאי שירות

רובה הסער פרי פיתוחה של התעשייה הצבאית, הוא מחליפו הרשמי של רובה האם- 16 ביחידות הלוחמות של צה"ל. בתום שנים של פיתוח, ניסוי במסגרת חטיבת גבעתי ודחיות שונות, צפוי התבור להפוך לנשקם האישי של לוחמי החי"ר במהלך 2006. התבור אמור לענות על צרכיהם המיוחדים של הלוחמים הישראלים, המתמודדים עם תנאי לחימה מורכבים באזורים אורבאניים. הרובה יקל על ההסתערות, והוא מאפשר חיבור תוספות בצורה נוחה במיוחד. בשלב הראשוני הוענק התבור אך ורק ללוחמים מגדוד צבר הסגול ולקצינים בכירים, שחשקה נפשם בפיתוח הצברי.

הוא מונח שנות האלפיים לפלברה, לפחות בקרב לוחמינו. כל שדרוג של הנשק האישי או שפצור המדים, נתפס כפוזה המתעדנת תחת הכותר וואסח. גשו לאמל"חיה והניחו ידיכם על חוטי שפצור, מתפסים עם עוד כמה מסילות, ידית אחיזה חדשה, כת פלסטיק מושחרת למשעי, רפידות לידיים, ידית הסתערות מתקדמת וכמה כיסויי בד לאזורי הרובה הרגישים, והרי לכם– נשק משודרג. הכי וואסח שיש.