יחידת חימוש מרחבית, הינו למעשה מוסך תיקונים ושיפוצים גדול אותו מפעיל חיל החימוש בגזרה מסוימת. ביחש"ם משרתים טכנאים, מכונאים ואנשי מקצוע רכב, האחראים על טיפול והשמשה של כלי רכב מסוגים שונים, אותם מפעילים כוחות צה"ל בשטח.

היחידה למשימות תת ימיות של חיל הים, הוקמה כגוף עצמאי בשנות ה- 60 כיחידה 707, אחר כך סופחה לשייטת 13, ורק ב- 1981 הפכה לגוף עצמאי. היחידה מורכבת מצוללנים מקצועיים, אשר מבצעים מגוון פעולות, מתיקון תקלות בכלי השיט מתחת למים ועד לסילוק פצצות תת ימיות. צוללי היחידה מסוגלים לפעול עד לעומק של 90 מטר, ומהווים את הגורם המקצועי היחיד בתחום הצלילה בצה"ל.

יחידת הבילוש והמודיעין של משמר הגבול

יחידות מחסני חירום

יחידה מחוץ לצה"ל

יחידת המסתערבים של משמר הגבול

הלא הוא מסוק הבלק הוק המפורסם, הוא מסוק תובלה סער שהופעל על ידי טייסי חיל האוויר לראשונה ב- 1994. המסוק, שמיוצר על ידי חברת "סיקורסקי" האמריקנית, הוא בעל יכולות שרידות ותמרון גבוהות במיוחד, ומשרת את צה"ל בביצוע משימות הובלה וחילוץ מורכבות ומסובכות, שעל חלקן איש אינו מרבה במילים. צבעו, כפי שיכולתם לנחש, הוא שחור, משקלו המרבי הוא 10 טון, ומהירותו המקסימלית היא 360 קמ"ש.

יחידת סיור מיוחדת

הוא כינויו הצה"לי של מסוק התובלה הכבד, 53-CH, מבית חברת סיקורסקי האמריקנית. ראשון מסוקי הסער של החברה נחת בישראל כבר ב- 1969, וביחד עם רבים שהגיעו אחריו, הפך היסעור לשם דבר בכל הקשור להובלת חיילים. לאורך השנים ביצעו מסוקי היסעור משימות רבות בשטחי האויב, ואף סייעו רבות בכיבויי שריפות. למרות זאת, נדמה כי דווקא "אסון המסוקים" בשאר ישוב, בו נהרגו 73 חיילים בפברואר 1997, חרוט בתודעת הציבור בכל הקשור לכלי הכבד הזה. היסעור מגיע למהירות מרבית של 314 קמ"ש והוא מסוגל לשאת על גביו מטען של 9 טון.

חולצה צבאית בעלת כיסים רבים, אשר לובשיה רשאים להשאירה מחוץ למכנסיים. צה"ל מנפיק שני סוגים של ירכיות, האחת ללוחמי חטיבת הצנחנים והשנייה לכלל החיילות. החולצה, הנחשבת לאחד מסמלי החטיבה האדומה, נלבשת על ידי הלוחמים המסוקסים כשחגורתם אוחזת בה. לובשות הירכית, אשר נחשבת למעט עבה יותר מן החולצה הרגילה, יודעות לספר כי לא כל מה שנראה כיס, הוא כיס. לשם היופי, הוסיפו מעצבי המדים לירכית הנשית כיסויי כיסים חסרי כל פשר.

יחידה רפואית אוירית

כוח אדם

כיתת כוננות

כושר לקוי

כושר מוגבל

כושר מוגבל

אחת הכוונות החכמות הראשונות בהן עשו חיילי צה"ל שימוש. הכוונת בעלת הסוללה מתחברת למתפסי האם 1-6 או למסילות הפלט- טופ, והיורה מתבונן דרכה אל המטרה, המסומנת בנקודה אדומה. כוונת האלביט משמשת שנים את לוחמי צה"ל, אך היא נחשבת למיושנת, כבדה, ובשנים האחרונות החלה להעלם מנוף מערך החי"ר. את מקומה תפסה בכבוד ובגאון כוונת המפרו- לייט.

מצנפת הלבד הצבעונית המכונה כומתה, היא אחת מאותם אלמנטים המקדשים את חשיבות הסמל בצבא. מה שהתחיל בשנת 48 בשלושה צבעים, הולך והופך לסאגה צבעונית, וכבר לא נותרו אפשרויות לעתיד במלאי. ולהלן הצבעונים: אדום – צנחנים ומספר יחידות מובחרות חום- גולני ירוק זוהר – נח"ל, קרקל, גדוד נצח יהודה סגול – גבעתי והגדס"ר המדברי שחור – שריון, גדוד חרב, חי"ר ייעודי טורקיז – תותחנים כסף – הנדסה קרבית אפור – חיל האוויר ירוק כהה – מודיעין, מודיעין השדה, משמר הגבול כחול נייבי – חיל הים כתום – פיקוד העורף כחול כהה – משטרה צבאית חום בהיר – כלל צה"לי

הוא אבי כל התבלינים בהם משתמשים טבחי צה"ל, ותיקים כצעירים, בשעות פעילותם המאומצות במטבחים השונים. כאילו היה מדובר באחד המצרכים החשובים ביותר לשם בישול, מלאים מחסני צה"ל בקופסאות לבנות עמוסות באבקה הצהובה שנשפכת כמים במפלי ויקטוריה אל תוך כל תבשיל כמעט, בתירוץ האלמותי: "בצה"ל אוהבים אוכל מזרחי!" ובכן, רק בצה"ל תוכלו למצוא גזר צהוב, המקשט אורז צהוב, ולצדם קציצה צהובה. והכול בגלל הכורכום, או פשוט בשל שימוש היתר בו. שום דבר אישי.

כלי טיס בלתי מאוייש

כלל צה"לי

הוא מתקן הכליאה שמפעיל צה"ל לחייליו שלו, הממוקם לא רחוק מעתלית, בסמוך לצומת בית אורן. במחבוש, המופעל על ידי חיל המשטרה הצבאית, נמצאים כלואים (חבושים) רבים, אשר נענשו בעקבות עבירות שונות שביצעו– מהפרה של פקודות מטכ"ל בסיסיות ועד לעבירות פליליות לכל דבר. הכלא מחולק לשלוש פלוגות, שהחבושים משובצים בהן בהתאם לאופי העבירה שעברו, ובפרק הזמן אותו נגזר עליהם לבלות במאסר.

הם כנפי הצניחה, שהפכו עם השנים לאחד מן הסמלים הנחשקים ביותר בקרב חיילי צה"ל, ואף חיילותיו. את הסיכה הרחבה והמפורסמת זוכים לענוד כל מסיימי קורס הצניחה, המתקיים במרכז אימון ההטסה, הנמצא בבסיס תל נוף. למרות שהסמל מזוהה יותר מכל עם חיילי חטיבת הצנחנים, אלה אינם היחידים הזוכים בו. כל לוחמי הסיירות המובחרות, הטייסים, מדריכי הצניחה ואף היוצאים לקורסי צ'ופר מקשטים את מדיהם בכנפי צניחה.

הם כנפי הצניחה, שהפכו עם השנים לאחד מן הסמלים הנחשקים ביותר בקרב חיילי צה"ל, ואף חיילותיו. את הסיכה הרחבה והמפורסמת זוכים לענוד כל מסיימי קורס הצניחה, המתקיים במרכז אימון ההטסה, הנמצא בבסיס תל נוף. למרות שהסמל מזוהה יותר מכל עם חיילי חטיבת הצנחנים, אלה אינם היחידים הזוכים בו. כל לוחמי הסיירות המובחרות, הטייסים, מדריכי הצניחה ואף היוצאים לקורסי צ'ופר מקשטים את מדיהם בכנפי צניחה.

הן הסמל אותו עונדים כל מסיימי ומסיימות קורס טיס על חולצתם התכולה. בתום שלוש שנות קורס מתיש, מעניק מפקד חיל האוויר את שתי הכנפיים ומגן הדוד במרכזם לטייסים, הנווטים והמכוננים, במהלך מסדר הכנפיים שנערך בבסיס חצרים. עד ראשית שנות ה- 2000, מראה הסמל שהוענק לנווטים ולמכונני האוויר היה שונה מזה שניתן לטייסים, אך על מנת ליצור אחידות וגאווה משותפת הוחלט על איחוד כל מסיימי הקורס תחת זוג כנפיים אחד.

כיסוי תחת

התעודה המזהה של כל אחד מן החיילים הנמצאים בשירות חובה בצה"ל, ואינם קצינים. אם בעבר מדובר היה בדף קטן שאליו חוברה תמונה, הרי שהקידמה הטכנולוגית עשתה את שלה, צה"ל יישר קו והנפיק כרטיסים מגנטים נאים לכלל חייליו. בחוגר מצוינים, בין היתר, מספרו האישי ומספר הזהות של החייל, לצד גובהו ותאריך הנפקת הכרטיס. תעודה לבנה זו מאפשרת נסיעה חינם באוטובוסים וברכבות ומקנה הנחות שונות בחנויות ברחבי הארץ.

הוא הכינוי הפורמלי בקטלוג תפקידי הצבא, הניתן לכל אחד מבוגרי הקורס של תחנת הרדיו גלי צה"ל. בוגרי הקורס בן שבעת השבועות, המתקיים ביפו, משתבצים למחלקות השונות של התחנה לתפקידי כתבות, הפקה ועריכה מוזיקלית. בניגוד למקובל לחשוב, שיבוץ בקורס המבוקש כל כך אינו כרוך בהפעלת פרוטקציה מכל סוג שהוא. למען האמת, כל שעליכם לעשות הוא להפגין בקיאות באקטואליה ובתרבות, ולהציג יכולות עיתונאיות בסיסיות בכל אחד משלבי המיון הקדם צבאיים.

כיתת תיקונים קלים

לוחמה פסיכולוגית