דוקטור, תציל אותי

מרגע הגיוס ועד יום השחרור, החייל הממוצע וחופשותיו יהיו נתונים לחסדי המפקד ו/או הקפריזות של הרס"ר. הדבר היחידי שיכול לעמוד מולם יהיה הגימל הנכסף. לשום מפקד, כועס, רשע או אגואיסט ככל שיהיה, אין מה להגיד מול טופס גימלים חתום על ידי רופא היחידה.

אלא ש... למפקד היחידה תמיד יהיה דיבור עם רופא היחידה, מה שימנע ממך לקבל את הגימלים המזויפים, אם לא תיגש לעניין במלוא הרצינות המתבקשת.

יש הרבה מאוד דרכים להוציא גימלים, ולא, אני לא מדברת על לשתות אפר של סיגריות ושיפשוף של הלבן של השיניים על העין. הנה כמה מהן:

1. אתה לא חייב לסמוך רק על רופא היחידה שלך, בשביל זה המציאו את בית חולים 10! אם אתה חושש שרופא היחידה שלך עוד זוכר את הפעם ההיא כשהגעת עם 40 מעלות חום שנעלמו מיד כשנרגעת מהתה הרותח שגמעת תוך דקה, קפוץ למרפאה האזורית הקרובה עלייך: בית חולים 10, צריפין, מרפ"א דרום. בכל אחד מהמקומות האלו תוכל להוציא גימלים בלי לדאוג שרופא היחידה שלך יקפוץ מאיזה מקום וירדוף אחריך עם מדחום רקטאלי.

2. אם יש לך 500 שקלים מיותרים, אתה תמיד יכול לקפוץ למיון הקרוב לביתך. עוד לא נולד הרופא בחדר מיון שיחשוד שבאת לזייף גימלים. הוא, בניגוד לרופאי הצבא, מיומן. לכן, הוא יודע עוד בשניה הראשונה בה העיף עליך מבט שהגעת לשם כי אין לך כוח להגיע מחר לבסיס. לו, בניגוד לרופאי הצבא, אין זמן להתעסק בשטויות ולהסביר לך שהוא יודע שאין לך באמת סרטן באגודל. הוא פשוט ייתן לך את הגימלים מראש ויחסוך לעצמו הרבה כאב ראש.

הבלגן יגיע אחר כך, כשתצטרך להצדיק את הביקור בחדר המיון. רוב רופאי היחידות אמנם יקבלו זאת ויחתמו על הטופס, אבל חלקם יאלצו אותך לשלם לחדר המיון 500 שקלים על הטרחה שבטיפולך.

3. אופציית קצין העיר קיימת גם היא, אבל חייבים לדעת איך לגשת לעניין. עליך להצטייד בלקסיקון רפואי מרשים, שישכנע את הרופא שלאבא שלך יש קליניקה פרטית, והוא זה ששלח אותך לקבל את הגימלים האלו. הרעיון הוא לבלבל את הרופא שם עד כדי שיאמין שאתה חולה ושלא יטרח לבדוק אותך.

את הלקסיקון הרפואי אתה יכול ללמוד מחברים חובשים, או יותר טוב- פארמדיקים. אגב, החבר'ה האלו יכולים לסדר לך קומבינות אצל רופא היחידה, ובי"תים במקרה שהקומבינה לא פעלה.

יש לכם עוד כמה דרכים? כנסו לפורום סדירניקים

כל מה שרציתים לדעת על גימלים