צילום: דובר צה"ל

בחודשים האחרונים, כחלק מסקירות החדשות השבועיות שלנו בשבוז יצא לנו כמעט כל שבוע לספר על תעלול אחר בחיל האוויר. פעם פוצצו במסיבה את ה-Dj במכות, פעם עשו תעלולים נוסח יגאל שילון, פעם חגגו באורגיה קבוצתית, בפעם האחרת הזדיינו במוזיאון חיל האוויר או מכרו ציוד ונשק מבסיסים סודיים. הבלגן חוגג בחיל הטייסים. קצת קשה להבין איך בחיל אחד, מצליחים לעשות כל כך הרבה עבירות ולקבל כל שבוע כותרת אחרת בעיתון, יותר מכל החילות יחדיו.

מפקד חיל האוויר, אליעזר שקדי, החליט להתעורר סוף סוף בשבוע שעבר, כנראה בעקבות תלונות קציני היבשה על ההבלגות בהתנהגות חיילי, נגדי וקציני חיל האוויר. במכתב ששלח למפקדי החיל כתב: "לא נהסס לטפל בחומרה וללא משוא פנים... אנשי חיל האוויר הם קבוצה מיוחדת במדינה, וחיל האוויר הוא ייחודי בהישגיו ברוח המפעמת בו".

מעבר לפלצנות הנובעת מהמכתב "החריף", כפי שכונה בעיתונות, המכתב הזה הוא פשוט כיסוי תחת במקום לטפל בבעיה. בעוד הרמטכ"ל שם למטרה את המשמעת הצבאית של חייליו בקריה, בצריפין ובתל השומר, מתחת לאפו, בחיל ממנו הוא צמח חוגגים כאילו אין מחר, בחוסר משמעת, בצפצוף על החוקים, בהרגשת העליונות על החוקים שקבעו הירוקים.

אולי זה פינוק (היתר), או כבוד (היתר) שזוכה לו חיל האוויר מאז מלחמת ששת הימים. מאז אותה מלחמה, לאחר ההתקפה המוצלחת של חיל האוויר, זוכה החיל לתקציבים ולתקני כוח אדם מופלגים ולחופש פעולה כמעט מוחלט בהתנהלותו, זאת בעוד שביחידות השדה מגייסים כסף מבית לבית בניסיון לרכוש טלוויזיה 14 אינץ למועדון החיילים.

העונשים להם זוכים החיילים והקצינים הלבנים הם צחוק לעומת המשפטים הצבאיים להם זוכים מקבליהם בירוקים, הסובלים ממשפטי שדה ומהדחות מיידיות. אחרת קשה להבין כיצד מרשים לעצמם קצינים שהם טייסים, שהפכו לסמל סטטוס בחברה הישראלית ולחלומה של כל אם, לבזות כל ערך צבאי אותו הם אמורים לייצג, במיוחד כשמדובר בזיונים עם נערות ליווי במהלך משלחת צבאית במחנות ההשמדה בפולין.

הגיע הזמן להחזיר את אותם טייסים ואת שאר חיילי החיל, ה"וואנבי" טייסים, לקרקע. הגיע הזמן להזכיר להם שהם בצבא, אותו צבא, איתנו הירוקים, ושאם לנו אסור להזדיין במטוס של 16 מיליון דולר, אז גם להם לא.