צילום: דובר צהל

כבר טענו והעירו שאני אויב הצבא, שאני מלכלך, ציני ואנטי כל מה שקורה בצבא. אחרי הטור האחרון, שבו קראתי לחיילי חיל האוויר לרדת מהעץ ולהפסיק את הפינוק, רצו לסקול אותי באבנים. אז הפעם ניצבתי כדי להוכיח, יש לי גם דברים טובים להגיד על הצבא.

במלחמה על המשמעת הצבאית שהגדירו במטה הכללי, יש לי אולי הרבה תלונות, על השטויות שהחליטו לטפל בהן במקום בבעיות חשובות אחרות. אבל תודה לאל, על תופעת ה"וותיקים" (או במילים אחרות: תופעת ה"בואו נדפוק את הצעירים עד כדי כך שהם ירצו להתאבד") החליטו בצבא לשים חוצץ.

יום ראשון, יממה לפני הפיגוע בת"א וכשכל המדינה בכוננות על – החליטו החיילים במוצב גולני בצפון להפקיר את המוצב ולנטוש את הקו – מול מוצב חיזבאללה, וזאת כי שללו מהם את הזכויות כ"וותיקים". הלוחמים לא היו מרוצים מכך שגם הוותיקים שבהם משובצים לתורנויות ש"ג ומטבח, שאוסרים עליהם לבטא את ה"וותיקות" שלהם על ידי דגלים ושירים. אך מה ששבר את גב הגמל היה שלאחר שריססו מיטות של כמה צעירים בשמפו, נדרשו על ידי המג"ד להסגיר את החייל שעשה זאת, או שכולם ייענשו. כתגובה, ברחו שישה מהחיילים מהמוצב וניהלו משחק חתול ועכבר עם חיילי הסגל שניסו לתפוס אותם ולהחזירם לבסיס.

כל קרבי מכיר או הכיר את התופעה הנ"ל, את ניצול הצעירים, שלפעמים עובר כל גבול, מוסרי או חוקי. מדובר על שמירות ללא הפסקה, הפיכת הצעירים לעבדים לוותיקים בגדוד, זובורים, התעללויות וסולם מעמדות ברור – וותיקים וצעירים. כאשר האחרונים בחלק מהמקומות גם צריכים להשפיל מבטים כשהם עוברים לצד "חבריהם" לגדוד. צריך לומר, לא מדובר בתופעה חדשה. היא מושרשת עמוק בעברו של הצבא, כבר עשרות שנים, ובעבר היה המצב חמור הרבה יותר מהיום.

כל הכבוד למפקדי החטיבות שהחליטו באמת לצאת למלחמת חורמה בעניין. "נמשיך להקפיד על משמעת, מי שירצה לנסות אותנו - מוזמן" אמר מפקד חטיבת גולני בתגובה לאירוע.

עם כל הכבוד לכל הפז"מניקים שיקפצו ויגידו "גם אותנו דפקו", ו"זה תפקידם של הצעירים", שימו דברים בפרופורציה. שווין אף פעם לא יהיה וצעירים תמיד יסונג'רו ליותר משימות מהוותיקים, זה קורה בכל מקום, בצבא או באזרחות. אך כשזה מגיע להתעללות וניצול עד לשבירת החיילים, יש גבול. אז כמו שאומרים, "תנו את הכבוד לצה"ל", על המלחמה הנכונה.