צילום: דובר צהל

אין על לכתוב בזמן שמירות. זה מעביר את הזמן, אתה מרגיש קצת פחות מפגר כי אתה עושה עם עצמך משהו, וגם, במקרה שלי, אני נהנה מזה. 3-6, 3-9, ולפעמים 3-שכח אותי. בשמירות גם, ברוך השם, יש הרבה זמן לחשוב. אז חשבתי.

כל הפילוסופים בעולם ואימא אומרים שצריך ללכת אחרי הלב, להגשים חלומות, לא לוותר עליהם אף פעם ועוד כל מיני רעיונות שיפה מאוד לכתוב אבל קשה נורא ליישם. עכשיו, אני מגדיר את עצמי אחד שמתפלסף. לא חופר סטייל הסמ"פ שלי, שאצלו כל חפירה היא מינימום קידוח עמוק ורציני מאוד למציאת נפט בבאר שבע. אבל מתפלסף בזמני הפנוי.

הרעל התנפץ

וניסיתי לחשוב, איך לעזאזל אני אצליח יום אחד לחיות יופי עם סוקרטס, אימא וצה"ל. יש סתירה עמוקה. קצת קשה להיות שמח ומאושר בצבא. אחרי שנה וחודשיים בצבא ועלייה לוותיקות זה לא מסתדר. באמת שחרא. יש עליי לחץ שקט מכל הכיוונים לעזוב את השירות הקרבי. אני בן יחיד, יש לי בעיות ת"ש, בעיות בבית. ההורים, שלא רצו שאני אהיה קרבי, שהתווכחתי איתם שלוש שנים והם בסוף וויתרו לי, הם כל הזמן מטפטפים: 'למה לך, תעזוב'. אין לי חברים קרביים, כולם ג'ובניקים. אלה שהיו קרביים עזבו כבר. יש בקושי אחד או שניים. ומעבר לזה באופן אישי אני סובל. התגייסתי 'מורעל' מאוד, הלכתי לגיבושים, ובאמת שהגעתי עם הרבה ציפיות לצבא. ואז במכה אחת הכול התנפץ. כל הרעל נעלם.

איפה הן הבחורות ההן?

חזרתי לא מזמן מקורס חובשים ושם ראיתי איך ג'ובניקים חיים. יוצאים כל שבוע, יש להם אפטרים במקרה הרע. רואים בנות מדי פעם. כמה שבנות חסרות בקרבי. בזמן הקורס היתה לי חברה. ביום השני, כשחזרתי לגדוד שלי, איך שהגעתי למוצב, כבר נפרדנו. ומאז אין. וגם אוכל היה בקורס, שק"ם, פיצות. מה לא. והיתה לי האפשרות להישאר להדרכה. ואמרתי לעצמי שלא, למה להתגייס לקרבי כדי להישאר ג'ובניק בבה"ד 10.

קצין העיר מחכה

יש לי את האפשרות להיות ג'ובניק בכל שניה שארצה, אני רק צריך להגיד להורים לבטל את החתימה. הם ירוצו לקצין העיר באותה השניה לעשות את זה. אנחנו בתקופה שצריך ליהנות מהחיים, לפגוש בנות, 'לעשות חיים' מה שנקרא. ויש הרבה חיילים שעושים את זה, מהמגזר הג'ובניקי בעיקר. וכל כך מעט יחסית שלא.

אבל עדיין כנראה נשאר קצת מהרעל ההתחלתי, נראה לי שזה מה שמחזיק קרביים. הפלוגה שלי תפסה שני מבוקשים בשבועיים האחרונים שסגרנו. ועדיין, למרות מעט הרעל שנשאר, האם זה עדיין שווה כל כך הרבה שביזות כל פעם שחוזרים לצבא? אימא היתה אומרת שלא שווה, גם סוקרטס כנראה. הצבא, זה כבר משהו אחר.