צילום: דובר צהל
|
עוד שבת במוצב. מגיע שלב בשירות שכבר לא אכפת לך לסגור עוד שבת. נכנסים לאווירה עם תגבור צירים ואיבטוחים של בתי כנסת ואז זה כבר לא כל כך נורא. אם רוצים באמת לעשות אווירה טובה אז אפשר לקנות קולה מהשק"ם הפלוגתי. אבל רק עם כוסות. בלי כוסות לא שותים. זה סוג של שריטה. חובה לשתות קולה כמו בני אדם.
הייתי בסיור בערב ועכשיו אחרי כמה שעות אני שוב שומר. בסיור עשינו תגבור צירים, עברנו ביישובים, ואז עשינו צ'ק-פוסט, מחסום פתע. עצרנו מישהו עם איזה סובארו פשע, עצירה שעשתה לי את השבת.
בדיקה כמעט שגרתית
ביקשנו מבן דודנו לפתוח את הבגאז' של הסובארו, חלק מנוהל שעושים. הוא יצא מהסובארו וניגש לפתוח. אלא שהיתה בעיה בתא המטען שלו, הוא לא נשאר פתוח בגלל שאיזה חלק נשבר שם, אז צריך היה להחזיק. במקום זה הוא תקע מקל. הוא הראה לנו מה יש שם. היתה גבינה, הוא טעם ממנה והציע גם לנו. כמובן סירבנו ואמרנו לו לחשוף עוד את הבגאז' כדי שנראה שאכן יש לו גלגל ספייר ולא משהו אחר. הוא ביקש שלא וטען שהמכסה למטה תקוע. התעקשנו שיפתח. הוא ניסה כמה דקות, הסתבך עם זה. יכול להיות שהוא סתם מנסה לבלף אותנו. סיכוי נמוך אמנם, אבל צריך לבדוק.
הוא ממשיך לנסות ובאמת מתאמץ לפתוח. ופתאום המקל נפל והבגאז' יחד איתו על הראש של הבן אדם. עכשיו, לא שאני רדוד או מפגר חלילה, אבל זה פשוט היה מצחיק. לא מנומס לצחוק לבן אדם בפנים אז התאפקתי, אבל כשהוא הביא מבט לבן שלו שעמד לידו: 'מה, לא יכולת להחזיק את זה?', מבט עצבני ומאוכזב כאחד, והוא הרי לא יצעק על הבן שלו מול חיילים, נשברתי. נשפכתי מצחוק. ושוב, אני לא מפגר. וגם לא נהנה מסבל של אחרים. זה כנראה היה שילוב של עייפות, שביזות ועצבים יחד שפשוט התפרקו להם ברגע הזה. כן, זה מה שעשה את השבת. אירוע טיפשי אמנם אבל כזה שהצחיק קצת בדיוק ברגע המתאים.
לא צריך להתפשר על אהבה
וזהו, עכשיו אני שוב שומר. יש זמן לחשוב. הבעיה היא שלא משנה כמה קוראים, או מנסים להתעסק בעוד נושאים, בסוף מגיעים לחשוב על אותם נושאים. ולפעמים טוב לא לחשוב יותר מדיי, להתנתק. אתמול בסיור חבר'ה קיבלו שיחות מהחברות שלהם בזמן הסיור ואני... לא. העניין הוא שיש אנשים שמתפשרים כדי שיהיה להם הכיף הזה שחברה גורמת. אני, בכל אופן, לא חושב שאנחנו בגיל שצריך להתפשר על נושאים כמו אהבה. ומצד שני, מישהי לחשוב עליה כשקר ומעצבן זה טוב. מישהי לחשוב עליה בשמירה. מישהי שתעצבן אותך מדי פעם.
ושוב, כאמור, שמירה. היא עומדת להיגמר. מה שיפה זה שביציאה הביתה הכול יהיה טוב.