בדצמבר 96´ הובא יששכרוב לכלא שש בגין נפקדות מהצבא. במהלך קליטתו בכלא הוא התבקש להתפשט, הפשיל את תחתוניו ואז נפלה מהם חבילת נייר קטנה. יששכרוב מיהר לתרץ: "זה גראס, אני יכול להסביר...". בחקירתו של יששכרוב, לא הודיע לו החוקר על זכותו להתייעץ עם עורך דין, ועשה זאת רק מאוחר יותר, כאשר נעצר יששכרוב באופן רשמי.

עורכי הדין העוסקים באופן שוטף במשפט הצבאי מכירים היטב את הפרקטיקה המקובלת, לפיה חוקרי מצ"ח מנסים לשדל את הנחקרים, בתירוצים מתירוצים שונים, שלא להתייעץ עם עורכי דין. "עורך הדין ישן", "עורך הדין עייף", "תתייעץ עם עורך הדין אחר כך", "אם תבקש להתייעץ עם עורך דין אתה מתנהג באופן מחשיד".

וכשעורכי הדין מתקשרים לתחנות מצ"ח? "הנחקר בשירותים", "הנחקר בתחנה אחרת", "הנחקר ישן".

שלל תירוצים, שכל מטרתם למנוע מנחקרים להתייעץ עם עורכי הדין שלהם.

ואכן, חוקרי מצ"ח יודעים היטב כי ברגע שהנחקר יתייעץ עם עורך-דינו, הוא ייטיב להבין את מצבו המשפטי, ויפסיק להזיק לעצמו. אז במקום להתאמץ, לחקור עדים נוספים ולחפש ראיות, פשוט מפעילים על הנחקרים לחץ פסיכולוגי, שוברים אותם, עד שהם מודים בעבירות שעשו, ומדי פעם גם בעבירות שלא עשו.

עד היום, כמעט בלי קשר למה שהיו החוקרים עושים, הראיות שהיו מושגות היו קבילות. פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי פגיעה בזכויות הנחקרים היא אולי "לא בסדר", אבל אפשר לכל היותר להפחית ממשקל הראיות. בבית הדין הן קבילות וניתן להשתמש בהן. וכך, עולם כמנהגו נוהג - החוקרים עוברים על החוק ומשקרים בבתי הדין. בתי הדין לפעמים מאמינים. לפעמים לא.

לא עוד. בעניין יששכרוב קבע בית המשפט העליון כי לשופטים יהיה מעתה שיקול דעת לפסול ראיות בגלל פגיעה בזכויות הנחקרים, והתווה קריטריונים ברורים להפעלת שיקול דעת זה.

ספציפית בעניינו של יששכרוב, נקבע כי הודאה שמסר נחקר במהלך חקירה תיפסל במרבית המקרים, אם לא נודע לו מראש על זכותו להיוועץ עם עורך דין. מעבר לכך, בית המשפט העליון רמז כי החובה להודיע לחשוד על זכותו להיוועץ בעו"ד מתחילה לא עם מעצרו אלא כבר עם עיכובו (חסל סדר שוטרים שדוחים את המעצר הפורמלי כדי שלא יצטרכו להודיע לחשוד על זכויותיו).