אהרון יחזקאל ז"ל
|
עמדתי שם בהלוויה, בין כל ההמון שבא להיפרד ממך, להגיד לך מילה אחרונה.
עמדתי שם המומה, כואבת, בוכה.
איך אפשר לסכם חיים של בן אדם בכמה מילים בודדות?
איך אפשר לנסות ולהעביר כל כך הרבה שנים בכמה שורות לכל כך הרבה אנשים שעומדים שם ולא מאמינים בכלל שצריך לסכם, שבאמת באמת צריך להיפרד, להגיד שלום... לעולמים.
איך אפשר לעכל, איך אפשר להבין שזהו, נעלמת, הלכת לך ולא תחזור- לתמיד.
עמדתי שם בהלוויה, בין כל המשפחה והחברים שבאו להיפרד ממך, להגיד לך מילה אחרונה.
כל החבר'ה מהפלוגה שלך היו, הם הבטיחו שהם יחזרו לשם, ללבנון, וישלימו את המשימה. בעיניים דומעות הם הבטיחו שמותך לא יהיה לשווא, שהם יעשו הכל כדי לנצח. אבל אהרון, זה לא משנה, כלום כבר לא כזה משנה. בין אם הם ישלימו את המשימה הזו ובין אם לא, העובדה היא שאתה כבר לא כאן ולעולם לא תחזור.
עמדתי שם בהלוויה, שמעתי את ההספדים ורק הסתכלתי לשמיים וניסיתי לשאול את אלוהים, למה...
אבל לא קיבלתי שום רמז ולא קיבלתי שום תשובה!
הסתכלתי על ההמון הכואב, על הבכי, על צעקות השבר של המשפחה, של החברים והבנתי...
שגם לאמא ולאבא הכי חזקים בעולם מותר להישבר וגם ללוחם הכי גדול וקשוח בצה"ל יש לב שעשוי ממרגרינה. ובין כל האיפוק היומיומי מותר לבכות, מותר לכאוב, מותר להתגעגע.
עמדתי שם בהלוויה, שלך, בין כל ההמון שבא להיפרד ממך, להגיד שלום, בפעם האחרונה.
עמדתי שם, המומה, כואבת ובוכה.
לזכר רס"ל במיל' אהרון יחזקאל ז"ל שנהרג ביום שישי בלבנון.
תשמור על כולנו מלמעלה אהרון, לעולם לא נשכח אותך!