רס"ן רועי קליין ז"ל

"הלילה הותרו לפרסום שמותיהם של שמונת הרוגי צה"ל ביום הלחימה הקשה ביותר מאז פרוץ הקרבות בצפון: רב"ט אוהד קלאוזנר, סגן אלכס שוורצמן, רב"ט שמעון דאגה, סמל שמעון דהן, רב"ט אסף נמר, סגן עמיתי מרחביה, סמל עידן כהן, ורס"ן רועי קליין"

כך פורסמה בכלי התקשורת, הידיעה הקשה על הקרב ספוג הכאב של חיילי גולני מגדוד 51 שהתרחש ב26 ביולי בבבינת ג'ביל. שמונה לוחמים, שמונה גיבורים, שמונה הרוגים.

הלוחמים עוברים בין המשפחות ומשחזרים

כל אחד מהלוחמים עשה הכל כדי לנצח את הקרב, כל אחד מההרוגים היה גיבור, גיבור אמיתי.

הלוחמים עוברים בין המשפחות, משחזרים שוב ושוב את הלילה הקשה, חולקים ומצליבים מידע. זו הדרך היחידה של המשפחות לדעת מה בדיוק קרה, באיזה רגע האהוב שלהם איבד נשימתו.

מי שהגיע לשבעה של רס"ן רועי קליין מהישוב עלי שמע את אחד הסיפורים המרגשים שידעה המלחמה הזו- סיפור גבורה של אדם מדהים.

צעק "שמע ישראל" וזינק על הרימון

קליין היה בן 31, הסמג"ד של גדוד 51 ובעל הדרגה הגבוהה ביותר בשטח באותו הזמן. חייליו שניצלו סיפרו כי הוא הבחין ברימון שהושלך לעברם באמצע חילופי האש והקרבות ומאחר שהיה מאוחר למנוע את פגיעתו ולהתגונן מפניו הוא צעק "שמע ישראל" זינק עליו וחסם את מרבית ההדף בגופו.

אי אפשר לדעת מה היו תוצאות הקרב ללא מעשה גבורתו של רועי ז"ל. את העובדה שנחסך כאב למשפחות נוספות אנחנו יודעים. כמה משפחות? לעולם לא נדע.

בחייו רועי היה אדם שאהב לעזור לאחרים ולתת מעצמו מה שרק יכול היה- וכך גם מצא את מותו.

את תחילת שירותו הצבאי עשה ב"עורב" צנחנים ואחר כך שירת ב"אגוז". בשנים האחרונות למד בבית מדרש לבוגרי צבא בעלי ושירת בצה"ל והתלבט אם להמשיך בשירות הצבאי או לפנות ללימודי משפטים. הוא הותיר אחריו אישה, שרה, ושני ילדים קטנים- גלעד ויואב, בני שלוש ופחות משנה.

את מה שהתרחש שם בקרב, בתוך שטח לבנון, במקום המקולל הזה שנקרא בינת ג'ביל אף אחד לא יוכל לתאר במילים. את המראות, את הצעקות, את הלחימה, את הפצועים, את ההרוגים. מי שיצא משם חי רק יכול לנסות ולהעביר את התחושות, את הרגשות. מי שיצא משם רק יכול לנסות ולשחזר שוב ושוב את תמונות הזוועה שלא עוזבות את הראש, שלא נותנות למחשבות מנוח.