למה בחרתי בעתודה? למה?

ללכת על מסלול עתודה זה קצת כמו למכור את נשמתך לשטן. ככה זה כשעוברים תהליך חיול רגיל, אבל לא מתחילים את השירות אלא מקבלים דחייה כדי לרכוש השכלה אקדמית, בתמורה לשלוש שנות קבע בנוסף לשירות הרגיל. נשמע מפתה? אולי דפוק בטירוף? טוב, כמו הרבה דברים בחיים, גם כל נושא העתודה הוא לא שחור ולבן.

אפשר להרוויח עוד קצת אזרחות

לא תצטרכו להטריד בינתיים את ראשכם הקטן והיפה בזוטות השירות כמו החברים שלכם, כי האוניברסיטה מחכה. מלחששים שיש שם הרבה כוסיות.

אבל

לכל שבת יש מוצאי שבת, כמו שאומרים, ואחרי ארבע שנות למידה לתואר מחכות לכם שש שנות שירות (גם לבנות). או בסך הכול, לשעבד את עצמכם עשור שלם לצבא. מצחיק, הפקידה שתחתום על טופס השחרור שלכם באמת לומדת עכשיו בכיתה ב'.

הצבא משלם על התואר

לימודים גבוהים כידוע הם עסק ממש לא זול, ותואר הוא נזק כלכלי של עשרות אלפי שקלים. בנוסף, איזה כיף זה לסיים תואר ראשון כבר בגיל 22?

אבל

ייתכן שתשובץ אחר כך בתפקיד שלא בטוח שיהלום את כישוריך, לפעמים אפילו כלל לא במקצוע שלמדת, ואחרי שנפקחו עיניך (יש לך תואר, בשביל מה אתה צריך צבא עכשיו? אהה כן, חתמת איתם על איזה חוזה. סעמק) זה די מבאס להתגייס בגיל 22, כשכל החברים שלך כבר במזרח.

אמא שלך תהיה מאוד מרוצה

נו, כל אמא פולניה רוצה שהילד יהיה מהנדס, לא ככה? ועוד קצין! ובאמת, כל הנכנס לעתודה מיועד לקצונה בסופו של דבר (גם אלו שלא עוברים קורס קצינים מקבלים דרגת קמ"א- קצין מקצועי אקדמי- המקבילה לדרגת סגן).

אבל

זה לא בריא לעשות שום דבר בחיים בשביל לרצות מישהו אחר. אפילו לא אם קוראים לו אמא, ולא כל אחד מעוניין באחריות שבאה עם הקצונה.

זה ישתלם אחר כך במקומות עבודה

לצאת לאזרחות עם מקצוע, תואר וניסיון.

אבל

השיבוץ לתפקיד כאמור יכול להיות מעפן ומאוד לא קשור, הצבא מגביל תחומי התמחות מסוימים, ובכלל אתם עלולים לכבול את עצמכם לקריירה שלא באמת רציתם גם באזרחות, בגלל הדברים האלו. ובכלל, האם זה באמת שווה את אובדן החופש?

לסיכום, אם יש לכם ספקות עוד לפני שהתחלתם, כנראה שיהיו לכם ספקות גם אחר כך, ולא נדיר למצוא עתודאים שמתחרטים על כניסתם למסלול. מי שהולך לעתודה רק מפני שקוסם לו הרעיון שהצבא יממן לו תואר וכו', עדיף שיחשוב פעמיים- בסופו של דבר מדובר בדרך די תובענית, שמיועדת רק למי שבטוח לגבי רצונו בקריירה בתחום מסוים.