אבא לוחץ עליך לצאת לקצינים כי הוא בעצמו היה מ"פ, אמא רוצה אותך קרוב כמה שיותר ודורשת ממך להשתחרר, המפקד שלך ממליץ עליך אבל החברים כבר עושים תיכנונים לטיול, ככה או ככה ההחלטה היא שלך. יש כאלה שמחליטים ממש מוקדם ויש כאלה שמתבלטים עד הרגע האחרון, אבל בשלב מסוים כל חייל צריך להחליט אם לצאת או לא לצאת לקורס קצינים - בואו נעזור לכם קצת.
למה כן
קודם כל קורס קצינים הוא קורס טוב- הצבא דואג לדור המפקדים הבא ומשקיע המון כסף בצוערים התמימים. זה סוג של פיתוי כזה: בקורס יש אוכל טוב, כיתות ממוזגות, מש"קיות כוסיות, יציאות בסדר ושאר צ'ופרים לפני שאתה מקבל את כל הזין. לפעמים זה משתלם. אין יותר טוב- בשבת שאתה נשאר- מללכת לבריכה של בה"ד 1 ולעשות תצפית לחזית.
אחרי שאתה מסיים את הקורס יש לך כבר ברזלים, וזה חתיכת עניין בשוק היציאות. יש בנות, הרבה בנות, שדרגות ממש עושה להן את זה. אם אתה בעניין של קצינות אז בכלל אי אפשר להתחיל בלי איזה סג"מ מינימום. תחשוב לבד איזה משפט יותר טוב: אני קצין ביחידה מובחרת או אני חפ"ש בענייני ניירת? בנוסף, ואת זה לא הרבה יודעים, הוא שמי שיוצא לקצינים לא טוחן צעירות. בדיוק בשנייה שבה החבר'ה שלך פוגשים את המטאטא בחדר האוכל של הותיקה, אתה מקבל מפתח לחדר בבה"ד.
בסוף יש את העניין של הכסף בשנה של הקבע. זה לא מעט בכלל, בעיקר למי שבתפקידים קרביים. אפשר להתייחס לשנת קבע כמו שנת עבודה באזרחות- מה עדיף, להיות שומר בכניסה לקניון או להיות עם ארון נוצץ על הכתף? גם בקורות חיים יש משקל לתפקיד קצונה וזה יכול לעזור לך בעתיד, כשתחפש עבודה ראויה.
למה לא
מה אתה דפוק? שנה ביציאה? שנה גבר, לא שבת אחת, לא ריתוק 14, לא חודש בכלא, ש-נ-ה!! בשנה הזאת החברים שלך משתחררים, מסתדרים על עבודה, טסים לחו"ל, עושים סמים, ואתה ממשיך להשתבז כל ראשון בבוקר וללבוש ירוק. למי יש כוח לזה? עשית משהו רע למישהו שזה מגיע לך? וזה לא סתם עוד שנה- זאת שנה של הרבה פחות שעות שינה, הרבה פחות יציאות והרבה הרבה יותר כאב ראש. לא סתם אומרים ש"הקצינים בוכים בלילה".
בשנה הזאת אתה צריך להיות הכי מערכתי בעולם, אתה צריך להגיד כן לכל שטות שהצבא מנפיץ ולהגיד אמן אחרי כל פלוץ של המפקד שלך, גם אם הוא דביל בקנה מידה אוגדתי. פתאום גם כל טעות שאתה עושה נהיית יותר גורלית ומהר מאד אתה חוטף צעקות מכל מיני בכירים עם מקל בתחת. הכי גרוע הוא שאתה עשוי להתאהב בכל הסיפור. עם האחריות אתה מתחיל לתפוס תחת ופתאום אתה מתחיל לחשוב על קרירה צבאית. לא עוברות שלוש שנים ואתה נהייה גם כן פלצן מנופח.
בכל מקרה את ההחלטה אתה צריך לעשות לבד וכשאתה יודע בדיוק לאיזה סרט אתה נכנס: כדאי שתדע מה בדיוק התפקיד שאליו אתה הולך, מי יהיה המפקד שלך ועל מי תצטרך לפקד. יש מפקדים שיטחנו לך את השכל על ערכים וסיפוק, אבל בסוף תקבל תפקיד משביז בניירת בבסיס נידח, ככה שעדיף להיזהר מעצות גרועות. אז מה אתה אומר- כדאי לבנות גם בשבילך עוד ארון אחד?