בטירונות התנאים קשים. שבועות סגרו אותנו, ארבעים בנות, כשהרמז היחיד לעולם החיצוני היו שיחות חטופות בפלאפון בשעת ט"ש. נכנס לנו חול למוח, ולא שלטנו במה שעשינו. אפילו השקולות יותר מבינינו היו מצטרפות לחיקויי חולי תסמונת דאון.

אני אישית חשבתי שיהיה נורא מצחיק לכתוב על כל החפצים שלי "מורן אייזנשטיין". וזה אכן היה מצחיק. לילה אחד, כשניסיתי להרדם, שמעתי את הבנות סביב משוחחות: "יה, תראו, השק-שינה הזה היה שייך למורן אייזנשטיין!", "מגניב!", "היא עשתה פה טירונות? קטעים!"

על כולנו עבר משהו רע.

אבל זה לא היה הדבר היחיד שתיעתע בשפיותנו. היתה גם החרמנות הפורחת. ומה יותר טוב להשתיק אותה, אם לא מפקד רם דרג?

היו בודדות שנדלקו על אחת המ"כיות. מעטות יותר התלהבו מהרס"פ הפלוגתי, שנראה כמו לפרקון מאגדות ילדים צ'רקסיות. בבת עיני, היה ס'. מממ, ס'! הוא היה ממש גבוה, ממש צנום, ממש לבנבן, ממש קצין, וממש בלתי מושג. כשהוא עבר באזור, הדום שלנו נראה פתאום מתוח יותר, וההקשבים שלנו רועמים יותר.

הבנות הקשוחות יותר היו מבטלות "הוא סתם שחיף, בכלל לא הטעם שלי, באזרחות לא הייתי מסתכלת עליו".

הוא גם לא היה הטעם שלי. אבל זו היתה טירונות ולא אזרחות, והוא זה שלא הסתכל עליי, כונפה עם אבק על זגוגיות המשקפיים ומדי בי"ת. כולן, נדמה לי, היו דלוקות על התחת שלו, המצומק. אפילו המ"כיות פלירטטו לידו, ולפחות 60% מהן היו לסביות.

כמובן שאף אחת לא עשתה שום דבר בכיוון ס'. התפנית הדרמטית חלה ביום ההשבעה. ביום זה, נשבו רוחות עזות. האוהלים שלנו עפו מהמקום, וגם כמה מהטירוניות הרזות יותר.

אז עמדתי שם, בשלשות, ופתאום, עפה הכומתה מהראש שלי. היא תפסה מהירות של מאות קילומטרים בשעה, וחבטה בדיוק בתחת המצומק והחמוד של ס', מחמדי! הוא תפס אותה באלגנטיות, והחזיר לי אותה! כן! ס' בכבודו ובעצמו! ולרגע, הסתכלתי לו בעיניים! ואז, אחרי זה, כשבאתי לקחת את התנ"ך והנשק שלי, חבטתי אותם בכזה כוח, ונראיתי כל כך מגושמת, שס' חייך! בזכותי!

ואז, כלום לא קרה. פוזרתי לבסיס לשירות סדיר, ולא ראיתי אותו יותר. רק שמו של אותו ס', עדיין מוטבע בחותמת על מטען הפלאפון שלי, וכשאני מסתכלת עליו, לפעמים אני מדמיינת שס' מתקשר.

אז ס', אם אתה קורא את זה, תעשה טובה, שלח מייל למערכת, הם יתנו לך את המספר שלי, ו... ואולי אני לא מורן אייזנשטיין, אבל אני נראית הרבה יותר טוב על אזרחי!