סטודנטית חופשיה
|
סיימתם שלוש שנים שירות צבאי, אתם משוחררים ומבסוטים אולי אפילו אחרי טיול מפנק בעולם, סחתיין. הקטע הוא שאם אתם בדיוק מתחילים לימודים לתואר ראשון, מחכות לכם בפינה עוד שלוש שנים לא קלות בכלל. השבוע הראשון באוניברסיטה הוא קצת כמו שבוע קליטה בבקו"ם (סליחה, מיטב) - פשוט זוועה. הקמפוס נראה כמו מלכודת זבובים אחת גדולה, הבלגאן שולט, אלפי סטודנטים חדשים מחפשים את דרכם במבוך הענקי שקוראים לו אוניברסיטה. אלה ימים של צפיפות מחנק ורעש, וכולם רק רוצים את אמא'לה.
השבועות שאחר כך מזכירים בהרבה מובנים את הטירונות: הלו"ז צפוף בטירוף, אתה צריך לרוץ מכיתה לכיתה, מהרצאה להרצאה, ואתה בקושי מספיק לנשום. בין ההרצאות אתה נדחף בתור של הקפיטריה כדי לחטוף איזה סנדוויץ' שאותו אתה תאכל תוך כדי הליכה מהירה בין הכיתות. בכיתה יעמוד מרצה, קצת כמו מפקד כיתה, שיסביר לך יפה שלשיעורים שלו צריך להגיע בזמן ושמי שיעשה רעש יסולק מהכיתה.
הימים באוניברסיטה ארוכים ובסוף היום אתה מגיע הביתה. "הביתה" זה בעצם דירת הסטודנט ששכרת במינימום כסף, היא מסריחה כמו אוהל צבאי ויש לך שותפים יותר מוזרים מהדמיון. במטבח יש ערמת כלים בצורה של יעד מבוצר ועל הכיריים מחכה לו סיר פסטה בת שבועיים, עם שכבת עובש ירקרקה. פתאום אתה מתגעגע למטבח הצבאי. כל יום אתה מתיישב על בטן ריקה לקרוא מאמרים משעממים באנגלית מסורבלת, ואז בדיוק השותפים שלך מתחילים קרנבל: השותף הדפוק מחליט שהוא משחק במחשב משחק יריות והשותפה המוזרה שומעת כוכב נולד בפול ווליום.
משכורת רעב
גם בתחום הפיננסי יש הרבה דמיון בין הצבא לבין חיי הסטודנט: לא משנה כמה אתה עובד, המינוס גדל. רוב הסטודנטים נהיים מלצרים, אלה שלא עובדים באבטחה, אחרים עובדים בטלמרקטינג, אבל כולם קורעים את התחת, בשביל לקבל משכורת רעב. בהתאם, צריך להצטמצם בהוצאות אבל בהתחלה ממילא אין לכם זמן לכלום אז אתם לא יוצאים הרבה.
סטודנטית שקדנית |
ככה עוברים החודשים הראשונים בשביזות עמוקה ובעייפות כרונית, יש ימים שאתה נזכר בחבר'ה בצבא והורג את עצמך למה לא חתמת קבע. אבל אז מגיע היום הזה, שבו אתה מבין שבניגוד לצבא, אתה לא חייב כלום לאף אחד. לא לכל ההרצאות צריך להגיע, לא את כל המאמרים צריך לקרוא, אף אחד לא ייתן לך שבת. אתה מבין גם שבכל כיתה יש איזה חננה אם לפטופ שתכין כבר סיכומים לכל הכיתה, גם של ההרצאות וגם של המאמרים. אתה מבין שביום שמש עדיף פשוט להיזרק על הדשא כמו איזה מניאק, לחטוף איזה שנ"צ טוב ולא יקרה כלום. מקסימום תשתזף קצת.
כן, כמו בצבא גם באוניברסיטה יש פז"ם ויש ותיקות. בשנה השנייה ללימודים אתה מתחיל לגלות את החיים. אתה מגלה איפה אפשר לקנות בירה בזול, באיזה דירה יש מסיבות סמים ואיפה מסתובבות כל הכוסיות. בשנה השלישית כמו בותיקות אתה בכלל מלך העולם, אתה מגיע לאוניברסיטה יומיים בשבוע אולי, ורק מתי שבא לך. בשאר הזמן אתה מתעסק בדייטים, מסיבות, אלכוהול וגראס, הרציניים אפילו מתחילים לבנות קרירה.
אומנם מצב המינוס לא מעודד אבל החיים מחייכים לך בין סטוץ לסטוץ. ואז יום אחד אתה אומר לעצמך איזה סיוט היה בצבא, איך התייחסו אלייך כמו כלב ואיזה מזל שגמרת עם זה. היום הזה הוא בדיוק היום שבו תקבל צו מילואים.
