חם פה
|
אל תתפלאו אם העיר אילת תכריז ביום מן הימים על עצמאות. אילת היא חו"ל אמיתי- מגיעים אליה בטיסה, הכסף בה מחושב אחרת כי אין מע"מ, ובניגוד לאגדה האורבאנית שטוענת כי "חם שם אבל ממש לא מזיעים", במציאות כל כך לוהט בעיר שילדים יוצאים עם שיפודי מרשמלו בשעות הצהריים וצולים אותם מול השמש.
אבל יותר מכל, אילת מנותקת מהמדינה הדחוסה, הפקוקה, האספלטית, העצבנית והיומיומית שכולנו מכירים. היא מעין בועה מרוחקת, שהעיסוק הכמעט מוחלט של תושביה בענף התיירות גורם להם להרגיש כתיירים תמידיים, שמתנסים מדי יום בהרפתקאות של אנשים חדשים שבאו לעשות חיים משוגעים. אין להם מקום קרוב אחר לעשות בו קניות, לפגוש חברים או לשתות קפה, מקסימום שוקו ביטבתה. ידיעות על אירועים בארץ מגיעות אליהם באיחור בעיקר מחוסר עניין לציבור, מה שגורם לנהגי המוניות לקשיים בשידול נוסעים לשיחה על פוליטיקה. נסיעה לדימונה היא מבחינתם "נסיעה ארוכה צפונה" משל הייתה הקוטב, והם מצפים לה בהתרגשות, כמו בערב הטיול השנתי בכיתה ג'.
למדינה בתוך מדינה הזאת מגיעים בחדווה המשוחררים הטריים מצה"ל. אחוז גבוה מהנרשמים כתושבי אילת צעדו זה מכבר לבקו"ם, מסרו את ערכת כלי התפירה והסרט הזוהר, ועשו את הדבר השני שעושים באילת– קבלת מעמד תושב העיר. הסיבה לכך נעוצה במלאן ההטבות שתעודה זו מספקת, מהקלות במס ועד הנחות וכניסות חופשיות למתחמי הבילוי בעיר. אבל זה השלב השני, קודם צריך למצוא עבודה.
העיר מציעה שני סוגים של תעסוקה– הראשון, העיקרי, עבודה במלון או במסעדה/ פאב/דיסקוטק השייכים למלון, שנחשבת כעבודה נדרשת, והשני, עבודה בשאר תחומים הקשורים לתיירות – הדרכת צלילה, רקיחת דולפינים לריבה או העלאת מעפילים במצפה התת-ימי.
את כל העבודות השחורות עושים חוטבי העצים ושואבי המים החדשים שלנו, העובדים הזרים, שזוכים לשם הססגוני 'סטיוארט'. הם שוטפים כלים, מנקים, מחדרנים ובעיקר מזיעים בעבודה של 25 שעות ביממה (כמאמר הגשש, הם קמים שעה קודם). הישראלים הילידים מתחלקים בכמה תפקידים– מלצרים לסוגיהם (בחדר האוכל של המלון, בלובי, במסעדה), רום סרוויס, בל בויס (שמשמשים בנוסף כסוג של סרסורים, כשהם מסדרים לאורחי המלון המעוניינים נערות ליווי), צוות בידור, מדריכי ספורט ואנשי קבלה.
גיחה לעקבה
מה שמשביח את חווית העבודה היא העובדה שהחיסכון שם הוא כמעט נקי. מקבלים מהמלון דיור תמורת סכום ממש סמלי, בלי חשבונות למיניהם, אוכלים בחדר האוכל, יש הסעות, ברוב מקומות הבילוי עובדי המלון/תושבים לא צריכים לשלם כניסה, כך שאם אין לך כוונה אמיתית להירשם לאלכוהוליסטים אנונימיים בטווח הזמן הנראה לעין, הרי שכל שנותר הוא לבזבז על כמה ימים בסיני או קניית דיסק האוסף החדש של ניסים גרמה.
מלבד זאת, שגרת החיים הולמת. אם להתחיל מהסוף, הרי שכל ערב, רוצים או לא רוצים, יוצאים עד השעות המאוחרות, שותים, מעשנים ובהרבה מהמקרים מסיימים את הלילה במיטה אחרת– של מי מהקולגות שעובדים באילת, או חוזרים למלון – הפעם כמבקר/ת של אחד האורחים, רצוי תייר נאה מבלגיה או תיירת שוות גוף מסאות'-סאות'-אפריקה. לא הרבה אחר כך קמים לעבודה, ולפני שיעלה החשד שאני עושה תשדיר שירות לעיר אילת, חובה עליי לציין שהעבודה לא תמיד קלה, השעות מרובות, בעיקר בחודשי הקיץ העמוסים, ואחרי לילה ללא שינה, מגובה בג'וינטים וג'וני ווקר, יש צורך לא פעם לכוון שעון לחבר שמבקש לנמנם 30 עד 40 שניות על מגש המנות האחרונות.
נאה אם כן, שהדרך להודו או אוסטרליה תעבור באום רש-רש. אבל אם לא תמצאו שם מקום שיעזור לכם לשקם את היחסים עם מנהל הבנק שלכם, הרי שעקבה השכנה יכולה להיות ההזדמנות שלכם. ה 'עקבה פוסט', מפרסם מידי פעם בלוח הדרושים שלו משרה מאתגרת ששכר נאה בצידה, כולל מגורים ואוכל, והיא להיות או-פר לשלושה גמלים קטנים, שני זכרים ונאקה, שההורים שלהם נוסעים לחופשה ארוכה במדבר סיני. בהצלחה!
ללוח הדרושים של שבוז
