מרקו מימין למטה

כתובת גרפיטי צה"לית מפורסמת מעלה תהייה- "רחוק מאימא, רחוק מאבא, לא רואה את הבית, הסמל נראה כמו קוף– מה אני, מרקו?" ההשוואה הספרותית הזאת בין החייל השבוז לדמות המצוירת מעלה את הרעיון לעקוב אחרי מרקו, המוצ'ילר הראשון בדרום אמריקה, בזמן שונה לגמרי- אחרי הצבא. לכן אנחנו מציגים לכם לראשונה את טיול התרמילאים בארגנטינה, בעקבות המסע המתוקשר של מרקו רוסי (טוב, לא אחד לאחד, בגדול).

תחנה ראשונה– ברזיל

מעטים זוכרים שהתחנה הראשונה של מרקו הייתה ברזיל. הוא היה שם מעט זמן, ספק אם הספיק לרקוד סמבה, ללכת למראקנה או לראות ברזילאית בבגד ים זעיר, אבל לפחות יש לו חותמת בדרכון, וכשיחזור הביתה יוכל לשפוך על החבר'ה ים סיפורים פיקטיביים בנושא "כמה מגניב בברזיל".

תחנה שנייה- ערבות ארגנטינה (הפאמפאס)

המראה של מרקו רוכב עם חמוריקו בערבות ארגנטינה הוא אחד הזכורים ביותר בתולדות הסרט המצויר בישראל. השני, באותה סקאלה, הוא לראות אותו מוציא מהתיק כרטיסן אגד שלו לחם תפוח, תוך שהוא מרביץ ביס נדיב, שאף פעם לא תואם את הבור שנוצר בלחם. המאפה שבידיו נראה באופן לא הגיוני מגרה וטעים להפליא, עד שאתה אץ למכולת להביא לחם עגול שכזה, שמאכזב בטעמו כל פעם מחדש. רק כשאתה מגיע לארגנטינה אתה מבין שבעצם מרקו יצא ילד. אם היה דואג פחות לשטויות כמו למצוא את אימא שלו, אפשר שהיה מסתכל סביבו ורואה את כמות הבשר האדירה שיש בארגנטינה. אבל לא נקדים את המאוחר.

מרקו לא ביקר בברילוצ'ה, סוג של שוויץ בתקרת הפאמפאס, וזאת הפעם השנייה שהוא יצא ילד, האגמים מהממים, ההרים מושלגים, שמם של הגלידות והשוקולדים נודע למרחוק, הדיסקוטקים, מקומות הבילוי, הבשר. בקיצור, אחת החוויות הכי מפנקות בארגנטינה. ואיפה מרקו היה? עשה חלטורות בתיאטרון הבובות של פפינו, עם ניסיון מר להשכיב את ג'ולייטה. אמרתי לכם, יצא ילד.

תחנה שלישית- בואנוס איירס

מרקו מגיע לבואנוס איירס כדי לחפש את אימא. שם הוא מפיץ את שיר הקאלט, "קוף על חבל, יש לו שכל, הוא שר ורוקד". לעומתו, מי שביקר בבואנוס איירס, מעברת את שמה באופן לא-רצוני ל"אח... בואנוס-איירס". רגע. נפתח בהודעה חשובה לצמחונים: עזבו לנו את המצפון, נמשיך בתיאור גסטרונומי: "טנדור ליברה" ("מזלג חופשי")– שם הקוד לבופה חופשי, הכולל בר ענק של סלטים, בר של פירות ים, שתייה חופשית, בר של פיצות ופסטות, בר קינוחים, ובשר. בשר, שהפרה ממנו הוא עשוי עוד געתה כשנכנסתם למסעדה, ועל הגריל העצום מונחים לבחירתכם כל חלקי הפרה ושותפיה לעולם החי. כל זה במחיר של כ- 20 ₪ (תלוי באינפלציה). רק קחו בחשבון שביקור כזה מצריך לפחות 9 שעות של שינה עמוקה.

חוץ מזה אפשר לטייל ברחובות העיר שעות על גבי שעות, ללכת למשחק כדורגל, לצנוח, לעצור באחד ממופעי הבידור, ולעשות עוד המון דברים שעיר אירופאית גדולה ותוססת יכולה להציע, אבל בריח לטיני. ושום מילה על הנשים הכי יפות בעולם (סנוב, לא מדובר בתל אביב).

תחנה רביעית- קורדובה

קורדובה היא עיר סטודנטיאלית, סטייל באר שבע, בלי שיכון ד'. החיים בה נעים סביב הסטודנטים– פאבים, דיסקוטקים, מדרחוב צבעוני, קניונים עם אנשים צעירים, פלאזה (כיכר מרכזית) טיפוסית עם בתי קפה. מרקו אומנם בקושי סיים עממי, אבל בקורדובה סוף סוף הוא הבין איפה אימא. מוזר, במקום הזה גם אנחנו איבדנו קצת את התמימות. פתאום גילינו שהקול של מרקו בכלל שייך לאישה (יפה גבאי), והיא בכלל מדבבת גם את דני שובבני ובימבה. לפחות פוגשים עוד מעט את אימא.

תחנה חמישית- טוקומן

בטוקומן מרקו פוגש את אימא שלו. האישה שהלכה לעבוד כאחות כדי להביא כסף, ונהייתה חולה (זה נשמע לכם קצת סותר, אבל זה לא). בעיירה הקטנה, מיושנת בצורה החיובית של המילה, נעימה ועם מרכז יהודי גדול, היא פוגשת את בנה הקטן מרקו.

תחנה אחרונה

מרקו ואימו חוזרים לאיטליה. תרמילאי מן השורה, סביר שימשיך למפלי האיגווסו המדהימים שנמצאים בקודקודה של ארגנטינה, ואחר כך כנראה יצפין לקרנבל בברזיל. מרקו עשה מסע מפרך בדרכים של ארגנטינה, אבל המוצ'ילר הטיפוסי ימצא אותה בדיוק ההיפך– קלה ומפנקת ביחס לשאר דרום אמריקה. איך שלא יהיה, עזבו מרקו ועזבו שטויות. זכרו שלושה דברים חשובים: בשר, בשר ועוד פעם בשר.

בואו לפורום משתחחררים