מאת: שרון שביס
מכירים את הבחורות הלחוצות האלה? אלה שיוצאות שבוע וחצי לפני מהבית בשביל שחס וחלילה לא יאחרו בשתיים- שלוש דקות? יפה.. אז אני כזאת!
אבל מה, להגנתי יאמר שזו לא אשמתי.. נולדתי ככה, תורשה חברים, ת-ו-ר-ש-ה.
"תמיד עדיף להקדים ולחכות מאשר לאחר" משפט של אמא, מוכר למישהו?
סבבה, אז הקדמתי.. בשעה!
אני חייבת לשבח את תיאטרון היהלום בו התקיימה ההצגה, תיאטרון יפה, מסודר, נקי.. פשוט אסטטי לעין. כבר בחנייה הבנתי שיש לי פה עסק עם מקום שמכבד את אורחיו. בתמימותי נכנסתי לחניה ונעצרתי ליד החדרון עשרה ס"מ על עשרה ס"מ של השומר בכניסה. מסתכלת ימינה, מסתכלת שמאלה- אין שומר. אוקיי, אני חושבת לעצמי, באמת יכול להיות שמדינה שלנו לא יגבו כסף על המקום שהאוטו הקטן והחמוד שלי תופס? אז כן, כנראה שיש כאלה דברים גם במדינה שלנו.
נאלצתי להמתין שעה עד שההצגה תתחיל, אבל אתם יודעים מה, לא היה אכפת לי- ישבתי בגן עדן!
זהו, נכנסים, מתחילה ההצגה.
האולם מתמלא, אני יושבת ומסתכלת על הבמה, פתאום אני מבינה שבעצם אין לי מושג על מה ההצגה!
תפאורה כולה ורודה? מזה... אבוי לי.... לאיזו מן הצגה הגעתי...!?
אריק משעלי (התותח אם יורשה לי לומר!) משחק את 'דוד' או בשמו התל אביבי 'דודי'. דודי הוא צעיר שעזב את בית הוריו אשר במצפה רמון והגיע לחפש את עצמו בת"א. הוא חולק דירה קטנה עם 'אודי' (צחי נוי) ועם פלאפי החתולה. המצב מסתבך כאשר האב (זאב רווח- שאגב שיחק באופן יוצא מן הכלל!) מגיע לביקור ומגלה כי אודי הוא בעצם בן זוגו לחיים של בנו, משמע.. יש לו ילד הומו.
כדי לתת פן משעשע עוד יותר לסיפור מצטרפת לכל הבלגאן אנסטסיה (קמילה טריבלוב - הפצצה) שנשכרת ע"י האב במטרה "לרפא" את בנו. ולא דיי בכך שהאב צריך להתמודד עם הידיעה החדשה שבנו הומו, אשתו (ריטה שוקרון) החליטה לברוח עם שותפו לעסק (גרגורי טל) לאילת.
סיטואציות הלקוחות מתוך המציאות המשולבות בהומור ע-נ-ק מצליחות לעשות מההצגה הזו אחת ה-טובות. זאב רווח בתפקיד ראשי משחק בצורה פשוט מעולה! ועם ניסיון הבמה שצבר במהלך השנים הוא יודע לשתף את הקהל וליצור עניין. הוא נצמד לטקסט אך לא במחיר של התעלמות מן הנעשה מסביב (שזו בעיה מוכרת של הרבה שחקני במה בארץ.)
בקיצור- הצגה מומלצת בחום!