אני בחורה בת 29, נולדתי עם מחלה גנטית בשם דסאוטונומיה משפחתית הפוגעת במערכת העצבים ולפני שהכרתי את יוסי הייתי על סף ייאוש ודמיינתי את חיי כרווקה נצחית.

אני מודה שאני נמנעת מלפנות לבחורים באתרי הכרויות ועוד הייתי בתקופה שכבר לא היה לי חשק לבלינדייטים אבל כנראה משהו בכרטיס שלו קרץ לי. האמת שלא שמתי לב לפרט מסויים, שכנראה אם הייתי שמה לב, הייתי עוברת הלאה. מדובר היה בגיל שלו. בכל מקרה לאחר כמה שיחות החלטנו להפגש. שנינו היינו מודעים לבעיתה המרחק, אבל כנראה הבדידות שכנעה אותנו להפגש, בקטע של אין מה להפסיד.

הדייט הראשון

הפגישה היתה באמת נחמדה, לא היתה התלהבות מצד אף אחד מאיתנו, אך השיחה קלחה וזה היה כבר בסיס טוב לידידות.

כשהגעתי הביתה רציתי לבדוק אם היתה תשובה, ולא התאכזבתי ולא הופתעתי. יוסי אמר שהיה נחמד ואני נראית טוב אך המרחק בעייתי אז כנראה שזה לא מספיק. הסכמתי איתו, במיוחד שפתאום גילו צץ בפני – 39, בקרוב 40. הייתי בהלם ובזה הרגע רציתי לשלוח לו הודעה שהיה נחמד אבל חזרתי לאקס שלי או משהו כזה אך אז זכרתי כמה השיחה היתה נעימה לי וחשבתי שידיד זה תמיד דבר נחמד, כך הגענו לדייט השני.

הדייט השני

בדייט השני כבר הייתי משוכנעת שזה לא זה ובעיקר בגלל עובדת המרחק. יוסי הבהיר לי שרוצה רק לגור בירושלים ואני מצידי לא רציתי להתרחק מהמרכז ומהמשפחה. היה לי גם בעבר כזה סיפור כשיצאתי עם מישהו מערד וממש לא רציתי את הדה-זה-וו הזה כך שבסיום הפגישה סיימנו כידידים ונראה לי ששנינו היינו בטוחים שלא נפגש יותר.

אבל עדיין הקשר התקדם, דרך אתר ההכרויות והטלפון. השיחות זרמו והיה נחמד וכך נפגשנו בשלישית. כאן יוסי הפתיע אותי כי הוא הסכים להיפגש בחולון. אין לו רכב ותארתי לעצמי עד כמה זה מסובך בשבילו, כך שהתחלתי כבר להיות לא בטוחה במה אני רוצה מהקשר, במיוחד שחלק ניכר מהפגישה דברנו על מציאת אהבה ומה מחפשים. אני על מישהו שפנה אלי ויוסי על מישהי שהתחיל קשר. עדיין הרגשתי שיש להשקיע, כמו שציינתי קודם, ידיד זה תמיד נחמד.

כך המשיך הקשר והיו עוד פגישות, כשביניהם היה לי בליינד דייט זוועתי שהתעניין רק במשהו אחד ורצה רק להיות בפינה מבודדת, כך שהחלטתי לפחות לבינתיים לעשות פסק זמן מהפגישות העיוורות, בלי כל קשר ליוסי.

בינתיים התקדמתי עם הספר שיצא לאור וארוע ההשקה היה מתוכנן, כבדרך אגב סיפרתי ליוסי עליו והופתעתי והתרגשתי עד מאוד כשהגיע. כנראה שמבחינתי זו הייתה נקודת המפנה כי באמת הדהים אותי איך יוסי הצליח להגיע מירושלים לחולון במוצאי שבת במיוחד בשבילי, זה בהחלט אמר הכל.

אחר כך התחילה הרכילות בין הבנות. שאלתי את ארבעת חברותי הטובות מה דעתן על יוסי, לא שזה שינה משהו, אך סקרן אותי. חברותי הבחינו בו רק כהרף עין, אך זה הספיק להן להגיד שהוא חמוד ונראה הרבה צעיר מגילו. גם הן אמרו שזה שהגיע מירושלים אומר הרבה. בהמשך דברתי עם חברתי ושאלתי אותה אם כדאי לנסות עוד להכיר מישהו בגילי מהמרכז או להתמקד בקשר עם יוסי. באמת הייתי בדילמה, היה לי מאוד נחמד איתו אבל המרחק נשאר בעינו. תשובתה היתה החלטית – להתמקד במה שיש וכך אני ויוסי הגענו לערב הרומנטי הראשון שלנו, בו חגגנו את ט"ו באב ויום הולדתו. הערב היה רומנטי במיוחד ונהנינו מכל רגע יחד.

הוא האחד בשבילי

מרגע זה הקשר התחיל להתקדם בהילוך גבוה, נפגשנו יותר, היו רגשות והאווירה עצמה היתה רומנטית.

ועכשיו? עכשיו אני בעננים, אנו זוג מאוהב לכל דבר. מרבים להפגש, לדבר ולחלום על עתיד משותף. אני עדיין בהלם, הקשר הפך להיות ה-קשר והרגשה שיוסי הוא האחד. יוסי התגלה כבחור מקסים, רגיש, מתחשב ואוהב, שנהיה לי כל יום חשוב יותר. והמרחק? סך הכל שעה נסיעה והחלטנו שכל האופציות אפשריות ולא ניתן לשום החלטה להרוס את הקשר. הקשר הזה מיוחד מידי, מרגיש נכון והתפתח כנגד כל הסיכויים.