כששמעתי שאורי גלר מחפש יורש, מיד עלצתי והחלטתי שאני בדיוק האדם המתאים – עדיין לא הייתי בלונדון, ואני אשמח לבזבז מאות מיליוני ליש"ט על בירות, כדורגל ושתייה חריפה. אבל אז התברר לי שהטלפאת מחפש יורש בתחום שבו הוא מצטיין – לדבר אל הקהל כמו לחבורת מפגרים בשפה עילגת וחיתוך מוזר. לכאורה מאוד קל ומתבקש לקטול את 'היורש', ולכן זה בדיוק מה שהחלטתי לעשות.
באולפן שנראה כמו סט קדם אירוויזיון שננטש בשלב ההקמה, התייצב לו אורי גלר מגובה באילדיס (כי מישהו צריך לדבר שם עברית) וקודם כל ביקש מהצופים בבית להניח כפית על הטלוויזיה. וזה בדיוק מה שאני ועוד כמה מאות אלפים עשינו, אלא שאצלי הכפית רק הפריעה לקליטה.
הפורמט כל כך מיושן ונטול השראה שבשלב מסוים הייתי בטוח שצ'יקו ודיקו יגיעו להופעת אורח. הכול היה צפוי מהדקה הראשונה – השטיק של אורי גלר (גם אתם ראיתם שהוא מצייר כוכב?), סיפורי החיים של המתמודדים ("מגיל קטן הוא נהג להיעלם" – מבט אחד על ההורים בקהל מבהיר למה), התגובות של מרגול, שכנראה מקבלת אחוזים על כל פעם שהיא משתמשת בשורש ח.ר.ט וכמובן, שיחת הטלפון הבלתי נמנעת של האישה ההיסטרית שהשעון של סבא שלה חזר לעבוד אחרי חמישים שנה. גם אצלנו בסלון נרשמו תופעות על טבעיות – היד שלי, באופן בלתי רצוני, זפזפה מדי פעם לערוץ הספורט.
בסופו של הערב המייגע החלטתי שאני יודע מי היורש – מן הסתם זה שיחזיק מעמד בלי להירדם בשידור חי על הסט. הכפית, מיותר לציין, לא התכופפה. מי שהתכופף הם עשרות אלפי בתי אב, אשר הפרומואים הבטיחו להם את תיקים באפילה פוגשים את כוכב נולד, וקיבלו מופע קוסמות מתנ"סים סוג ז'. לו אני ניצב בדימוס אריה עמית, כנראה שהייתי עוצר את גלר במקום. ולסיום – תרגיל בטלפתיה. מי ינחש כמה רייטינג עשתה התוכנית?
"אורי גלר מחפש את היורש", ערוץ 2 - שידורי קשת, שבת 21:00