"תזיזו ת'רגליים" / ביקורת
בקהילת הפינגווינים הקיסריים, אתה חייב לדעת לשיר, כל כשרון אחר לא רלוונטי. אם התרע מזלך ואביך הפיל אותך לשלג עוד כשהיית ביצה ובקעת ממנה זייפן כמו אניטה פללי אבל רקדן כמו אור כחלון אתה בעצם לא שווה כלום, לא תצליח למצוא בת זוג, לא לטפח ביצה משלך ובקיצור מוקצה מחמת הזיוף. אבל בסרט עם מוסר השכל עסקינן ולכן מאמבל, גיבורנו הזייפן (אלייג'ה ווד), הוא פינגווין מיוחד, חלילה לא פגום. הוא יתגבר על כל הקשיים, לא ייכנע ללחץ החברתי ויתעקש להישאר הוא עצמו. בסוף הוא יוכיח לכולם שיותר שווה לדעת לרקוד מלדעת לשיר: הריקודים, שלא כמו השירה (גם אם כל הפינגווינים שרים אלוויס ופרינס), הם גשר אל ליבם האטום של בני האדם ולכן כשבני האדם יראו את מאמבל רוקד, הם תכף ומייד יצליחו להבין, שדייג תעשייתי באנטארקטיקה מדלל את אוכלוסיית הפינגווינים וכדאי להפסיק, כי הפינגווינים הקיסריים רוקדים ממש ממש יפה.
לאולפני וורנר לא הספיקה האג'נדה החברתית, שאותה אפשר למצוא בכל סרט אנימציה. הפעם הם החליטו לדחוס לתסריט גם אג'נדה סביבתית, תלושה ככל שתהיה, העיקר שתהיה, כי יחד עם אנימציה מרהיבה, טאלנטים פופולאריים, שבאו לדפוק קופה בחצי משרה ופסקול בנאלי יש לוורנר שובר קופות בכיס. להבדיל מהביצוע של השחקן הטוטאלי, רובין וויליאמס לפינגווין הלטיני ראמון, ניכר בביצוע של שאר השחקנים, במיוחד בקולה המאנפף של ניקול קידמן לנורמה ג'ין (אמו של מאמבל), שהם לא באמת רוצים לדובב פה. משלמים להם בשביל לשיר אז שלא יבקשו מהם גם לשחק. חבל, כי כולם יודעים איזו שחקנית דגולה ניקול קידמן יכולה להיות כשהיא רוצה.
אבל מבלי להיות ציניים לרגע "תזיזו ת'רגליים" מצליח לא לשעמם. כמו שאפשר לצפות מסרט אנימציה במשקל נוצה לכל המשפחה, יש בו פה ושם רגעים מצחיקים וגם קצת יותר מדי רגעים מפחידים, אז הימנעו מלקחת אחיינים קטנים מתחת לגיל שש, אחרת תמצאו את עצמכם מרגיעים אותם בחוץ ומפספסים איזו אג'נדה וחבל כי שילמתם על שתיים.
"תזיזו ת'רגליים" מה- 14/12 בבתי הקולנוע