מי מכיר את הפרצוף הבא: גבות מורמות למעלה, שפה תחתונה מעט מורמת מעל העליונה כאשר קצות השפתיים מושפלות מטה, יד מחככת את זיפי הסנטר בתהייה. מכירים? זוהי הבעה שכל מהותה הוא תחושת החמצה, ועם הבעה כזאת בדיוק יצאתי מהסרט אושן 13. בכל פעם ששאלו אותי איך היה, לא יכולתי לשלוט בכך וההבעה עלתה על פניי שוב לפני שהתחלתי להסביר. אפילו ברגעים אלה ממש גבותיי מתרוממות מאליהן כאשר אני נזכר בסרט. ככה זה, כשאתה מצפה למשהו טוב, ומקבל משהו סביר מינוס.

לא שאושן 13 הוא לא סרט משעשע, אבל משעשע זה בערך הקרדיט היחיד שמגיע לו. בואו נגיד את זה כך – אם זה היה הסרט הראשון שיוצא עם רעיון לעלילה הכולל שוד קזינו בלאס וגאס ואם זאת היתה הפעם הראשונה בה היו חוברים להם יחדיו קאסט השחקנים המפואר המשחק בסרט, אין לי ספק שהוא היה סופג תשואות הרבה יותר גדולות. משהו כמו, נגיד, הביקורות שאושן 11 זכה להם (לא שאושן 11 היה הפעם הראשונה בה יצא סרט עם שוד מתוחכם, אבל בואו נשתדל להיות יותר ממוקדים). הבעיה המרכזית באושן 13, היא שלא כולל שינויים מינוריים פה ושם, הוא רפיטיציה מושלמת של הסרט הראשון בסדרה, וככזה, כנאמר, הוא מעורר תחושת החמצה מרגיזה למדי.

השינויים המינוריים כוללים אל פאצ'ינו, שכנראה לוהק לסרט רק בכדי לתת לו לצופים משהו לחכות לו. פאצ'ינו מחליף את תפקידו של אנדי גרסיה מהסרט הראשון בתור בעל בית המלון הרשע, וחוץ מזה, כל השאר נשאר פחות או יותר אותו דבר. ולמה שחבורתו המתוחכמת של אושן (ג'ורג' קלוני) תתכנס שוב כדי לשדוד קזינו? הסיבה דווקא נחמדה – הם באים כדי לנקום בווילי באנק (פאצ'ינו), אשר ברשעות חסרת רחמים השאיר את רובן טישקוף (אליוט גולד) – אחד מהחבר'ה של אושן – ללא קרקע ולא כסף, מה שדרדר את מצבו הבריאותי של רובן באופן חמור. אושן, ראסטי (בראד פיט) ושאר השודדים השרמנטיים לא נשארים חייבים, ולמרות מגוון הקשיים בדרך הולכים על כל הקופה – הם גם ישדדו את הקזינו החדש והמפואר של באנק, וגם יכפישו את שמו.

הקשיים, אגב, כוללים מחסור במזומנים (ככה זה שצריך להשתמש במכונת החפירה ששימשה לחפירת התעלה בין אנגליה לצרפת), מערכת אבטחה בעלת בינה מלאכותית בלתי ניתנת לפיצוח, ועוד מספר מכשולים קטנים וגדולים, אך שום דבר שיכול לעמוד בפני גאוניותם המשולבת של חבורת השודדים. נכון מעצבן? איפה הטוויסטים העלילתיים, איפה הסוכנים הכפולים, איפה המתח?? במשך שעתיים אתה יושב ומחכה שמשהו בלתי צפוי יקרה – אולי אחד מהטובים שהופך להיות רע, אולי איזו תסבוכת מתוחכמת שתגרום לך לחשוב על הסרט גם אחרי שאתה יוצא ממנו, או שאולי פאצ'ינו רק משחק אותה אהבל והוא למעשה כל-כך שנון שאף אחד לא רואה את זה – אבל לא! הסרט נגמר בדיוק כמו שהטובים תכננו. הכול זרם באופן מושלם.

אז סבבה, גיחכנו מהבדיחות, נהנינו מהדיאלוגים הסופר-קולים של קלוני ופיט ומזוויות הצילום של הבמאי סטיבן סודרברג, אבל לא יצאנו עם שום דבר מעבר לכך. עוד שוד קזינו, והפעם אפילו לא ממש מתוחכם. מה גם שלא נראה שאף אחד מהשחקנים מתאמץ יתר על המידה. למעשה, נראה שהם כבר מכירים את התפקיד בעל פה ופשוט נפגשו עוד פעם אחת כדי להריץ דחקות. שורה תחתונה – אם בא לכם לראות סרט קליל ויש לכם שעתיים לשרוף, אתם מוזמנים ללכת לראות את אושן 13. או שבעצם הנה המלצה טובה יותר: אם לא ראיתם את אושן 11, לכו לראות את 13; אין לי ספק שתיהנו יותר ממני.