צילום: שי סקיף

גיל: 26.
מגורים: ראש העין.
על התפקיד: "אני מפקדת על המתקן היחיד לכליאת נשים בצה"ל. המטרה שלי ושל שאר הסגל היא להקנות לכלואות הרגלי משמעת, לסייע למי שזקוקה לעזרה, לדאוג שחלילה לא יקרה להן משהו - ובסופו של דבר לגרום להן לרצות לחזור לצבא".
הכי אוהבת בתפקיד: "להגיע בבוקר ולראות שהכלואות מטופלות".
פחות אוהבת: "את הלחץ והדריכות. אנחנו תמיד בלחץ שמא חיילת תברח או תקפד את חייה. אני חושבת על הכלא 24 שעות".
רגע משמעותי בשירות: "כשהודיעו לי שאני יוצאת לקצונה למרות שאני חריגת פז"ם. מפקד מצ"ח בא ובישר לי על כך בעצמו, ואז הבנתי שאני הולכת לפקד, כמו שכל-כך רציתי".
יחס הכלואות: "יש כאן המון בנות ממוצא אתיופי. זאת תופעה חריגה מבחינה סטטיסטית. הן מרגישות שהמערכת לא עזרה להן, ולא מאמינות בעצמן. אבל כשהן רואות אותי, זה בשבילן אור בקצה המנהרה - 'הנה, גם אנחנו יכולות'".
הכי מרגש: "הפרגון מצד בנות העדה, שמשתחררות מכאן ואומרות לי שהן מחזיקות ממני".
מוטו: "הכלואים הם קודם כל בני-אדם".
שעה אהובה ביום: "עשר בלילה, אחרי מקלחת, קוראת ספר של רובין שארמה, 'שבעה עקרונות למנהיגות'".
חלום: "לקדם את העדה האתיופית, לעזור לילדים לפתח ביטחון עצמי. אני מאמינה שרק מישהו שבא מתוכם יכול לעזור להם".
הכי מצפה: "לסיים תפקיד ולצאת ללימודי קרימינולוגיה".
אומרים עליי: "שאני לא אתיופית טיפוסית או שנולדתי אתיופית בטעות. אני מאוד טמפרמנטית, הרבה יותר מתאים לי להיות מרוקאית".
מאחלת לחיל: "שנמשיך לעשות את העבודה הסיזיפית, כי בלעדינו הצבא לא יכול להתקיים, ושתהיה הרבה מוטיבציה לשרת בחיל".