מי שלא ידע כי גם בבחריין פועלת קהילה יהודית קטנה, לא יוכל להתעלם מכך בקרוב. 37 היהודים, רובם שרידים למהגרים שהגיעו בראשית המאה ה-20 מעיראק, מתימן ומאיראן, זכו לכבוד גדול: אחת מבנותיהם, הודא עזרא נונו, תהיה נציגתה הדיפלומטית של הממלכה בוושינגטון. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה אדם יהודי, בוודאי אישה יהודייה, נבחר לכהן כשגריר של מדינה ערבית.
נונו היא בת למשפחת אנשי עסקים ממנאמה, בירת בחריין. היא מכהנת כמזכ"ל האגודה לפיקוח על זכויות האדם במדינה, ומדצמבר 2006 משמשת חברת פרלמנט במינוי מטעם המלך. סבה, אברהם נונו, כיהן כחבר המועצה העירונית בבירת בחריין תחת המנדט הבריטי בשנות ה-20. עם כניסתה לתפקיד, תהיה נונו השגרירה השלישית של הממלכה מעבר לים. שתי האחרות מכהנות בצרפת ובסין.
יהודי בחריין מנו בשיאם כאלף בני-אדם, ורובם עזבו לאחר קום מדינת ישראל. הם נהנים מרמת חיים גבוהה ומביטחון יחסי. אף על פי שמספרם בטל בשישים - בבחריין חיים כמיליון תושבים - הם זוכים לכבוד רב מהמלך, חמד בן עיסא אלחליפה. "בלי קשר לדת, היא בחריינית לפני הכל, וכך הם אביה וסבה", אמר שר החוץ של המדינה בתגובה להפתעה שחולל המינוי הבכיר.
מדובר, לכל הדעות, במהלך מבריק מצדו של המלך. שיגורה של יהודייה לבירה החשובה בעולם עשוי להבטיח כי נונו תיהנה מהתעניינות רבה בקרב יהודי ארצות הברית. קשריה העתידיים, סבור המלך, כנראה בצדק, עשויים לסלול את דרכם של שולחיה למוקדי ההשפעה החשובים ביותר בוושינגטון.
עתה נותר רק לראות האם העניין הרב שתעורר הגברת אצל יהודי ארה"ב והתפוצות לא יגלוש לכדי חיבוק חם מדי, שיעורר תרעומת בעולם הערבי. מאחר שמדובר באטרקציה, צפויה נונו לשטף פניות מנציגי קהילות יהודיות בכל רחבי העולם, שיבקשו לחזות בפלא מקרוב. כך עלולה יהדותה להאפיל על המשימה לשמה נשלחה. לטובתה אנו מקווים שגם תמצא קצת זמן לעבודה.

עושים חוק ממשפחה
מועצת העם, היא הפרלמנט המצרי, שוב געשה. הפעם, דווקא לא בגלל ישראל. בהצבעה סוערת אישרו הצירים חוק חדש, המגביל את הנישואין מגיל 18 ומעלה. בחוק נקבע עוד כי בני הזוג חייבים לערוך בדיקות רפואיות טרם הנישואין, כדי לברר אם בגופם מקננת מחלה כלשהי, שעלולה לפגוע בבריאות ילדיהם. סעיף נוסף, חשוב מאוד, קובע כי היילוד יירשם מעתה על שם אמו בתעודת הלידה. האישה, כך נקבע, איננה חייבת לדווח לפקיד הממשלתי מיהו האב, ואף תורשה להמציא לו שם בדוי.
הסעיפים הללו, המכונים "חוק הילד", אושרו ברוב סוחף בפרלמנט, ש-80 אחוזים מציריו הם חברי מפלגת השלטון. החקיקה הצליחה לבלבל את כולם, דתיים ופעילי זכויות אדם. מצד אחד, היא מגינה על אישה שהרתה מחוץ לנישואין. מצד שני, היא מונעת מבני זוג לבחור בחופשיות מתי להינשא. חיובם של השניים להיבדק נחשב, בעיני רבים, כחדירה לפרטיות.
מי שראה את עצמו נפגע במיוחד הם נציגי "האחים המוסלמים" בפרלמנט, המהווים כחמישית ממניין חבריו. החוק החדש אושר בניגוד לרצונם ותוך התעלמות גסה מהסתייגויותיהם. הוא נחשב דוגמה לסמכותו המוחלטת של ממשל מובארק: כשרוצים להוביל מהלך, לא יעזרו אפילו זעקות השבר של הממסד הדתי. האחים ותומכיהם טוענים כי הסעיף הנוגע לזהות הבעל מהווה תמריץ בעבור נשים לקיים יחסים ואף ללדת מחוץ לנישואין, או במילה אחת - זנות. בנוסף לכך, הם טוענים כי ההלכה האסלאמית התירה נישואין בכל גיל, לפי רצון בני הזוג. "זהו חוק מערבי, שאושר בלחץ אמריקאי", האשימו. הממשלה טענה להגנתה כי עקרונות החוק שאובים מאמנות להגנת הילד.
כעת אמור מובארק בכבודו ובעצמו לחתום על הצו המאשר את החוק. כפי שארע בעבר, נהג הנשיא להתרשם מגובה הלהבות שחולל הפרסום מאז אישור החוק ועד שהובא לחתימתו, ובהתאם לכך לפעול. כבר עתה רבים הסימנים כי חותמתו של הנשיא תוטבע ללא היסוס. בעבר, כשרצו, ידעו המתנגדים מטעם "האחים המוסלמים" לחולל מהומות, לצעוק ואף לצאת מן האולם. לא בפעם הזו. בהצבעה שבה אושר התיקון הם ישבו בשקט ובלעו את הצפרדע.

המסעדה הגדולה
סוריה היא אולי מדינה מבודדת בזירה הבין-לאומית, אבל בתחומי התרבות והתיירות יש לה הרבה מה להציע. לאחרונה התווספה להיצע הזה אטרקציה נוספת. המסבאה "שער דמשק", השוכנת בבירה הסורית, נכנסה לספר השיאים של גינס כמסעדה הגדולה בעולם.
"שער דמשק" (בערבית - בוואבת דמשק) מכילה שישה אגפים, וביכולתה לאכלס 6,012 סועדים בו זמנית. שטחה משתרע על פני 54 דונם, מהם שני דונמים וחצי שהוקצו למטבח. מניין עובדיה הקבועים עומד על 1,200 איש, ובעונת התיירות החמה מגויסים עוד 600. המסעדה איננה מציעה אלכוהול, אבל אפשר למצוא בה מטבח סיני, הודי, איראני וכמובן סורי ולבנוני.
את התואר גזלו הסורים ממסעדה תאילנדית, שביכולתה לאכלס 5,000 סועדים בלבד. מוהנד שאכר סמאן, בעל העסק, מספר כי נציגי גינס בחנו את המקום ארבע שנים בטרם גיבשו את דעתם. לדבריו, הוא השקיע במסעדה 27 מיליון דולר. חמש מזרקות וארבעה מסכי טלוויזיה מנעימים את זמנם של הסועדים. לרשות הילדים, או הילדים ברוחם, עומדים מתחמים של מכוניות מתנגשות.
משפחת סמאן, כפי הנראה, חושבת בגדול. באחת מפינות המסעדה ניצב מטאוריט במשקל 106 קילוגרם, שנפל באזור סיביר ב-1947. האגדה מספרת כי אבי המשפחה רכש אותו ב-15 מיליון דולר. מומחי נאס"א, שנטלו בעבר דגימות מן האבן, רצו לקנות אותה, אבל האב סירב. הוא ידע מדוע: אוכל טוב אפשר למצוא גם במסעדות של אחרים. אבן מן העולם החיצון - רק אצלו.