צילום: ענת ברקאי

עם נשיא ארצות הברית שנוחת בארץ, עם ראש הממשלה היוצא לשליחות בחו"ל וגם עם בית-הספר לקצינים שחוגג 40 שנה בנגב. תזמורת צה"ל,זאת שמנצחה מכנה 'להקת החתונות של הצבא' ומלווה כמעט כל אירוע לאומי משמעותי, סוגרת 60 שנות מארש בתרועה עזה. אז נכון שחברי התזמורת הם לא לוחמים, ונכון שהשירות שלהם עשוי להצטייר לעתים כקליל, אבל את כל החזרות והאימונים הם עושים בשבילכם, אז תנו להם קצת בכפיים

כובעי המצחייה האדומים הסוככים על ראשי חייליה עלולים להטעות, אך די בצליל מצלתיים מטלטל כדי להבין שאיתה לא מתעסקים, בטח ובטח כשהיא באמצע המארש. לא משנה באילו אטמי אוזניים תצטיידו למאבק, תזמורת צה"ל על שלל נגינותיה תכבוש גם אתכם. "התזמורת היא חלק בלתי נפרד מצה"ל וממדינת ישראל", מתגאה מנצח התזמורת, המתהדר בכ-30 שנות ותק בשורותיה, סא"ל מיכאל (מישה) יערן. "טקס ללא תזמורת זה כמו צבא בלי חיילים: פשוט אין דבר כזה. תזמורת צה"ל היא מותג, וכולם מאוד אוהבים אותנו ומזמינים אותנו לכל אירוע אפשרי. זה כמו זוג שמתחתן, ורוצה להזמין לחתונה להקת חתונות שתנגן לו הכי טוב שאפשר. זה נכון שבשביל להקת החתונות מדובר בסך הכל בעוד חתונה, אבל בשביל הזוג זה אירוע של פעם בחיים. כפרפראזה, אפשר להגיד שתזמורת צה"ל היא להקת החתונות של צבא ההגנה לישראל".
תזמורת צה"ל כבר בת 60, וממש כמו אישה המצוידת בפק"ל קרמים קבוע, היא צעירה ונמרצת. העור מתוח, הכלים נוצצים, והאופן בו היא מתנודדת על רחבת המסדרים מנקר עיניים ומעורר אוזניים. קשה לשער כיצד נראה היה טקס ממלכתי רשמי או מסדר כנפיים, ללא אותה שיירה מוזיקלית וקולנית המפיחה את הרחבה. יש המגדילים ומכנים אותה מגשימת חזון בן-גוריון במתכונתו התזמורתית. וכפי שהיה לבן-גוריון בתחילת דרכו, גם ביחס לעדת התזמוראים יש מי שמרימים גבה. "אנשים נוטים לזלזל בתזמורת, ולהגיד: 'הם בסך הכל חבורה של נגנים, מה הם כבר עושים בשירות שלהם, במה הם תורמים בכלל?" מלין רב"ט רונן בן שמואל, סולן התזמורת. "אנשים שוכחים שכל צבא בעולם מתגאה בתזמורת שלו ובצעידות שלה. כל צבא חייב שלצד הלוחמים והאנשים שעושים את המלאכה השוטפת, יעמוד גם גוף שיביא את הגאווה, את הייצוגיות, את הרשמיות, את המדים, את הכלים וכמובן את המארשים, שתמיד סוחפים. בכל פעם שהתזמורת רק נותנת את הצליל הראשון, כל הקהל כבר מוחא כפיים, כי זה מארש צה"ל, וזה צה"ל צועד. לאורך כל שנותיה של מדינת ישראל, חיילים צועדים איתנו, מסיימים קורס קצינים איתנו ומקבלים איתנו דרגות. אלה המארשים שלנו, שניגנו אותם דרך קבע מאז קום המדינה. ואם יש דבר שמוכר בכל העולם, זה מארש צה"ל, שאותו התזמורת שלנו מנגנת. אנחנו בעצם אלה שמציגים את צה"ל לשאר עולם".
"אם סרקוזי, למשל, נוחת בארץ ושום תזמורת לא מנגנת לו, זה יכול הרי להסתיים בתקרית דיפלומטית", מוסיף סמל אלון סטולר, נגן הטרומבון והבריטון בתזמורת, "הרי לכל ראש ממשלה, נשיא, שר הגנה, או סתם נציג בכיר שמגיע לישראל - יש תמיד תזמורת שמכבדת אותו, ומובילה לכבודו טקס רשמי. אז נכון שלהיות נגן בתזמורת זו לא פרקטיקה נטו, וזה לא חשוב כמו להילחם או לשכב במארבים, אבל זה דבר שחשוב שיהיה, בייחוד לאור העובדה שלישראל אין אף תזמורת רשמית אחרת".
נראה כי אמות המידה של התזמורת נקבעו בהתאם להכרה הזאת ממש. אם לצה"ל ישנן דרישות גבוהות מהתזמורת הרשמית שלו, הרי שלחברי התזמורת עצמה יש ציפיות גבוהות פי כמה. "לפעמים אנחנו לא עובדים מספיק, ואז גם לא מנגנים מספיק טוב", טוען רב"ט אור גיא הסקספוניסט, "תזמורת זו אסיפה של הרבה מאוד אנשים שצריכים לתפקד ביחד, ולדעתי לא מספיק גיבשו אותנו כהרכב מוזיקלי. כשגייסו אותנו, אמרו לנו: 'תלמדו כמה קטעים בעל פה, תעשו טקסים, וכשתהיה איזו הופעה נעשה כמה חזרות'. יש מקרים שמנגנים ביחד וזה לא תמיד נשמע טוב בעיניי, אבל כשזה כן מצליח, זה פשוט מדהים, מדהים".

גוף חי ונושף
תזמורת צה"ל היא יחידה טקסית המונה כ-100 איש, מתוכם כ-90 מוזיקאים וכעשרה עובדי מינהלה, שבשונה מרוב התזמורות הצבאיות בעולם, משרתים כחייליי חובה. עד לפני שנתיים הייתה כמות חברי התזמורת קטנה בחצי, ועמדה על הרכב אחד בן 50 חיילי סדיר ועל שני הרכבי מילואים. לאחר שהוחלט על קיצוץ בכוחות המילואים בצה"ל, ובתזמורת בפרט, נתקבלה החלטה לאחד את התזמורות לגוף אחד חי ונושף, ממנו בוחרים בכל פעם מכסת נגנים להופעה הרצויה. בנוסף, נגני כלי נשיפה ומתופפים מהתזמורת נפרדים לעתים מחבריהם, ונשלחים כ"חוליה" לטקסים קטנים בבסיסי צה"ל. "אנחנו לא להקה צבאית, אנחנו לא מנגנים לפי דרישת הקהל, ואנחנו לא שם כדי לשעשע את החיילים", מסביר אחד החיילים, "אנחנו יחידה טקסית שמנגנת שירי לכת במסדרים, כדי שהכוחות יצעדו כמתוכנן". זו בדיוק הסיבה שלעתים נדרשת התזמורת, שכפופה לענף המשטר והמשמעת באכ"א - ולא לחיל החינוך והנוער או לאחת מן הזרועות - לעבודה טקסית מסביב לשעון.
אחת משעותיה היפות של התזמורת נרשמה בשבוע שעבר, עת נבחרה ללוות את ירדנה ארזי ודני רובס בטקס מפואר לציון 40 שנים לבה"ד 1 בנגב. אל החזרות שלפני הטקס מגיעים הנגנים בתום ארבע שעות נסיעה דרומה באוטובוס אנטי-מאוורר, תחת מרקם ישראלי נעים של כ-40 מעלות בצל. יש רק אדם אחד שאפילו מסיטואציה קשת-חום שכזו עלול לצאת מנצח. "אני אוהב את זה, באמת אוהב", מבהיר סא"ל יערן, "אני יודע שיש הרבה אנשים שמתייחסים לטקס הזה במין ציניות, אבל 40 שנה זה לא מעט - זה אפילו די הרבה - וזה עומד להיות מרגש מאוד. בכלל, יש לי יחס מיוחד מאוד לבית-הספר לקצינים. אני אוהב את המקום, למרות שזה חם ולמרות שזה לנגן אותו דבר בכל פעם". אך הפעם, מישהו אי שם בחולות מצפה רמון החליט לשבור לחבורת הנגנים את שגרת המארש, ולהעמיד אותם בפני הופעה בשידור ישיר מול הנשיא, שר הביטחון, הרמטכ"ל, מפקדי הבה"ד לדורותיו ורבים ממפקדי צה"ל. "אף פעם לא היינו שם בהופעה בסדר גודל כזה, תמיד אנחנו עומדים בפינה ומנגנים מארשים", מודה רב"ט יעל גת החצוצרנית, "לשבת על במה בבה"ד זה כבר שינוי גדול".
"המפגש עם הגילאים האלה מרענן אותי, וזה בהחלט נעים לי", מסכמת כוכבת הזמר ירדנה ארזי, "זה גם נחמד לנסות לפצח אותם. אמנם אני חושבת שברובם הם התחנכו על ברכי המוזיקה הקלאסית, אבל המפגש שלנו הוא תמיד נהדר, ואני זורמת איתם בכיף. יש פה מפגש מאוד מיוחד באמצע: אני באה אל התזמורת, התזמורת באה אליי, ונוצר חיבור. מהנתינה ומהקבלה נוצר דבר שלישי, שהוא ממש תענוג".

בדרכו של זיקו
חמש שנים חלפו מאז פטירתו של מנצחה האגדי של התזמורת, אל"ם יצחק (זיקו) גרציאני. זיקו, שניגן חצוצרה בתזמורת בתחילת שנות ה-50, מונה בשנת 1962 לתפקיד המנצח, בו התמיד עד יומו האחרון. על אף שמנגני התזמורת של היום אין אחד שזכה לנגן תחת שרביטו, ניכר כי את זיקו איש לא מתכוון לשכוח, עד כדי תחושה שאפילו התזמורת של ימינו נבנתה, במובנים רבים, בצלו. "כשזיקו היה בחיים, תזמורת צה"ל הייתה מפעל החיים שלו. היא הייתה הבייבי שלו, הוא עשה הכל בשבילה", מספר רב"ט גיא על המיתוס שלאורו חונך. "יצא לי לשמוע המון סיפורים על כמה שזיקו היה בן-אדם מדהים, ועל איך שכולם באו מוכנים ב-100 אחוזים לכל חזרה איתו, ועל איך שהכל היה כל-כך טוב וחלומי", משתפת רב"ט מאי דה-מיו, שרביטנית ונגנית קלרינט. "מצד שני, אני לא חושבת שיש איזו הפרדה בין התזמורת של היום לבין תזמורת צה"ל בימיו. אני יכולה לומר שזיקו בהחלט מרחף בינינו, ובין אם זה לנגן עיבוד שהוא כתב או סתם לדון בדברים שהוא אמר, זיקו נשאר איתנו".
סגנו לשעבר של זיקו ועמיתו, סא"ל יערן, רואה את פרק הזמן שחלף מאז פטירתו של מפקדו ומורו כמעין תקופת מבחן קריטית לקיומה של התזמורת. לשמחתו, עד עתה פועלת התזמורת בהצלחה מרובה, תוך כדי שמירה על רמה מוזיקלית גבוהה מהמצופה. "אני חושב שבחמש השנים שעברו מאז שנכנסתי לתפקיד, אנחנו משתדלים לשמור על הרמה, ופה ושם לפעמים אפילו מגיעים להישגים גבוהים יותר", הוא מנתח. "בשנים האחרונות כל-כך הרחבנו את הפעילות שלנו, שאנחנו מופיעים עם אמנים ידועים מכל הארץ ואף מוציאים איתם אלבומים. בארץ אוהבים את התזמורת, יש לה שם טוב, ואני משתדל מאוד לשמור על הירושה שקיבלתי מקודמי - מורי ואדם שמאוד הערכתי. הוא היה המייסד של הגוף הזה, ועמד בראשו 40 שנה. הוא זה שהביא את התזמורת למה שהיא היום, ואני משתדל לטפח את פועלו. אני מקווה שאני מצליח, אבל את זה אחרים יגידו".
"אם להגיד את האמת, אני חושב שהתזמורת היום יותר טובה משהייתה לפני חמש שנים", קובע רס"ל אלדד ינאי, רס"ר התזמורת בהווה ונגן טובה בעבר. "בתור מי שזכה כחייל לנגן שנה תחת זיקו, אם היו באים ואומרים לי: 'תבחר לאיזו תזמורת להתגייס', בלי שום ספק הייתי בוחר בזו של היום. דווקא לתזמורת עם המנצח הספציפי הזה, עם המפקד הספציפי הזה (רס"ן קובי חיים - ט"ז), שאפילו אותו, שהוא לא מוזיקאי בכלל, הספקנו להפוך למוזיקאי".

הצלילים של ישראל
התפקיד הנכסף "נגן תזמורת" הוא בין התפקידים הספורים בצה"ל שלמלש"ב ההגון נראים כ"תפקיד פרוטקציה", ואצל החייל הקרבי המתוסכל מתפרשים כ"תפקיד בית". אך האמת, כרגיל, איננה מצויה באף קצה. המועמדים נאלצים לעמוד במבחני יכולת קפדניים, שמטרתם לברור מתוך כמות גדולה את הטובים והמתאימים לתפקיד. מאידך, גם משזכו המאושרים במטרתם, יגלו במהרה כי לעתים היציאות הביתה יתעכבו, ולו בשל חובות צבאיות לכל דבר, כמו תורנויות, ניקיונות ושמירות. "מי שיבכה על שירות כזה הוא באמת בכיין", מתרעם רב"ט מעין מילוא, נגן טרומבון, "יוצא לך לנסוע להמון בסיסים בארץ, לקלוט הרבה ממה שקורה בצבא, ואתה עושה משהו שטוב לך גם כמוזיקאי וגם כאדם".
"תמיד ראיתי את תזמורת צה"ל בתור משהו גדול כזה: אח שלי היה פה לפניי, ותמיד רציתי להגיע לכאן", משתף סמל סטולר. "אחרי שהגעתי, פתאום התחלתי לחשוב שאני לא תורם מספיק. אבל לאט-לאט מתרגלים לעובדה שאתה לא מוצב בקו ושאתה לא מסכן את החיים שלך, אלא עושה דברים אחרים. קשה לי מאוד להגיד שתזמורת צה"ל חשובה כמו פלס"ר צנחנים, אבל היא חשובה, ואני לא חושב שאדם צריך להרגיש רע אם הוא מנגן בה. אחרי הכל, לא כל חייל שתשלוף מאיזה גדוד יוכל לנגן - זה משהו מאוד ייחודי. זה כמו שיחידת עילית מתאמנת הרבה יותר קשה בהתחלה, אבל אחרי זה עושה רק מבצעים מסוימים. אז אנחנו התאמנו המון כל החיים שלנו כדי להגיע לכאן, ועכשיו אנחנו נחים, וברגע שקוראים לנו אנחנו ישר באים. כמו כל פלס"ר".
"הרי בסופו של דבר את מה זוכרים?" מסכם יערן, "סאדאת הגיע לארץ, ומי קיבל אותו? תזמורת צה"ל. נחתם הסכם שלום עם ירדן - ומי ליווה את טקס החתימה? תזמורת צה"ל. אז אולי זה נשמע קצת בומבסטי, אבל אנחנו הם הצלילים שמלווים את מדינת ישראל מאז ועד היום".