ד"ר ג'קיל היה ג'נטלמן מכובד. הוא שתה תה בחמש אחר הצהריים, דיבר בתשוקה על מזג האוויר והחזיק בכיסו ממחטה מעומלנת מבד. מיסטר הייד, לעומתו, נהג לשוטט בלילות במטרה להיתקל במישהו בסמטה חשוכה- ממנה רק הוא היה חוזר, הכיל בגופו כמות אלכוהול שמספיקה למסיבה שגרתית בTLV, והחזיק תעודת חוליגן בפועל מטעם "כנופית יציע העמידה" של ווסטהאם יונייטד, והאמינו לי- לא היה לו מושג ירוק בכדורגל.

חלילה לי מלבלבל את ראשכם בספרות אנגלית מהמאה ה-19, אבל ספרו של רוברט לואיס סטיבנסון מהווה את אחת הדוגמאות המפורסמות לשני אנשים כל כך שונים זה מזה, כלואים בגוף אחד, שזכו לאבחנה "פיצול אישיות". המחלה הזאת משבשת את חייהם של רבים בעולם, אבל תתפלאו לדעת שגם בצבא ההגנה לישראל נרשמים מדי יום מקרים חדשים של חיילים הלוקים בנגע. להלן כמה מהם, שהותרו לפרסום, לראשונה, על ידי מחלקת בריאות הנפש של הצבא. השמות שונו והקולות עוותו, מטעמים מובנים. הפרטים המלאים שמורים במערכת.

רן

לא בכדי זכה רן לכינוי 'סרח'. פעם התערבו איתו אם יצליח להתקלח כל יום במשך שבוע בחודש אוגוסט. אחרי יומיים הוא הגיע עם 3 אבטיחים קרים. "הפסדתי", הוא אמר, "אני לא מסוגל". אימא שלו תמיד התפלאה איך כשהוא חוזר אחרי שלושה שבועות של שטח, כשבשק הכביסה שקנתה לו לגיוס יש תמיד רק זוג מכנסיים אחד, חולצה אחת, זו תחתונים אחד וזוג גרביים אחד, ולפעמים גם זה לא. כשהיא פותחת את השק משתחרר לאוויר ריח של שריפת גופות בהודו, או לחילופין ריח של נפיחה בכיתה סגורה של 40 איש, בלי מזגן, ביום הכי שרבי בשנה. כשהוא יורד משמירה מזמנים את בר"ץ (בריאות הצבא) כדי לטהר את העמדה ולפעמים מזעיקים את יחידת האב"כ לעזרה. מתחת למיטה הצבאית שלו נרקבים בנחת אי אלו שיירים מאשתקד, כך שחולדה קלטה את הפוטנציאל ובנתה לה קן אל מול ופלה מעופשת. במשך כמה שבועות היא הייתה חיית המחמד של ידידנו רן, עד שיום אחד גם החולדה לא יכלה לשאת את הזוהמה ושמה קץ לחייה.

אבל מרגע שפושט מיסטר הייד את מדי הזית, משתלט הד"ר על העניינים. רן מגיע הביתה, דופק מקלחת של 45 דקות, ומסבן את עצמו באזורים בגוף שחוקרים ב'אוקספורד' עדיין מנסים לגלות. אחר כך הוא גוזז, מורט, ממרק, מספר, מקצר, מבריש ומסדר, מגהץ חולצה, מתבשם מהמרכך על הג'ינס, ולבסוף מזליף טיפת מי קולון משובחים על צווארו. או-אז הוא מתפנה לטובת החדר שלו. כשהיה ילד הוא לא הצליח לתפוס למה אימא שלו מכריחה אותו לסדר ולהבריק את החדר לפני שהמנקה מגיעה, כי הרי זה תפקידה, אבל היום הוא מתעקש לנגב כל פריט בעצמו. המצעים המיטה שלו מקופלים בסדר כרונולוגי, ומהרצפה אפשר לאכול בקר בנוסח סצ'ואן. אבל אל תתנו לפסטורליה הזו להטעות אתכם. בבוקר יום ראשון מתעורר שוב איש האשפתות.

שמעון ויואב

שמעון ויואב הם שני לוחמי סיירת כל-כך סודית, שאת מי שיודע עליה צריך להרוג. שניהם יכולים להופיע במילון תחת הכותרת "הלוחם האולטימטיבי" משום שהם אוחזים בהתאמה מלאה בין הגובה לרוחב. בעורקיהם גילו זרימה חופשית של מלט במקום דם, והראש שלהם התחרה לא פעם בפלדת אל-חלד- ויצא מנצח. למבצעים הכי נועזים הם צובעים זה את זה בפסים שחורים- ירוקים של לוחמי גרילה ובשמן תינוקות, הם מורגלים בכל סוגי הנשק, כולל קראבין, ונהיגתם כל-כך מיומנת, שמשרד הרישוי הוציא אישור מיוחד שאיתם לא צריך לחגור גם מאחור.

אבל בשמונה ועשרה אפס אפס, ולא משנה אם יבוא ערבי, יציג תעודת מחבל בינלאומית ויאיים לפוצץ את הבית של חני, השניים מתיישבים מול הטלוויזיה, מכניסים קלטת לוידיאו, וצופים בפרקים ישנים של 'הדרדסים'. בכל פעם, הריבועים בבטן שלהם רועדים כשקונדסון מפוצץ עוד מתנה למישהו בפנים. הם מביטים בהערצה על חוכמתו של דרדסבא, ובעיניים מצועפות משוועים לבואה של דרדסית. מיד כשנגמר הפרק, הם ממהרים לנשנש חצץ ועקרבים חיים, ומתכננים את המבצע הבא.

נועם

נועם מעיר את טירוניו בחמש ושבע עשרה דקות, הוא קשוח כמו קאובוי טקסני שעדר פרות ברח לו, ואחרי שיחה איתו נוהגים חייליו להתחמם בבית קירור לבשר. אבל באזרחות הוא שונה. כל סוף השבוע הוא במסיבות אלכוהול מפלרטט עם כל מי שמוכנה, קם ב-3 בצהריים עם הנג-אובר מטורף, ומצחקק לאימא שלו בפנים, עד שהיא נבהלת ממש. מי שיזכיר לו את זה באחד המסדרים, יזכה לחופשה ארוכה בצינוק של כלא 6.

אלה הם רק מקצת הסיפורים שהקב"ניה של צה"ל התירה לנו לפרסם, אבל בצבא ידועים עוד מקרים רבים של פיצול אישיות. המחלה הזאת היא איום מוחשי יותר מהמלחמה בטרור, מההינתקות ומתורני הגשה שלא שוטפים ידיים. כמו במשפט של מייקל ג'קסון, איש לא באמת מבין מה קורה שם, אבל עם גילוי מוקדם שלה וטיפול הולם, החולה יוכל תוך כמה שבועות להתלוצץ עם רופאיו. אנא שימו לב.