קמתי בסביבות 5 לפנות בוקר והגעתי לשם קצת לפני 9(איחור של שעה), אבל עדיין לא עשו כלום, חוץ מלמלא טפסים ארוכים ומשעממים(אחרי זה בראיון האישי שואלים אותכם שאלות לפי אותו דף אז לא לשקר),להכניס את עצמך למחשב ובנוסף סוג של שאלון העדפות של כמה יחידות.
עד השעה 11 בערך חיכינו ורק אז בא איזה ג'ובניק ש"הסביר" לנו על הסדר יום.
אחריו באו 2-3 מפקדים שדיברו ואחריהם מפקד הגיבוש, שהקריא שמות וסידר אותנו בקבוצות של 30 איש.
אחרי זה הלכנו וישבנו בחוץ, מילאנו שאלון רפואי, וחיכינו שעה שלמה עד ששאר הקבוצות יקחו ציוד.
אנחנו לא הספקנו אז הלכנו לאכול קודם בחדר אוכל ורק אחרי זה לקחנו מדים.
אחרי זה מתמקמים באוהלים מסדרים את הדברים, והולכים להחליף בגדים למי שהמידה לא מתאימה(רוב האנשים), אחרי שעתיים שמחכים לבגדים וכמה מסדרי מימיות(שותים מימייה שלמה) הולכים לעשות את הבר אור. צריך לציין שאת האוכל אכלנו בסביבות 12 ואת הבר אור היינו אמורים להתחיל ב 3 אבל היה כמה עיקובים אז התחלנו בערך ב 4.
הבר אור היה רק ריצת 2000, שגם בה לא היה צריך כ"כ להשקיע, כי ממה שהבנו לא ממש היה "מסדר דמעות", אבל בכל זאת שמענו שכמה עפו(מי שעשה 11/12 דקות ומעלה, וזה נראה לי רק אלה שויתרו והתחילו ללכת...),
(אחד שהיה איתי באוהל כבר ויתר, אבל אחד החיילים שהיו ב2000, אמר לו שאם הוא לא דופק ספרינט עד הסוף אז הוא אישית מעיף אותו, אז המלש"ב שם ספרינט וסיים את ה2000 ועבר ליום הבא)
מתחילים חימום ממש גרוע, אומרים לתת מתגברות וספרינטים, ומלא מלשב"ים רצו מהר והתעייפו כמו מפגרים...

בקשר ל 2000, המסלול עצמו קשה, עליות/ירידות אדמה רטובה ובוץ, ו50 מלשב"ים רצים על 2 מטר רוחב אדמה, הרבה דחיפות, הרבה נפילות.. מומלץ לתת ספרינט בהתחלה ולעקוף את כל ההמון, או להתחיל חלש יחסית ואז להדביק את השאר.
אני אישית רצתי עם ההמון ורצתי על הצמחייה שצמודה למסלול(לא קיצרתי במרחק כי רצנו ישר ולא היה ממש פנייה שיכלתי לקצר את הדרך, אבל רצתי על צמחייה במקום על אדמה נורמלית) ואז התחלתי לעקוף את ההמון, שמגיעים לסוף(1000 מטר) יש 2 חיילים שמסמנים אותכם עם טוש, בלי הסימון יפסלו אותכם ויעיפו אותכם, שימו לב! ואז מסתובבים ועושים את המסלול בחזרה.
סיימתי בערך במקום ה 10 בקבוצה שלי עם 8:20(לקחתי שעון), אבל זה לא אומר כלום כי באחת הקבוצות מקום ראשון עשה 8 דקות עם פער גדול על שאר החבר'ה.
חשוב לציין שבגלל שזה בחורף אז הייתה גם רוח קרה, מה שמפריע לריצה, ומלא חבר'ה לא שמו בגדים ארוכים עליהם אחרי הריצה וכנראה שגם התחילו להתקרר, חשוב ללבוש ארוך אחרי הריצה ולא נתנו לאף אחד לרוץ עם בגדים ארוכים.
בקיצור מבחינת ה"בר אור" כמעט ולא עפו אנשים, עפו רק כאלה שויתרו לעצמם ושלא סיימו את הריצה בריצה אלא שהלכו חזרה, או כאלה שרצו בקצב ממש איטי כל הריצה.

מסיימים בר אור, הולכים לאכול ארוחת ערב, מסדר על מדים שבו מסדרים את האלונקה והג'ריקנים ומסדרי מימיות מיותרים.
הולכים לישון בסביבות השעה 8-9, אצלי באוהל אישית נשארנו קצת ערים, היה צחוקים והלכנו לישון קצת יותר מאוחר.

קמים יום למחרת, למסדר על מדים בשעה 4 בדיוק, המפקד שלנו ושל עוד כמה קבוצות אמר לנו שאסור לנו ללבוש שום דבר מתחת למדים, חוץ מתחתונים ככה שקפאנו מקור.(רצוי לקום מוקדם יותר כדי להתכונן)
היה סנדוויצ'ים עם ריבה ושוקולד מוקדם בבוקר(לפני 4) למי שרצה.
ב 4 נעמדנו בשלשות לפי הקבוצות, והלכנו לאכול קורסאון ולשתות תה מי שרצה, אני אישית קמתי ב 3 וחצי ואכלתי לחם עם טונה שהבאתי מהבית, אז בזמן שכולם אכלו, אני הלכתי לשירותים.... חשוב לפני הגיבוש עצמו לבוא על בטן ריקה תרתי משמע.
קצת איחרתי אחרי שכולם אכלו ושתו תה, אבל לא ממש עשו לי משהו.
אחרי זה הלכנו לכיוון ה2000, ובדרך קיבלנו מילואימניק שישר הראה לנו דיסטנס והריץ אותנו חימום.
ירדנו עם אלונקה ועשינו "מסע" קטן בתוך הדרך של ה 2000, צריך היה לשמור על מרחק מינימלי מהמפקד, אז מתי שהוא רץ כולם רצים אחריו ומתי שהוא הולך אז הולכים אחריו, ומתי שהרים את היד בצורת אגרוף צריך לצעוק 10..9..8 והלאה ומתי שמגיעים ל1 היינו צריכים להצמד אליו כולם.
אומנם הוא לא הסתכל אבל תמיד עקבו אחרינו עוד 4 מילואימניקים עם פנקסים ועטים מההתחלה ועד הסוף של הגיבוש, שתיצפתו עלינו.
הגענו למן מישור ושם הסתדרנו לפני שק חול והתחלנו בתרגיל הראשון.

**ספרינטים- נעמדים בשלשות ורצים ספרינטים של איזה 20 מטר הלוך חזור, המפקד נותן לנו כמה שניות לעשות את זה, וכמובן שלא הצלחנו...חשוב לציין שהיה מילואימניק בכל מקום בספרינט ככה שהם שאלו את האחרונים מה המספרים שלהם ואז אמרו "אוי 15, שוב פעם אתה אחרון? מה יהיה?", "שוב פעם הולך? אתה בחיים לא תתקבל לצנחנים ככה" וכו'...
אז רצים ככה כמה פעמים ואז הוא אומר שבגלל שלא הצלחנו צריך לרדת למצב 2, ולתת לו 20/לרדת ל 10-15 סמוך קום או לרדת ל20 בטן.
בתרגילי כוח שקיבלנו אני תמיד סיימתי בין הראשונים(לפחות בזה התבלטתי).
אחרי זה הוא אומר לנו לעשות ספרינטים כפולים בפחות זמן וגם משולשים(3 פעמים).
אחרי 10 ספרינטים לפחות כ"א לוקח שק, נעמדים בשלשות ומרימים מעל הראש, המפקד אמר לכולנו לעצום עיניים, אז לא להתחכם ולעצום עיניים למה היו מלא שפתחו ואז הם רשמו אותם בפנקסים, חשוב לציין שהיה כלל שמי שפותח עיניים או מפיל את השק או מניח על הראש, צועק את המספר ואז רושמים אותו, אז אם אתם מורידים תצעקו את המספר למה הם רואים את כולכם בכל רגע נתוןף והם רוצים שתהיו אמינים.
אחרי איזה 5 דקות של השקים ממשיכים עם הספרינטים, כמובן ששוב לא הצלחנו אז עוד פעם תרגילי כוח(בטן,ידיים וסמוך קום).
ושוב פעם שקים, בפעם השנייה לקחתי שק פי 2 כבד מהקודמים, אז הורדתי את השק הרבה יותר פעמים מאשר בפעם הקודומת, זה גורם לך להרגיש חרא וזה קצת שובר אותך מנטלית(אבל חשבתי שהם עשו את זה בכוונה לשבור והם רואים למי יש שק גדול ולמי יש שק קטן).
שוב פעם לא הצלחנו עוד תרגילי כוח, ושוב פעם ספרינטים.
בסוף עשינו איזה 40 ספרינטים לפחות ו 3 פעמים את השקים.
אחרי זה מסדר מימיות(אין כוח לזוז אחרי זה, חשוב לציין שמי שקטן מימדים בגוף היה לו הרבה יותר קשה לסיים מימיות אבל בסוף כולם סיימו).
אחרי זה, ברור לנו שמה שאנחנו הולכים לעשות לא הולך להיות פיזי, אז המשכנו עם ה"מסע" אחרי המפקד, עם אלונקות,שקים ומימיות.

***חשוב לציין שבגלל שהיינו 21 חבר'ה בצוות אז כולם נדחפו בספרינטים, וחצי מהאנשים רימו וחתכו מלפני השקים ולא עקפו אותם, והחצי השניה דחפו את כולם ורמסו אותם במטרה לעבור אותם ולהגיע ראשונים. אישית לא דחפתי וכמעט ולא רימיתי(ניסיתי לעבור מסביב אבל נתקעתי בחבר'ה ולא יכלתי לעבור מסביב אז נדחפתי קדימה, הסתובבתי והמשכתי לרוץ), מבחינתי לא דחפתי כי חשבתי שיהיה סוציומטרי(אבל לא היה בסוף), חשבתי שהמילואימניקים רואים את זה, ואישית לא רציתי "לדרוך" על אחרים כדי להגיע ראשון, אחרי הכל זה גיבוש.. אולי טעיתי בגישה שלי, אבל מבחינתי זה היה יותר חשוב לי מלהגיע ל"צנחנים" שהיא עוד חטיבה רגילה(מבחינתי), ויש מצב גדול שבגלל זה אני לא אעבור, אבל אין לי בעיה עם זה.


***בנוסף לכך, היה אסור לנו להשתין,לשתות,לקש ור שרוכים אלא אם כן המפקד מאשר לנו***

*משימות חשיבה-ישר אחרי הספרינטים הסתדרו בח', אמרו לנו לעצום עיניים ולהסתדר לפי מספרים, בלי להגיד מספרים,בלי להגיד דברים גימטריה(א=1, וי"ב=12 לצורך דוגמא) וכו'.
הסתדרנו טוב מ 1-14 בערך, 15, ו 16 היו במקום אחר בכלל, ואני שהייתי 17 נעמדתי בסוף ומהצד השני שלי, עמדו כל השאר לפי סדר. אז הצלחנו חלקית.

הלכנו קצת ואז משימה אחרת.
הסתדרנו בח' והיינו צריכים לדון בסוגייה של "האם חיילות צריכות לשרת בצנחנים או לא".
לתת למפקד מספר יתרונות ומספר חסרונות על הנושא.
כמובן שהיו את האלה שחשבו שאם יצעקו אז המפקדים ישימו לב אליהם, אני אישית השתקתי אותם ועוד איזה 2 חבר'ה עזרו לי וקבענו שכל אחד שיש לו דעה ידבר בתורו.
הצגנו מספר טיעונים, שאחד מהם היה על שיוויון זכויות בין כולם, אז הוא אמר שגם הבן שלו שבן 14 צריך לקבל ניסיון לעשות את הגיבוש, אז אמרתי לו שמבחינתי אם הוא מספיק טוב לעבור את הגיבוש אז שילך.. ואז אחד החבר'ה אמר שהוא היה מספיק טוב לעבור את הגיבוש בגיל 14(לא חושב שהמפקדים התרשמו מזה), אז אמרתי לו יפה שישתוק והמשכנו בדיון(אל תחרטטו יותר מידי, לא טוב).

אחרי זה הגענו למקום עם חבית גדולה,גלגל מוט עץ ענקי ששקל איזה 40 קילו וקיבלנו משימה,
לעבור בעזרת המוט עץ,החבית והצמיג "קיר" שמסביבו שדה מוקשים.
כמובן ששוב אנשים התחילו לצעוק כמו מפגרים, חשוב לתת לכולם להביע דעה ולא לצעוק "יש לי פתרון" אז היו כמה שהציעו רעיונות(היה אפשרי לשים את המוט על הקיר, אבל לך תתפס עליו שהוא דק וזה היה בשיפוע גדול), אישית לא ממש התנגדתי לרעיונות כי לא היה לי פתרון אחר אז רק עזרתי להם ומידי פעם צעקתי שיתנו יותר זויות למוט וכו', לא השתלטתי על זה כמו מלא מלשב"ים אחרים שסתם צעקו...

(לפני המשימה ביקשתי מהמפקד להשתין.. הוא כמובן לא נתן לי.)

**אלונקה סוציומטרית-אחרי 2 משימות חשיבה, המים התעכלו(לפחות אצלי),והנחנו את האלונקה לידינו. היינו צריכים לרוץ ספרינטים מסביב לשקי חול וה4 הראשונות שהגיעו היו צריכים לסחוב את האלונקה לעוד סיבוב וכל השאר רצים איתם, משום מה לא היה ג'ריקנים..
שוב כמו בספרינטים, היו אלה שרימו, אלא שדחפו ובסופו של דבר הם אלה שהיו מתחת לאלונקה. חשוב לציין שהכושר לא שיחק פה משחק כי כולם היו פחות או יותר עייפים(לא עד כדי כך גמורים אבל עייפים) ומי שרימה הכי טוב הגיע לאלונקה ראשון.
אישית הגעתי בסוף ראשון לאלונקה והגעתי פעם אחת חמישי, חוץ מזה תמיד הגעתי בין הראשונים אבל לא לאלונקה.

אחרי 10 ספרינטים בערך(ובקשה להשתין שהתקבלה בשלילה), הלכנו קצת ולקחנו שקים(אישית לקחתי אחד כבד מאוד-היו איזה חמישה כאלה ו16 קלים) והרמנו אותם שוב מעל הראש, אחרי דקה שאף אחד לא נשבר בה אמרו לנו לרדת ירידה ענקית ולעלות שוב עלייה גדולה למילואימניק ושוב חזרה, הראשונים נרשמים-זה תחרות. אישית לא הגעתי טוב בגלל השק, אבל לא נשברתי והרמתי את השק כל הדרך.
אחרי זה בלי להוריד את השק הסתדרנו במעגל ועשינו תחרות מי נשאר אחרון עם השקים, כמובן שהורדתי מהר בגלל הכובד של השק.

אחרי זה עשינו עוד מסע דיי ארוך..
הגענו לטנק מים(האלה הענקיים), ונתנו לנו 2 דקות אם לא פחות לשתות מיימייה שלמה ולמלא מחדש, אין זמן להשתין.

*משימת חשיבה-ישר אחרי זה הגענו למקום עם מוטות וצמיגים. על מוט אחד היו מסודרים 3 צמיגים לפי סדר, הגדול למטה והקטן למטה. היינו צריכים להעביר אותם למוט אחר, מבלי לשים צמיד גדול על קטן ומבלי להרים 2 צמיגים באותו הזמן.
בפעם הראשונה היינו צריכים להעביר הכל לעמוד האחרון, אז התבלבלנו והיינו בדרך לשים את כל הצמיגים על העמוד האמצעי, אבל אחרי זה החלפנו את זה וסידרנו טוב, תוך כדי המפקד אמר שמספרים 1-11 בערך יכולים לדבר והשאר אסור להם.
אחרי זה היינו צריכים לבצע זאת שוב על העמוד השני אבל שמי שמספר 12 ומעלה יכול לדבר, כאן אני השתלטתי על העיניינים פחות או יותר וגם נתתי הוראות וגם הלכתי להזיז את צמיג בעצמי.
חשוב לציין שתוך כדי שהמפקד הסביר על המשימה(בהתחלה) אמרתי כזה "חבר'ה לא לרוץ ישר לצמיגים חכו קצת...נחשוב על פיתרון ורק אז נבצע" וכמובן שכולם רצו לצמיגים ועשו בלגאן...
היה לנו איזה דקה לעשות את זה, בפעם הראשונה לקח איזה 2 דקות, בפעם השנייה לקח לנו 40 שניות.

אחרי זה חזרנו שוב לאיפה שהיינו קודם, עוד "מסע" דיי ארוך
**זחילות- אחרי כמה משימות חשיבה ועוד מיימיה(אני צריך להשתין כבר יותר משעה ועוד רוקנתי מיימיה תוך כדי המשימות) ,היה לנו זחילות, אישית אני ממש גרוע בזחילות אז הגעתי בין האחרונים, שימו לב שאנחנו היינו 21 איש ובקושי היה מקום ל 15 איש מבחינת הרוחב אז חלק התחילו אחרי כולם(הייתי אחד מהם כי הגעתי בין האחרונים ולא היה מקום), אחרי כמה פעמים אמרו לנו גם לתת 20 שכיבות שמיכה באמצע, ולאף אחד לא היה כוח...
בזחילה האחרונה(הוא לא אמר שזאתי תהיה האחרונה) הוא אמר לנו שמתי שהוא נותן סימן כל אחד עוקף את החבר שלידו וצועק את המספר שלו מתי שהוא מצליח.
אישית אני התחלתי שוב מאחורי כולם(2 מטר אחרי כולם) ומתי שהוא נתן את הסימן הבאתי זחילה מטורפת, עקפתי איזה 2 אנשים בהתחלה וצעקתי את המספר, הגעתי לחצי הדרך ואז דפקתי זחילה עוד יותר מטורפת,עקפתי מלא ובסוף הגעתי בין ה 8 הראשונים(עדיין לא רשמו אותי), אבל הייתי בצד וראו בבירור שעקפתי יותר מחצי מהאנשים שם.

לא יודע כמה ממכם יודעים לזחול, אבל תנסו לדחוף כמה שיותר עם הרגליים ופחות עם הידיים, ותשמרו על הברכיים באוויר למה אחרי זה אתם תמותו מכאבים.

(יששששששש!!! כאן המפקד נתן לי להשתין סוף סוף...)

*משימות חשיבה-ישר אחרי הזחילות היה לנו גם משימה לצייר את מדינת ישראל בכמה שיותר פרטים וכמה שיותר יצירתיות עם הפריטים שהיו לנו.
אישית אני נתתי כמה רעיונות חמודים(אל תעתיקו!! חחח), אמרתי לקחת מימיות ולשים אותם במקום ים תיכון,הכנרת וים המלח.
גם חפרתי מתחת למימייה של ים המלח כי זה המקום הכי נמוך בעולם, שמתי אבן דקה וגדולה בתור כותל, וקראתי למספר 1 שישים את התגית שלו איפה שנמצאת "ראשון לציון", (כמובן שמישהו העתיק ושם את 8 איפה שקריית שמונה חחחח).
עוד לא הספקנו לסיים המפקד אמר לנו להרוס הכל ולבנות ערימת שקים כמה שיותר גדולה מכל השקים שיש באיזור(חשוב לציין שהיה לנו איזה 10 שקים לידנו ועוד 20 ממש רחוקים), אז בלי לחשוב התפצלנו, חלק לצד אחד חלק לצד שני וחלק התחילו לבנות ערימה ממה שהיה לנו כבר.
לקחתי 4 שקים ודפקתי ספרינט כי לא היה לנו זמן, סידרנו הכל, אבל עשינו בסיס קטן מידי אז זה לא כ"כ הלך, בסוף הגענו לאיזה 1.5 מטר.

בסוף עשינו מסע, אישית הבנתי שזהו נגמר הגיבוש אחרי המסע, ולא עשינו את החלק שחשבתי שאני אהיה בו הכי טוב(לסחוב שק וללכת/לרוץ איתו בסיבובים כמה שיותר פעמים), אז ממש ממש התאכזבתי, כי התאמנתי יותר על כוח מאשר על כושר(אילוצים שלי בגלל סיבות אישיות).
חזרנו חזרה לאיפה שהיה ה2000, בדרך המפקד אמר ל5 איש לקחת שקים, אני ישר הלכתי בלי לבקש בלי כלום ולקחתי שק, ידעתי שלא ממש הלך לי כל הגיבוש הזה, אז אמרתי לעצמי שאני נותן לעצמי משימה לקחת את השק על עצמי ולא להחליף אותו עד סוף המסע.
אחרי זה עשינו מסע ארוך, הרבה ספרינטים עם אלונקות ואיזה 9 שקי חול, אחרי שהוספנו עוד איזה 4 שקי חול בסוף, ג'ריקנים ותיקים, ככה שלחצי מהאנשים היה ציוד עליהם רצנו והלכנו איזה 4-5 קילומטר במשך יותר מחצי שעה.
הגענו איזה 100 מטר לפני הסוף. המפקד אמר ל4 הכי גדולים להיות מתחת לאלונקות ו 2 מאחוריהם לדחוף אותם ולתת ספרינט עד הסוף, אני נשארתי עם השק ועם המשימה שהבאתי לעצמי וסיימנו את הגיבוש.

בסוף הלכנו לאיזה מקום, אכלנו שתינו וקראו לנו לראיונות אישיים.
אישית המילואימניקים שראיינו אותי(רוב הסיכויים שאחד בדובדבן ואחד בצנחנים)
סתם דיברתי על עצמי, והזכרתי שעבדתי בארומה, ושהכנתי קפה, אז אחד מהם שאל אותי איך הקפה נראה לי, אמרתי לו שאני צריך לראות את הקצף למעלה בשביל לדעת, אז הוא אמר לי שעשו לו לב.
ישר קפצתי על ההזדמנות ורציתי קצת לצחוק עליהם, אמרתי להם שיותר קשה לעשות עץ, אז הוא אמר לי "איך עושים עץ בקצפת? יש דבר כזה?" אמרתי לו, "נו.. כמו העץ של גולני..." ישר הם נדלקו עליי, ואז אחד מהם אמר לי שהזה שלידו(אחד שלא ראיין אותי) מבין בקפה אז הם אומרים לו שיותר קשה לעשות עץ מאשר לב, אז אמרתי לו "עץ כמו של גולני!!"
אחרי זה הם ניסו להכשיל אותי בזה ששאלו אותי למה דווקא צנחנים, אז אמרתי שממה ששמעתי היא החטיבה הכי טובה, אז כמובן ששאלו אותי איך אני מכיר אותה, ואם אני מכיר מבצעים שלה, אמרתי שלא והם חפרו לי קצת...
גם סימנתי ביושר 10, בדף אז הם שאלו אותי אם רימיתי במבחן, אז אמרתי שכן, אז הם אמרו שהיושר שלי לא 10, שהייתי צריך לסמן 8,9 אבל לא 10 כי אפילו אם גנבתי 10 אגורות אני לא ישר ב 100%.
אמרתי להם שיושר מבחינתי נמדד במה שאני עושה לאנשים אחרים ולחברים, ככה שמבחינתי אני יושר 10 כי אני לא ארמה אותם ולא אפגע בהם בכוונה אז הם אמרו לי שכנראה לא הבנתי נכון, הסכמתי ואמרתי להם שיושר מבחינתי זה לא אותו יושר שמבחינתם.
בקיצור יצאתי משם בהרגשה חרא שצנחנים זה חטיבה של פלצנים שכל אחד חש מעצמו... אבל כנראה שזה מה שהם ניסו להראות שהם טובים מכל השאר, ורצו לראות את התגובות שלי לזה שהם מזלזלים בכל מה שאמרתי ובכל מה שרשמתי להם.

אישית ירד לי הרעל מצנחנים, עוד חטיבה כמו כל שאר החטיבות, ממש לא אכפת לי אם עברתי או לא.

בנוסף יש לציין שבקבוצה שלי אף אחד לא פרש בשום שלב של הגיבוש, ובקבוצות אחרות הרבה פרשו, וממה ששמעתי גם היו קבוצות שהיה להם גיבוש ממש קליל.

גם המפקד אמר לנו שיש לנו אפשרות לבקש הערכה, אחרי שנכשלנו במשימה אחת. אז אל תהיו מפגרים ותבקשו הערכה ישר אחרי שאתם לא מצליחים משהו, כי אתם תצאו מפגרים ליד המפקד וכל הקבוצה.

לא כל הקבוצות עושות את אותו הגיבוש, כל מפקד והדברים שלו, הרמת קושי שלו, המשימות חשיבה שלו, המשימות הפיזיות שלו.

יש מצב שמבחינת הסדר של המשימות קצת התבלבלתי כי אני לא זוכר את זה כ"כ טוב. אבל בכללי, בין כל משימה פיזית של ריצה, נותנים משימת חשיבה או משימה פיזית של כוח, ככה שיש זמן לנוח.

במסעות, היו מלא מלשב"ים שכל 5 שניות צעקו "אתה צריך חילוף מתחת לאלונקה?!" וזה כבר התחיל לעצבן, רואים שהם מנסים בכוח להיות חברותיים וכאילו להראות עליהם שהם מוכנים להתנדב וזה...
אם אני שמתי לב לזה אז כנראה שגם כל שאר המילואימניקים, צעקתי להם שיתנו להם ללכת בשקט ורק מי שמתחת לאלונקה יגיד שהוא צריך חילוף ורק אז יחליפו אותו, הרבה הסכימו איתי.

מידע על דובדבן