עצות ממתגייס שעשה גיבוש לדבורים

מי שיש לו גיבוש סטי"לים \ דבורים מתישהו ומחפש מידע על זה או משהו , אז הנה מה שיש לי להגיד בנושא ...

קודם כל כמה עצות כלליות

הגיבוש הוא לא קשה פיזית, ככה שמי שלא הכי בכושר זה לא נורא (למרות שכדי לרוץ ולעשות קצת תרגילים לפני סתם כדי לא להיכנס לשוק אם אתה בטטת כורסא) וכל אחד יכול לסיים אותו.

דבר ממש חשוב לעבוד כצוות, להקשיב למפקדים ולהיות נחמד לאנשים (אתם עוד יכולים לפגוש אותם אחרי זה, לשרת איתם וכו" אז כדי להיות חברותיים גם כשקשה). חוץ מזה, יש מלא מלא מלא סיפורים של אנשים אחרים אי שם באינטרנט שכדי לכם לקרוא. זה ממש עוזר.

החוויה האישית שלי- שלב א'

 את המבדקים עברתי בהצלחה, (היו ביחד איתי עוד 9 ורק אחד לא עבר) וזומנתי לגיבוש לוחם ימי בבסיס ההדרכה של חיל הים (בת גלים, חיפה).לפני הגיבוש הגיע אליי הביתה לוחם מהיחידה (הבחור משוריין, לא צוחק) להסביר לי קצת על היחידה, לספר לי על דברים שהוא יכול לדבר עליהם (רוב הפעילות של הסטי"לים היא סודית לחלוטין, לא הצלחתי להוציא ממנו כלום), הוא סיפר בעיקר על אופי השירות, המשפחתיות, אחוות לוחמים...ביום שני הגעתי לתחנת הרכבת, ושם התחיל הגיבוש כבר בהתחלה הכרתי את החבר'ה, שהיו כולם אנשים טובים (חוץ מאחד שהיה איתי בצוות, ועף על השעה הראשונה) קיבלנו ציוד, מדים, מימיה, כובע, ותיק עם כמה קילו טובים של חול שהיה צמוד אלינו ביומיים הקרובים לאן שלא הלכנו. אחרי שעלינו על ציוד התחלנו ישר בוחן של ריצת 2 קילומטר (לא קל עם כל הציוד והלחץ), קצת כוח (כפיפות בטן ושכיבות סמיכה).בשלב הזה עדיין אין דיסטנס ואין מפקדים בכלל, רק בחורות מדסניקיות שמריצות אותנו, ומי שלא עובר את ריצת ה-2000 לא יכול להמשיך. אחרי שסיימנו את הריצה הגיעו המפקדים, שהם מילואימניקים שהיו לוחמים בספינות, וחילקו אותנו לצוותים. שם התחיל בעצם הגיבוש...לקחו מאתנו שעונים, פלאפונים, עגילים, הכל!! שום אמצעי לתקשר עם העולם או אפילו לדעת מה השעה!! בלי צעקות, בלי בלגאן, פשוט שמו אותנו במצב 2 (כמו כשעושים שכיבות סמיכה, רק בלי לזוז) לאיזה חצי שעה, חיכו לראות מי נשבר. הסבירו לנו על החוקים והכללים ואיך צריך להתנהג. אחר כך העמידו ביחד את כל הצוותים והקריאו שמות של אנשים שלא ממשיכים (בגלל הריצת 2000 ובכללי, פשוט לא מתאימים), העיפו איזה 4 חבר'ה, את ההוא מהצוות שלי, והמשכנו.

שלב ב'

כל אחד מקבל מספר שרשום עליו כדי שהמפקד יוכל לרשום עליו כל הזמן דברים בשלב הזה הגיעו לוחמים משייטת 3 להיות יחד עם המפקדים, ולבחור את הלוחמים הבאים מקרוב. דבר ראשון שעשינו לא מדבר על זה שהכל כל הזמן בריצות ואסור לדבר ומשמעת צבאית) היה מיוני ים: נכנסים למים, מרגישים קצת את הים, לוקחים סירות משוטים ומתחילים לחתור קצת לעומק. אחרי כמה דקות (וזה לא קל כמו בסרטים) מגיעים לסירות ההקאה הידועות...דווקא אנשים לא מקיאים בהן אבל סתם שם שהמציאו כנראה...ישבנו בתוך הסירות בחושך (זאת סירה עגולה שמכוסה מכל הצדדים) ושמענו מאחד הלוחמים על קרב לט'קיה שהיה ביום כיפור, שבו מסתבר שהסטי"לים הטביעו מלא ספינות לסורים והיה ממש מטורף. דווקא מאוד נהניתי בחלק הזה, לאחר מכן קופצים לים ושוחים לרפסודה אחרת שנמצאת שם (כמובן שהכל עם חגורות הצלה ענקיות ומסורבלות, ולא בודקים אם אתה יודע לשחות אלא את הנחישות שלך).

שלב ג'

יצאנו מהמים, עשו לנו עוד כל מיני מבדקים של עבודה בצוות, מנהיגות, בשלב מסוים כיסו לנו את העיניים והיינו צריכים לבנות כולם ביחד את האות A בעזרת חבל...לקחתי פיקוד על המשימה, תאמת שיצא יותר כמו Y אבל לפחות ניסיתי ולקחתי מנהיגות ואחר כך הבנתי מהלוחמים שזה אחד הדברים שהכי אוהבים לראות אצלם ביחידה - את היכולת לעבוד בצוות ולהנהיג מתוכו. היה מבחן ממש מטורף של תא הצפות, מכניסים אותך לתא ונכנסים מים ממלא חורים ואתה צריך לסתום את הכל...

אחרי ארוחת צהריים (נקניקיה ועגבנייה, לא מפנקים שם) הייתה לנו שיחה עם מפקד ספינה, שהוא רב סרן, פלאפל, סיפר לנו קצת על היחידה, שייטת 3 (הסטי"לים) היא היחידה הכי מבצעית כיום בצבא, שזה אומר שהיא מוציאה הכי הרבה מבצעים יזומים, והדבורים היא היחידה שצורכת הכי הרבה תחמושת בצה"ל.......סיפר כמה דברים שאני לא אכתוב כאן כי לא נראה לי שזה מתאים. (סודי וכאלה...) ראינו כמה סרטים על הסטי"לים והדבורים והמשכנו בגיבוש. מצב 2...ריצות...שלשות...עוד פעם העמידו את כל הגיבוש בשורה והקריאו שמות של אנשים שעפו, העיפו 15 אנשים, וכולם כבר היו בלחץ... קצת ריצות מפה לשם, עוד ים, היינו צריכים לבנות רפסודה שתצוף במים מכמה עצים בקבוקים וחבלים, קיבלנו בשביל זה איזה 10 דקות ואחרי זה ניסינו להשיט אותה במים (הלך לא משהו). אחר כך קיבלנו חומר לימוד שהיה צריך לשנן (בזמן שלא היה לנו) לקראת מבחן ביום שאחרי. (קצת פרטים טכניים על הספינה כמו אורך, קוטר הקליעים של נשקים, טילים...) מזכיר לכם שכל הזמן הזה אתה כמעט תמיד רטוב, כל הזמן עם התיק עליך, כובע הכל...

שלב ד'

בסביבות 21 בלילה הלכנו לישון, באוהלים ליד הים...כולם נרדמו כמו תינוקות, ולא עברה חצי שעה, וכל המפקדים נכנסו לאוהל ביחד עם הלוחמים, ואמרו לנו "דקה אחת הייתם בחוץ על כל הציוד מוכנים למסע" ויצאו. כולם נכנסו לאטרף, כולל אותי, אף אחד לא רצה לעוף (התחלנו 99 ובאותו שלב כבר היו בסביבות ה70), יצאנו החוצה, והתחלנו מסע סג"ים. ס"ג = סירת גומי...ששווה גם המון כאבי כתפיים!!!הרמנו סג"ים על הכתפיים והתחלנו מסע, כשכל הדרך אנחנו מרימים ומורידים את הסג והכל בריצה עם המפקדים...ככה המשכנו הרבה זמן, עד שהורדנו את הסירות והמשכנו בלעדיהן, אחרי זה שוב הרמנו...בקיצור לא קל. במשך המסע פרשו בסביבות ה15 אנשים...היה מאתגר מאוד. אחרי זה שחררו אותנו לישון, קמנו בבוקר לטבילה בים, התחלנו את היום בהפלגה על סטיל (!!!!!!), ספינה זה דבר מטורף, כמה שזה קטן ועמוס בנשקים מטורפים טילים ותותחים ככה זה ממש כמו בית. אפשר לראות שחיים שם אנשים, הכל מלא תמונות, פוסטרים (בר רפאלי מככבת...)  הצפיפות שם מאוד מורגשת, אבל מסתבר שמתרגלים ואפילו לומדים ליהנות מהיתרונות שלה. התאהבתי לגמרי בזמן ההפלגה בגשר של הספינה, עם הרוח והגלים שבסיטואציה אחרת יכל להיות מקום מדהים לקחת אליו בחורה, אבל אז אתה מזיז את המבט לירכתיים של הספינה ורואה תותח מטורף שלפי מה שראיתי בחדשות עבד בלי הפסקה במשך ההתקפה שהייתה על עזה. אחרי ההפלגה, שאני לא יכול לספר מה היה בה עד הסוף אבל היא הייתה בערך שעה וחצי, יצאנו לסיור ברציפים של הבסיס, ראינו את הדבורים והכל... אישית יותר התלהבתי מהסטי"לים למרות שגם הפעילות של הדבורים מטורפת וגם הם נראו לי גברים לאללה.

שלב אחרון

אחר כך חזרנו לבסיס, נבחנו על החומר שקיבלנו ללמוד מאתמול, עוד כמה תיזוזים ריצות וכאלה, ושיחות אישיות. בשלב הזה יש שיחות אישיות עם מפקדי הגיבוש ששואלים אותך על עצמך ולאן אתה שואף להגיע בצבא. הייתה לי שיחה לא רעה, הייתי קצת לחוץ אבל בשלב הזה הם יותר נחמדים והם הרגיעו אותי. הלוחמים של הספינות בשלב הזה גם ישבו אתנו וסיפרו לנו על השירות מהפן האישי שלהם. בסביבות 12 ביום השני הודיעו לעוד 10 אנשים שהם לא ממשיכים את הגיבוש (נשארנו בערך 40 מתוך 99) ובסוף הגיבוש העמידו את כולם בשורה והקריאו מספרים של אנשים. לפני זה הסבירו לנו שמי שלא מתקבל לא נורא, שזה לא אומר שהוא פחות טוב אלא פשוט לא מתאים ושכל מי שהגיע לסוף הגיבוש כבר יכול לטפוח לעצמו על השכם. הקריאו את השם שלי ואמרו לי לעמוד בצד, יחד עם עוד כמה אנשים. נלחצתי לאללה, חשבתי שעפתי בסוף בוועדות האחרונות, אבל מסתבר שהתקבלתי!! מפקד הגיבוש הראשי בא אלינו בחיוך, בלי דיסטנס, והודיע לנו את ההודעה המשמחת... מתוך 99 עברנו 27 את הגיבוש בהצלחה, היה לא קל בכלל, אבל כדי להגיע ליחידה הכי מבצעית בצה"ל צריך לקרוע את התחת!!!

טיפים אחרונים

חשוב שתדעו שהגיבוש לא בא לבחון אתכם אם אתם חיות בכושר או אם אתם שחיינים מקצועיים, הוא בא לבחון איזה בני אדם אתם, אם אתם נשברים במצבים מלחיצים ואם אתם חבר'ה טובים. שימו דגש על עבודת צוות, שימו לב כל הזמן מה קורה עם חברים שלכם בצוות, ממש כמו אחים שלכם. אם בנאדם נופל במסע אין לכם מה לרוץ יותר מהר כדי להשיג אותו, הכישלון שלו הוא הכישלון שלך!!  זה מה שהם באים לבחון. כל מי שיבוא עם כוח רצון ומוטיבציה יצליח בגדול. ספינות מעץ ואנשים מברזל!!! יחידה שמיועדת לאנשים עם ראש טוב שרוצים לתת שירות קרבי לא רגיל ולתרום יותר

מילות סיום