ימי ראשון וחמישי בתחנות הרכבת הם הימים הנוראיים של רכבת ישראל. אלפי, אם לא עשרות אלפי חיילים פוקדים מדי שבוע את התחנות, מעבירים חוגר במכונת הכרטיסים ועולים על קווי הרכבת מנהריה ועד באר-שבע. האזרחים הפשוטים לא יודעים מה נחת עליהם כשהם עולים על הרכבת בניסיון נואש למצוא מקום ישיבה וכל מה שנראה באופק הוא ירוק, ירוק ועוד קצת ירוק (וטיפונת של ירוק זוהר של הנחלאווים).

הנה מספר טיפים שיעזרו לכם למצוא את מקומכם בתור חיילים על הרכבת, וגם הטפה אחת קטנה לסיום:

זה אולי ישמע מוזר, אבל תאמינו לי שזה עובד: אם תחנת הרכבת הקרובה אליכם היא רק תחנה או שתיים מהתחנה הראשונה ממנה הרכבת יוצאת, שווה לנסוע קצת אחורה עם הרכב של ההורים, או עם האוטובוס, כך שתעלו על הרכבת בתחנה הראשונה שלה. כך, כאשר כל חבריכם לעיר ירמסו אחד את השני בתחנה השלישית של הרכבת בבוקר יום ראשון, אתם כבר תהיו ישובים במקומכם. כעת לכם רק נותר להמר מי יצליח להשיג מקום ישיבה ומי יישאר לחבק את התיק הענק שלו כל הדרך מהקריות עד באר שבע.
אם אתם נוסעים ברכבת שמחליפה תחנות איפשהו באמצע הדרך, שווה לבדוק מאיפה היא יוצאת. בלוח הרכבת מצוינת התחנה בה ממליצים להחליף את הרכבת, אך כמעט תמיד מדובר בתחנה השנייה המשותפת לשני הקווים. לדוגמא: רכבת שנוסעת לבאר שבע תעצור פעמיים לפחות באותן תחנות: בנימינה ות"א מרכז. בלוח הרכבות ממליצים להחליף רכבת בת"א מרכז, אבל בתכל'ס, שווה לרדת בבנימינה ושוב להימנע משעת העומס. בדרך ההפוכה כדאי כמובן להחליף בתחנה הדרומית מתוך השתיים: ת"א מרכז.
הייתם ערים כל הלילה בשביל למצוא מישהו שיחליף אתכם בשבת הקרובה. אין פלא שאתם הרוגים מעייפות ורק מחכים לצנוח על המושב ברכבת, לעצום את העיניים ולספור כבשים מחוות השקמים. הצעה אחת קטנה: שעון מעורר!! לכל אחד מכם יש פלאפון: כוונו אותו על 5 דקות לפני הירידה מהרכבת וככה לא תמצאו את עצמכם אצל הדודה בנהרייה.
הבטחנו הטפה קטנה לסיום סיומת: חבר'ה, אל תשכחו שאתם חיילים שמייצגים את צה"ל. כשאתם עולים על הרכבת, זו לא חכמה לצעוק על אנשים, לריב איתם על מקומות ישיבה ולרמוס את כולם עם האם-16 הארוך שרק קיבלתם בטירונות. זו תופעה די נפוצה בעיקר בקרב הצעירים יותר על הרכבת, אלו שעוד מתרגשים מהנסיעה החינמית. תזכרו שהאזרחים שנמצאים על הרכבת לא פחות עייפים מכם, שילמו על כרטיס הנסיעה, וגם היו פעם חיילים. אתם לא יותר טובים מאף אחד על הרכבת, למרות הכומתה על הכותפת.

דרך צלחה!