אולי נתחבא בגונדולה?
|
זהו, פסח הסתיים, ואיתו כל המצות, הקניידלך וגם כל הישראלים שחזרו והחליפו את הנוצרים שהגיעו לכאן לכבוד הפסחא.
גם אני, כמו 98 אחוזים (מסתבר) מאזרחי ישראל, ביליתי את החג בחו"ל. איטליה, תודה ששאלתם.
בסך הכל, הטיול היה חביב. הרים, עיירות ישנות, אופנה, ליאונרדו, דוד, פסטות, פיצות ו... ישראלים. הרי ברור שלכל מקום שתשימו פעמיכם אליו, יקרו בדרככם ישראלים והמון.
נראה כאילו סטריאוטיפ "הישראלי המכוער" מפחיד אותנו בעצמנו, עד כדי שנצניע כל זכר להיותנו כאלו ונברח לכיוון השני באמוק מטורף (אחורה בדילוגים) לשמע השפה העברית.
אנחנו, הישראלים, התחלנו להימנע ממפגשים עם ישראלים אחרים בחו"ל, להצניע את העברית, להתנהג בנימוס, לא לצפור בכבישים, להשאיר טיפ של 12 אחוזים ולעשות כאילו אנחנו בכלל אמריקאים שלא יודעים מילה בשפה הזו שלהם.
הפסקנו לגנוב ברזים
אין בושה |
אז נכון שחלק גדול מכל העניין הזה מבורך בהחלט: הפסקנו להוריד ברזים במלונות בתורכיה (אגב- מישהו באמת מכיר מישהו שעשה את זה?!), נפטרנו מהמנהג המגונה של לצפור למכונית שלפנינו כשהאור עדיין כתום, נעמדנו בתורים כמו בני אדם מתורבתים ובכלל, אימצנו תרבות של תיירים. לכן בתי המלון ומוקדי התיירות הפסיקו לפחד מהישראלים הנודעים לשמצה, ובתמורה, אנו זוכים לקבלת פנים חביבה יותר.
הבעיה שלנו היא שמאיזושהי סיבה, אנחנו לא יכולים גם לשמור על הישראליות שלנו וגם להישאר מתורבתים, כאילו שיש בזה ניגוד. פעם ראיתם ישראלי בוושינגטון ושניכם ניסיתם להבין למה עולים אדים מהמדרכה והאם היה פיגוע בתחתית? (מקרה אמיתי...). האחווה הזאת התחלפה במפגש לחוץ של שתי משפחות מישראל שלוחשות בתוך עצמן שהאלו שם הם ישראלים, וכדאי לדבר בשקט כדי שלא יבואו לדבר איתנו.
זה הגיע עד לרמה שאפילו בנחיתה שלנו בארץ, בחברה ישראלית שלא נזכיר את שמה (כן- ברור שנקרעה לנו המזוודה) אפילו לא שרו "הבאנו שלום עליכם" אחרי טיסת בלהות.
נודניקיות מבורכת
קצת קשה לי להבין למה דווקא אצלנו, במדינה הקטנטונת הזו שבה כולם מכירים את כולם ("אתה מפתח-תקווה? וואלה? באיזה רחוב? היי! הבת דודה של מוליכת הכלב של החברה שלי גרה שם! פששש... איזה עולם קטן!"), אנחנו בוחרים להתנהג בצורה כזו בחו"ל.
דווקא האחווה הישראלית הזו, על כל הנודניקיות שבה, מייחדת אותנו מכל שאר העמים שם בחוץ וחשוב לשמר אותה. אז לקראת הרכבת האווירית הבאה שתצא מישראל, הישארו מנומסים, אבל שמרו על ישראליותכם. לא אכפת לי מה יגידו, תמיד כיף לשמוע עברית בחו"ל (רק לא בצעקות, הא?)
טופס טיולים באיטליה