שמח ביוקטן
|
אם תבחרו להגיע לסאן- קריסטובל, עיירה מקסימה עם זהות אינדיאנית, ותחליטו להוציא את מיטב כספכם על טרק סוסים בן יום, תגלו במעלה הרכיבה תופעה מעניינת– זה מול זה עומדים שני כפרים אינדיאנים, ובשני הכפרים עובדים את אותם אלילים, שציוויים העיקרי הוא לגרפס. כפשוטו, גרפס פירושו התקרבות לאל.
ומהו הגורם מספר 1 לגרפסים? קולה. כך קרה, שכפר אחד שותה רק פפסי קולה, ויתרה מזאת, רחובות העיר מוצפים שלטים של פפסי, הילדים עם חולצות של פפסי, וחלק מהבתים צבוע בכחול ונושא את הלוגו של פפסי. ובכפר השני, אותה מציאות, רק בקוקה קולה. דמו בראשו של מי שיסתובב שם עם משהו המזוהה כפפסי, ולא פעם המשטרה המקסיקנית צריכה להתערב במלחמות על רקע קולה.
מדובר במיקרו של המדינה העונה לשם מקסיקו– היסטוריה, קידמה, האוקיינוס השקט, הקאריבי, הרים מושלגים, מדבר, עיירות אינדיאניות, מטרופולינים ועוד. שילוב של ניגודים בולטים, שהופכים אותה ליפיפייה ומרתקת. נשמע מוכר?
היסטוריה
המונדיאל של 1986 היה אמור להיות בקולומביה. בגלל מלחמות פנימיות, הוא הועבר למקסיקו, בפעם השנייה אחרי 1970, וכדור המשחקים זכה לשם אצטקה. לא ברור אם האצטקים שיחקו כדורגל, אבל כמה שושלות לפניהם, בני המאיה הציגו את אחת הוורסיות הראשונות של הכדורסל– טבעת משיש שבנויה במאונך לקיר (ולא במאוזן), אליה היה צריך לקלוע מעין כדור כבד משקל. מסביב נבנה אצטדיון, שצופיו זכו לראות את ראשי הקבוצה המפסידה נערפים. לא כל כך סימפטי אם יש לך בליגה קבוצה כמו מכבי תל אביב.
בישראל, מאיה הוא בדרך כלל שם של כוסית. במקסיקו כאמור (ובמרכז אמריקה), מדובר בשושלת מפותחת יחסית, שהתפרסמה בעיקר בגלל צורת הבנייה שלה– פירמידות עטורות מדרגות. אי לכך, הנדידה ממקסיקו סיטי לכיוון חצי האי יוקטן עוברת באתרים של בני המאיה. החל מהטווטיקאן בבירה, עבור בפירמידות בסבך הג'ונגל של פלנקה, וכלה באתר הצ'יצ'ניצה שבעיר מרידה. בכולם תטפסו, תלחמו באוויר הדליל של מקסיקו, ובסיבולת לב-ריאה שנשחקה עם השנים. תגלו שהיה שווה, גם אם תסבלו מרעידת ברכיים עד שלושה ימים לאחר מכן.
יפה ביוקטן
חצאי איים ברחבי העולם נוהגים לקנא בשניים: באיים שלמים ובחצי האי יוקטן. לא בכדי, חצי האי הזה הוא אחד המקומות היפים עלי אדמות, שני רק לאשדוד (העיר). הים הקאריבי תוחם אותו כמעט לגמרי, עם כל החבילה– חופי צהובים חלקים, דקלים ומים בגווני כחול שעדיין לא הוגדר בפלטת הצבעים של word. בדרך הטבע, כל אלה הופכים את העניינים להרבה יותר אטרקטיביים עבור אוהבי החיים הטובים.
הרבה סרטים נעשו בארה"ב על ההגירה הענקית למקסיקו. האמריקאים פוסלים קצת במום של עצמם. בכיוון השני יש הגירה ענקית לכיוון מקסיקו, בעיקר כדי ליהנות מהחופים שהיא מציעה. לכן, עשו לכם בראש ובראשונה כלל פשוט במיקוח– השתדלו להיכנס לחנות מקסיקנית כאשר אמריקאי מנהל שם מו"מ, וחייכו לעצמכם (בלב) כאשר מאפרה בצורת סומבררו או קקטוס תעלה לו 100$ (אחרי מיקוח בוסר). כאשר ייצא האמריקני, תהיה זו שעת כושר בעבורכם. המוכר יהיה מבסוט, ואז תוכלו להציע לו בעבורה 2 פזוס (בערך 2 שקלים), ועוד להתמקח כחצי שעה, ולהוריד אותו במחיר.
מכל מקום, אין מה לעצור בקנקון, מעין אילת יקרה לאמריקאים, אלא לקחת מעבורת לאיסלה מוחרס (אי הנשים), שמציע אווירה צעירה, חופים מרשימים, שייקים אלוהיים, מסיבות קטנות בווליום גבוה וכיף נטו. אחרי איסלה, תוכלו לשדרג קצת את הרמה בפלאיה דל- כרמן, ואז לחזור לטולום– סוג של סיני בקאריביים, ללא חשמל, בבקתות עץ עם איגואנות שמסתובבות חופשי. הים נקי ובתולי, ומעליו משקיפות חורבות המאיה. בהמשך, אוהבי הצלילה מתכנסים בקוזומל, אחת מאטרקציות הצלילה היפות בעולם.
אחרית דבר
בקושי הספקנו לדבר על מקסיקו סיטי, העיר השלישית בגודלה בעולם, מזוהמת וענייה, ועם זאת יפה והדורה. וגם על החופים גבוהי הגלים לרגלי האוקיינוס השקט, מטיחואנה, עבור במפרץ קליפורניה, דרך אקפולקו, פוארטו אסקונדידו ועד הגבול עם גואטמלה. אבל יש דבר אחד שאותו חשוב לזכור: אם מציעים לכם טקילה מקקטוס, תהיו חכמים, אל תתפתו. תדעו להגיד לא. אחוז האלכוהול שיש במשקה הזה נוגד את החוק בכמה מדינות, אבל מספק האנג אובר מטורף של יומיים. אדיוס.
בואו לפורום מדריך למשתחרר
