כשאלוהים ראה שפרויקט גן העדן לא כל כך מצליח, ואפילו את שני האנשים שכבר הגיעו לשם היה צריך לגרש, הוא מיד פנה למלאכת השדרוג- ערבב, בחש וקדח, וכעבור כמה ימים העביר יד על מצחו המזיע, ואמר: "ואת החיים הטובים נתתי לאדם באיי תאילנד". וכה ברא: ים בצבעי ירוק כחול מענגים, חופי זהב נוצצים מעוטרים בדקלים בשביל הקלאסיקה ובאגוזי קוקוס בשביל האזהרה: בתאילנד מתים כ-1,000 איש בשנה מנפילת אגוזי קוקוס, להראותך האדם מי מנהל פה את העולם.
כך יצר ריבון העולמים על קו המים של קו (אי) פנגן מעין "חוף בבל"– עולם קטן של אנשים צעירים מכל רחבי הגלובוס, בעלי מראה, צבע ושפה שונים, כולם עסוקים בעניין אחת ועיקרי- ליהנות. סקנדינביות מאדימות שם כעגבנייה בעונתה לאור השמש הקופחת, איטלקים בבגדי ים משולשים שנקנו לפי מטר רץ, וישראליות שניתן לזהות בנקל, מפני שהן היחידות שלובשות את החלק העליון של הביקיני. כולם שיכורים ו/או מסטולים, מנסים להרוות את צימאונם אצל המקומיים שעוברים הלוך ושוב על קו החוף, ומציעים שייקים מפירות טרופיים, גלידות, מאפים תוצרת בית, נודלים, שיפודי בשר שלא אושרו ע"י הרבנות הראשית או ועדת ג'נבה, צמות ומסז'ים.
בליל השפות הופך את אזור החוף לכר פורה לכמה ממשפטי הפתיחה האוויליים ביותר שנשמעו אי פעם, כולם באנגלית רצוצה, שעיקר תכליתם היא ליצור חצאי מצבים ליד השער, בואכה ערב. את זמזום הדיבורים קוטעים רחשי משחק. החול החם שוקק קבוצות תיירים שמשחקים כדורגל, כדור-עף חופים או קלפים. את הישראלים אפשר לזהות לפי לוח השש-בש והמטקות (למרות שאת שתי הבשורות האלה הם כבר הפיצו, ועם הזמן הן הופכות לנחלת הכלל), ובעובדה שלעולם משחק כדורגל תמים בהשתתפות ישראלים וגרמנים לא ייגמר בבירה, אלא יהפוך לקרב נקמה לאומי, מלווה בגליצ'ים ותאקלים אלימים, בזמזום 'ירושלים של זהב' ובהזכרת המור"ק של גבעת התחמושת ברגעי משבר.
את העליצות יכול לקטוע באחת האקלים הטרופי של תאילנד. החום הכבד לא מונע מעננים שחורים להתארגן שם בשניות, וגשם אדיר, טיפותיו בגודל של בורקס תפוח אדמה ממוצע, ניתך על אלפי המתרחצים. כולם ממהרים למצוא מחסה בשניים וחצי הרחובות שנבנו לטובת התיירים, בכדי לענות על צרכים כמו אוכל, אינטרנט, סנוקר, חנויות לממכר מוצרי ים וחלפני כספים שחלקם לא מקבלים ישראלים, זכר לפרעות שעשו במקום. כמה מן המסעדות מתמחות בהכנת אוכל ישראלי, כמו שניצל, פלאפל וחומוס. ברבות מן המסעדות מקרינים סרטים וסדרות מפורסמות לרווחת כולם, חלק מהם סרטי פולחן מייד אין זאב רווח, כך שאפשר לעיתים להיתקל בשבדי זהוב שיער ותכול עיניים, ממלמל "יא ווראדי, איזה קציצות". באותה מהירות שהתחיל הגשם, כך הוא נגמר, וכולם פונים לבונגלוס, צורת המגורים הפופולארית, כדי להתארגן לקראת הערב.
החלטות הרות גורל
כל ערב בקו פנגן הוא חגיגה של מסיבות וברים עם שולחנות קטנים לאורך החוף, שסופו עם אור ראשון של בוקר, אותו צולחים רק מעטים כשהם צלולי דעת או/ו בתולים. כל זה כהכנה לדבר הגדול באמת– מסיבת הפול-מון. פעם בחודש, כשהירח מלא, תפוסת האי מגיעה לשיא, והסיכוי למצוא בונגלו פנוי שקול לסיכוי לאתר תאי מוח פעילים בראש של פנינה רוזנבלום. בסירות דיג גדולות או קטנות מגיעים רבבות צעירים גם מהאיים הסמוכים כדי להשתתף במסיבה צבעונית וענקית, שלידה יום העצמאות מרגיש כמו תשעה באב, והדגש בה הוא על סקס, סמים ואלכוהול (והמהדרין יוסיפו: וטראנס). הסיום המשוער הוא בדרך כלל בצוהרי היום שאחרי, ואיש לא חוזר ממנה כפי שבא אליה.
אחרי מסיבת הפול-מון רבים ממשיכים לקו טאו, אי הצבים, כדי לרפא את פצעי מלחמת החפירות שניהלו. לעומת קו פנגן האי הזה הוא שקט ושלו מאוד, אפשרויות הבילוי בו מועטות, והוא מציע למבקריו בעיקר צלילות מדהימות, בכול הרמות, ורוגע. קו סמוי לעומתו הוא אי מתוייר מאוד ומתאים לכל הגילאים והתקציבים. אפשר לשכור בו ג'יפ ולטייל במסתריו, וכן לבלות בספורט ימי או במסעדות גורמה- אבל גם ברשת המבורגרים גדולה- ובמועדונים מושקעים.
לאלה שהסדום והעמורה פסחו עליהם בקו פנגן, מחכות התאילנדיות הצווחניות של קו סמוי, חלק מתעשיית המין הענפה של תאילנד, שיטרידו כל עובר שמינו זכר, עד שתיוותר בידיו ברירה אחת משתיים– להודות שהוא הומו או לגשת עם אחת מהן לבונגלו הקרוב ולשלם בבאטים (המטבע המקומי) סכום הנתון למיקוח. בכל מקרה בנים, ראו הוזהרתם: בגלל האחוז הגבוה של גברים באוכלוסיה התאילנדית, רבים בוחרים להמיר את מינם ולהפוך ל'ליידי-בוי'. הזיהוי, גם אם לא וודאי, נעשה באמצעות המשחק "חפש את הגרוגרת".
החיים הטובים בארכיפלג המזרחי של תאילנד עלולים לעייף בגלל הצורך המתמיד לקבל החלטות הרות גורל: "מה נאכל היום"?, "האם נשחק כדורעף"?, "האם כדאי לעשות עיניים לשלושת השוויצרים עם המוקסינים או לשני האוסטרלים שהאנגלית שלהם בלתי מובנת בעליל"?, "לנמנם שנ"צ לפני המסיבה או לא לנמנם שנ"צ לפני המסיבה"? אבל אין בזה לשבור את המוני הישראלים (והאחרים) שנוהרים לשם מדי שנה, מתעלמים אפילו מהצונאמי שתקף את אזור האיים המערבי בתאילנד, ומקווים, אם רק אפשר, שבסוף תהליך ההינתקות קו פנגן תישאר בידינו.
בואו לפורום משתחררים