הפוג'יז ולורן היל מתאחדים
|
לא צריך להיות חובב מוסיקה שחורה או קולנוע דוקומנטרי כדי ליהנות מ"מסיבת השכונה של דייב שאפל". לא צריך אפילו לדעת מי זה דייב שאפל כדי ליהנות ממנה. במאי הסרט, זוכה פרס האוסקר, מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול"), משלב בין קטעים ממופע ההיפ-הופ רווי הכוכבים אותו הוא מתעד ובין ההכנות למופע וקטעים מאחורי הקלעים ומהחזרות. השילוב הזה מצליח להכניס כל אחד לעניינים, כך שאפילו הצופה המקרי ימצא עצמו, לפחות ל-100 הדקות הבאות, מעריץ היפ-הופ נלהב.
מביני העניין שבינינו ישמחו לשמוע שהמופע נותן הזדמנות פז לראות על במה אחת כמה מגדולי המוסיקה השחורה וביניהם קניה ווסט, אריקה באדו, קומון, וייקליף ז'אן, טאליב קוואלי, מוס דף ועוד. מעל לכל עומד האיחוד הלא צפוי של להקת הפוג'יז עם לורן היל, שאחרי שנים של סיכסוכים החליטו לשים את המוסיקה מעל לכל ולתת הופעה מפוצצת באנרגיות, שנאגרו כנראה בשבע השנים בהן לא ניגנו ביחד.
הי סבתא, את באה למסיבת היפ הופ?
הסרט נפתח בשיטוטיו של שאפל ברחובות אוהיו, עיר הולדתו, כשהוא מעניק כרטיסים במתנה לאנשים האחרונים שהייתם מצפים שיבואו למסיבת היפ-הופ ענקית בברוקלין. מלבד מקשישות לבנות חביבות שנקרו בדרכו, הצליח שאפל לאסוף על הדרך גם תזמורת אוניברסיטה מקומית, ואף לתת לה את הזכות לחמם את קניה ווסט, כי למה לא, בעצם? ככה זה אצל שאפל, העניינים זורמים ותמיד יש מקום לאיזו בדיחה קטנה על הדרך.
מה שמעניין עוד יותר בסרט הזה היא ההזדמנות להיכנס הישר אל תוך ההוויה האפרו-אמריקנית העכשווית, שמסתבר, שונה מאוד ממה שהטלוויזיה האמריקאית מאכילה אותנו. ב"מסיבת שכונה" השחורים לא מתנהגים כמו לבנים. הם גם לא מנסים. מבחינתם, הדיכוי לא נגמר מעולם והוא חי, בועט ועצבני. כל אותם שירים שלא יושמעו בתחנות הרדיו עלו על במת המופע ויצרו הופעה רב-גונית, עוצמתית ומרגשת. התרגום שלא פסח גם על מילות השירים נתן סוף סוף הזדמנות להבין על מה לעזאזל כל הראפרים האלה מדברים (על סמים, בעיקר), ולשמוע מה הם באמת חושבים על אמריקה (לבנה מדי, לטעמם). מעבר לכך, הסרט נותן הצצה לברוקלין האמיתית, ששותה בצמא את המחווה המדהימה שהמופע הזה עושה לה.