טלפון מצלצל. בחורה רזה וערומה יוצאת מהאמבטיה. עוד מישהו רוצה לקנות ממנה סמים.

המותחן הפסיכולוגי החדש קוצר השבחים, "ימים קפואים", הוא סרט מיוחד ומקסים. בהשקעה זעומה של 25 אלף דולר, הצליח הבמאי דני לרנר הצעיר ושותפיו לצוות, ובעיקר ענת קלאוזנר השחקנית הנפלאה, לעשות סרט מותח וייחודי, כזה שאתה יוצא מהאולם ופשוט חייב להמשיך לחשוב עליו.

מייאו (קלאוזנר היפהפיה) מכירה בצ'אט בחור בשם אלכס קפלן וקובעת איתו במועדון הקומה 2. (תגידו את זה במלעיל וייצא לכם רמז דק למה שעשוי לקרות). פגישתם נקטעת על ידי פיגוע מזעזע, שמכניס את אלכס לתרדמת. מייאו עוברת לגור בדירה שלו, לובשת את בגדיו ומאמצת את דמותו. במהרה היא מגלה שלא רק היא נכנסה למשחק המטורף הזה. שכניה, שותפיו לעבודה של אלכס והסובבים בטוחים שהיא עצמה אלכס.

רחובות זועמים

מייאו גומעת את רחובות תל אביב כדי למצוא משהו. את האופנוע שנגנב, את המפתחות, את הזהות שלה. אלכס קפלן, הרדום רוב הסרט, מגולם על ידי פיני טבגר. אבל לא נורא, שאר הדמויות בנויות היטב. במיוחד אהבתי את חובש הכיפה שקונה ממייאו טריפ ומתעקש שתחייך, שתדבר אליו "בנועם, אחותי". השכנה הפולניה, דמות בנאלית אמנם, אבל אין מה לעשות, הנודניקיות המקצועיות האלה תמיד תעלה חיוך על השפתיים. אבל בואו לא נכחיש- הסרט הזה יקום או יפול על ענת קלאוזנר. והוא יקום, ללא ספק.

משהו טוב קורה בקולנוע הישראלי. הוא הפסיק להתעסק בעצמו, במלחמות, ולנסות להעביר מסר דידקטי לגבי הפערים החברתיים פה. גם אם יש פיגוע בסרט, זהו אינו הנושא. והדוס לא בא לייצג דבר מלבד את עצמו.

"ימים קפואים" הוא סרט חוצה גבולות, ולא רק בגלל העלילה האנושית, אלא גם בזכות העריכה המרתקת והצילום המיוחד. הצבעים השולטים, לרוב שחור-לבן, עשויים לדחות קהל פוטנציאלי, אך שומרים על הרמה האמנותית הגבוהה. לכן גם בחרו היוצרים להקרין את הסרט קודם בפריפריה ורק אחר כך בתל אביב, בסינמטק. הסרט קטף את הפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בחיפה, וכעת הוא מועמד לפרסים רבים באוסקר הישראלי. בצדק. ורק אזהרה קטנה לסיום- הסוף טיפה קטוע. אבל אולי ככה החיים.

"ימים קפואים", במאי: דני לרנר. שחקנים: ענת קלאוזנר, סנדרה שדה, אולי שטרנברג. ישראל 2006