אתם בטח כבר מכירים את המצב בו חייבים להתגבר על רתיעה מסרט מסוים, רתיעה שנובעת מכותר גרוע במיוחד (הקרדיט, שוב, למי שתרגם את שם הסרט)- ופשוט לרוץ לראות אותו. כי למרות הנסיון הרדוד למשוך קהל בעזרת מילה כמו "סוד", "הסוד שמעבר למילים" הוא סרט שבו המסתוריות באמת עושה את העבודה.

האנה הצעירה (שרה פולי, "אקזיסטנס", "החיים בלעדיי") חיה את חייה ככלואה בתוך תקליט שבור, שבו כל יום זהה לקודמו. בבוקר היא מגיעה למפעל ושוקלת גלילי ניילון, בצהריים תמיד מוציאה אורז, עוף ותפוח מקופסת פלסטיק, ואם יש משהו שהיא צריכה לשמוע- היא תחבר את מכשיר השמיעה שלה. אחרת, היא חיה בשקט שלה בלי לתקשר עם הסביבה יותר מדיי.

כאשר הבוס קורא לה למשרדו ואומר לה שבארבע שנים בהן עבדה שם, מעולם לא לקחה יום מחלה או חופש, היא מקבלת את עצתו ונוסעת לחופשה. אך האנה, העצורה והצנועה, אינה יכולה פשוט לשבת ולהירגע בין עצי דקל. היא חייבת למצוא תעסוקה לנפש. וכך היא מציעה את שירותיה כאחות במתקן קידוח נפט בלב ים, לאחר שאירעה בו תאונה. מאותו הרגע היא תטפל בג'וזף (טים רובינס), שנפצע בתאונה והתעוור זמנית.

לאט לאט תיפתח האנה אל ג'וזף ואלינו, ותספר על עברה האפל. מה מקור המבטא הזר שלה? מה הביא להתחרשותה ומדוע היא כה מנותקת? בין החלפת התחבושות לבין האכלתו, גם ג'וזף יחשוף את הסוד שלו, וכך, על רקע משקעי העבר, ייצרו השנים קשר מיוחד במינו.

הרבה מילים והרבה שקט

זהו סרט מרגש, שמאזכר תקופה בהיסטוריה הלא רחוקה שהתרבות שלנו הצליחה להדחיק. בכישרון רב מצליח טים רובינס במשחקו להתמודד על מכשול התנועה- שהרי הוא מרותק למיטה רוב הסרט והאיבר היחיד שהוא מסוגל להזיז הוא פניו. לכן, אצלו, הדיאלוג הזורם והשנון חשוב יותר מהתנועה. דמותה של שרה פולי, לעומתו, נמנעת ממילים מיותרות ובעיקר מכילה את סביבתה ואת המחשבות המתרוצצות בראשה. גם זה תפקיד בהחלט לא פשוט, אותו היא מבצעת בוירטואוזיות רבה ובלא הגזמה.

זוהי דרמה מרגשת, מומלצת בחום, על כוחן של מילים ועל כוחו של השקט. הבמאית איזבל קויסייט, מסתמנת כסופיה קופולה הספרדיה, ואולי, אם נעיז, אף כיורשת של פדרו אלמודובר, ייבדל לחיים ארוכים ולסרטים רבים.

"הסוד שמעבר למילים". במאית: איזבל קויסייט, שחקנים: שרה פולי, טים רובינס, חוויאר קמארה ("דבר אליה"), ספרד 2006 (באנגלית)