לטור הראשון

האינטרנט ואני
הכל התחיל לפני.... נראה לי משהו כמו 15 שנה, אולי קצת פחות. ברגע שהתחברתי לאינטרנט מיד התלהבתי! התקנתי כמעט ישר אייסיקיו ומהר דאגתי ללמוד בניית אתרים ברמה הבסיסית. ידיד רחו לימד אותי להשתמש במחולל של נטסקייפ (אם מישהו זוכר את זה), והכנתי את אתר הבית הראשון שלי. הייתי מקוונת ומאז חיי השתנו בלי היכר. התגובות לאתר הבית היו ממש חיוביות. הרגשתי בקצה העולם, סוף סוף אני טובה במשהו והכי נח שכל העולם יכול לראות זאת ויחד עם זה איש לא מכיר אותי. אני יכולה להיות עצמי, אך איש לא יידע על המוגבלויות שלי, איש לא יידע שאני נכה. הכרתי עוד ועוד אנשים, ודחיתי את הקץ של ההיכרויות עד אותו בחור.

יוני ואני

קראו לו יוני ואני נדלקתי. עברנו לשוחח בטלפון ולקראת הפגישה סיפרתי לו שאני נכה. הוא לא התרגש וציפיתי בכיליון עיניים לפגוש אותו. לא ידעתי למה אני מכניסה את עצמי. זו הייתה הפגישה הראשונה שלי והפגיעה הראשונה. הוא הגיע אלי הביתה ודברנו קצת, אך היה ממש ברור שזה לא זה ומאז ציננתי את עניין ההיכרויות ושמרתי על הוירטואליות. הרגשתי שנכוותי מספיק.

ההקפאה לא החזיקה מעמד יותר מידי זמן... לאחר שהחבר הראשון שלי נסע לחוץ לארץ ורשמית נפרדנו, חזרתי לרשת לאתרי ההיכרויות של אנשים עם מוגבלויות.

באותו זמן בניתי את האתר המדריך האינטרנטי לנכה והייתי מאוד גאה בעצמי. האתר מאוד הצליח ואפילו הראו אותו בזומביט ודיברו עליו ברדיו. הייתי בענן התשיעי וידעתי שוב, שמצאתי את עצמי ורק באינטרנט.

במקביל התחלתי עם כל ההיכרויות, הפעם באתר הכרויות לנכים. היו לי דייטים בערך כל שבוע והיה מעייף, עד שהכרתי את חברי השני דרך האינטרנט. הכרנו, התאהבנו והיה לנו טוב יחד. הוא גר בערד ואני במרכז. אמנם הוא היה מגיע אלי לסופי שבוע, אך גם לי היה קשה להגיע אליו וגם לא הראה שום נכונות לעבור וכל פעם דחה את העניין.יצאנו כמעט שנתיים, אך בסוף התחילו המריבות. הרגשתי שאנו מתרחקים רגשית, כאילו המרחק הפיזי לא הספיק... הקשר נכשל ואני חזרתי לאתר ההיכרויות מיואשת מתמיד, אבל האינטרנט סייע לי הרבה מהמצופה. מצאתי עבודה בנגישות ישראל כמתכנתת אינטרנט ובמקביל ניהלתי את פורום נכים בוויי-נט. עבודה זו בהחלט פתחה לפני עולם חדש לגמרי. גם הייתי הרבה יותר עסוקה וגם הכרתי הרבה מאוד אנשים. התחלתי עם מפגשי הפורום שנתנו לי סיפוק ואושר רב. הייתי בפסגת העולם בעיקר כשהסכמתי לעזור לארגן מסיבת הכרויות לנכים. מטרת המסיבה הייתה הן להכיר בן זוג והן לחוות מסיבת ריקודים לכל דבר. במסיבה זו הרגשתי לא פחות ולא יותר כמו סינדרלה. רקדתי כל הזמן והרבה התחילו אותי, הרגשתי נשית ומושכת. הרגשה ממש נדירה אצלי.

גם עכשיו האינטרנט עוזר לי מתמיד. לאחר שבזכותו מצאתי את עבודתי הנוכחית, כמידענית במילבת, והאינטרנט עוזר לי בתחום הכי חשוב בחיי – הכתיבה.

התחלתי עם הכתיבה עוד בזמן עבודתי בנגישות ישראל. אני זוכרת בדיוק מה קרה. מנהל פורום זוגיות בוויי-נט הציע שיתוף פעולה בין הפורומים וביקש שאכתוב מאמר ונשלב בין הדברים. אני כתבתי את "נכים וזוגיות" ולתדהמתי המאמר קיבל הרבה מאוד תגובות טובות. סוף סוף הרגשתי שמצאתי ייעודי. הכתיבה טסה לה והתחלתי לכתוב טור אישי בעמותת נגישות ישראל. מאז כתבתי עוד כתבות באתרים שונים וכל כתבה סיפקה לי אושר רב.

אהבה על גלגלים

לאחרונה, בעקבות פרסום הספר שכתבתי, אהבה על גלגלים, באתר נגישות ישראל, קידמתי את הכתיבה לשלב הבא. בעוד שאני ממשיכה לכתוב כתבות באתרים שונים, גם פתחתי אתר בית.

אם זה לא מספיק – פרסום הספר באינטרנט הוביל להגשמת חלומי והוצאת הספר לאור.

עכשיו אני שואפת להפוך את הכתיבה לתחום התעסוקה העיקרי שלי. האמת שציפיתי שיהיה לי קל בהרבה לעשות זאת, אך באינטרנט כמעט תמיד לא משלמים ולעיתונים אני לא מצליחה להיכנס. כנראה צריך קצת פרוטקציה, אבל אני לא מתייאשת ובטוחה שאצליח במטרתי. ושוב, הכל אודות לאינטרנט.

הינכם מוזמנים להיכנס לאתר הבית הנוכחי שלי