צילום: שי סקיף
|
גיל: 21.
מגורים: מזכרת בתיה.
על התפקיד: "למעשה, מדובר בשילוב בין מדריך ללוחם. אני וחבריי לסגל מאמנים את היחידות המיוחדות שמגיעות אלינו, ומדי פעם, כשמתמזל מזלנו, אנחנו גם יוצאים למעצרים ולמארבים ליליים".
הכי אוהב בתפקיד: "לראות את החיילים בסוף האימון – איך הם הגיעו ילדים צעירים ויוצאים לוחמים".
הכי פחות אוהב: "את העובדה שיש מעט פעילות מבצעית. יחסית לא יוצא לנו להיות הרבה בשטח, וחבל".
רגע משמעותי בשירות: "במלחמת לבנון השנייה, חבר שלי מסיירת אגוז, סמ"ר רפנאל מוסקל, נכנס ללבנון ונהרג. שבוע לאחר מכן נכנסתי בדיוק בדרך שהוא הלך בה. הרגשתי כאילו אני קצת הולך בצעדים שלו".
פאדיחה בשירות: "בקורס באימון קרב מגע היה אסור לדבר. כשהמדריך היה צועק 'קיר', היינו צריכים לרוץ לשם בדממה. אני, באופן אוטומטי, חזרתי על הפקודה וצעקתי: 'קיר'. בגללי החליטו להריץ אותנו עוד שעתיים".
עם השחרור: "אני מתכנן לעשות פסיכומטרי, ואחר-כך לטייל בארץ. אני על סף קניית ג'יפ, ומתכנן לחרוש איתו את המדינה לאורכה ולרוחבה".
מפקד שהשפיע: "גיא אורן, סמ"פ ביחידה. לא משנה עד כמה המצב גרוע, הוא תמיד מצליח לשמור על גישה חיובית כזאת. פשוט לוקח הכל בטוב".
הכי מפחיד: "לאבד חבר".
מוטו: "'כוון גבוה, תפגע גבוה'. זה נשמע פלצני, אבל זה עובד".
כשאגדל: "אני רוצה ללמוד הנדסה, מינהל ופיתוח, ואחר-כך לעבוד כיועץ ארגוני".
תחביב: "אמנויות לחימה. כרגע אני מתאמן בעיקר בשיטה הישראלית של קרב המגע, ובקרוב אני מתכנן להתחיל גם בלחימה משולבת".
על הבוקר: "שם מוזיקה. או שחורה או ישראלית".
עושה את היום: "פק"ל קפה. אלו רגעים של אושר ושקט נפשי".