צילום: ברית שליט

ספק אם מישהו בכלל הבחין בחוסר הדיוק הזה. סביר להניח שאיש לא ראה את הסמל הכבר-לא-רלוונטי שמעטר את שלט ה"ברוכים הבאים" בכניסה למפקדת קצין הלוגיסטיקה הראשי בתל-השומר. בצדו העליון של השלט המקדם את הבאים, מתנוסס סמלה של זרוע היבשה, מעצמה צה"לית שבנה הרמטכ"ל הקודם, השבה בשנה האחרונה למימדיה הטבעיים. לפני חודש בדיוק חזר חיל הלוגיסטיקה לחיקו המוכר של אגף הלוגיסטיקה, הרפואה והמרכזים (אלר"ם, כנראה שם זמני) ונפרד מהזרוע לבניין הכוח ביבשה – אבל השלט במקל"ר נותר על כנו.
"אנחנו לא עומדים בקצב", מחייך קצין הלוגיסטיקה הראשי, תא"ל איציק בן-טוב למראה המונומנט, "בכל פעם מחליפים לנו אגף ואז אנחנו צריכים להחליף את השלט. ההזמנה בבית הדפוס לוקחת זמן". 
שלוש סמכויות בשנתיים וחצי – מאט"ל למז"י ומשם לאלר"ם - בקצב הזה כדאי לקל"ר לשקול הצבה של לוח עם סקוטש, להקל על החלפת הלוגו.

רנסאנס החילות
בינואר 2006 הוכפף חיל הלוגיסטיקה (חל"ג, בשמו הקודם: חיל התחזוקה ועד שנת 1975 - חיל ההספקה), לזרוע היבשה, יחד עם חיל החימוש, חיל התקשוב והיחידה הטכנולוגית (יחט"ל). היה זה חלק משינוי ארגוני גדול שהנהיג הרמטכ"ל חלוץ לחיזוק הזרועות באמצעות "נכסים" מאגפי המטכ"ל. 
"עמדתי הייתה ברורה עוד לפני שעברנו לזרוע", אומר היום תא"ל בן-טוב, "סברתי שהמיקום הנכון של החילות הלוגיסטיים הוא בפיקוד הלוגיסטי, כי כך באים לידי ביטוי גם בניין הכוח וגם הפעלת הכוח, ולפיקוד מוענקת אחריות כוללת מקצה לקצה. אני שמח שקיבלו את העמדה הזאת, וזה יבוצע מעתה על פי הרציונל הזה: מי שהאחריות הכוללת והסמכות היא שלו, יוכל להשתמש בחילות הלוגיסטיים גם על מנת לבנות את הכוח נכון, לאמן אותו היטב ולהכשיר אותו כראוי, וגם להיות מושפע מהמפעיל, תחת קורת גג אחת".
היית אומר שזו הייתה טעות להכפיף את החיל למז"י?
"אני לא מדבר בלשון של טעות. זה לא עניין של טעות, זה עניין של תפיסה. הרמטכ"ל הקודם הוביל תפיסה שבבסיסה היא נכונה, לפיה בניין הכוח של הצבא יתבצע על ידי הזרועות. התפיסה הזאת, בהנחה שכל מה שסיכמו היה מתרחש לאורך זמן, אולי שלוש ארבע שנים, הייתה מוכיחה את עצמה. הבעיה הייתה שהתקבלה החלטה, אבל התנאים המשלימים לא התבצעו ותוך כדי גילינו שיש טעויות, דברים שצריך לתקן אותם אבל לא תוקנו, וגם לא ניתן מספיק זמן בשביל להוכיח שזה טוב או לא טוב. רק בגלל שעכשיו יש תפיסה אחרת של רמטכ"ל, אי אפשר להגיד שהתפיסה הקודמת הייתה טעות. אף אחד לא תכנן לעשות משהו בגלל שהוא רצה לפגוע בנו, חס וחלילה, בזדון. אם התפיסה הקודמת הייתה מתממשת ונשמרת לאורך זמן, אני בטוח שהיינו מתרגלים אליה".
אז מדוע התנגדת למעבר מלכתחילה? 
"לחילות המקצועיים, מהזווית השמרנית, מהראייה של העשייה היומיומית, אין היום את המשאב והזמן היקר להתעסק בתפיסה חדשה. מזה מאוד חששנו, שתהיה התעסקות בתחומים האלה של קווי חיתוך, וסמכויות, ו'שלי-שלך', במקום להתעסק בעיקר. העיקר היה לתמוך בלחימה, העיקר היה לבנות את הצבא נכון ולאמן אותו נכון, ועל כך התרענו".
אלא שההתרעה, הסתבר, חלחלה פנימה רק אחרי עימות רחב היקף בקיץ של אותה שנה, ורק בחודש שעבר, במסגרת שינוי ארגוני מקיף שנערך כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה, הודיע הרמטכ"ל על רנסאנס החילות, במסגרתו שבו חיל הלוגיסטיקה וחיל החימוש לאלר"ם, חיל התקשוב לאגף הנושא את שמו, וגם חיל השלישות חזר לכפיפות אגף משאבי האנוש. 
"היו כמה גישות בהסתכלות על התהליך", מפרש קל"ר את השינוי, "אבל המכנה המשותף בין כולם – הקצונה הבכירה בחיל, הקצונה הזוטרה והנגדים – הייתה המחשבה שזה פגע בצורה כזאת או אחרת בתחומים המקצועיים ובזהות החילית. יחד עם זאת צריך לציין, שבשנתיים שחל"ג היה תחת פיקודה של זרוע היבשה, הצלחנו בצורה מאוד אינטנסיבית ומקצועית לקדם המון נושאים שקשורים בתחומים המקצועיים של החיל, אם בתחום כוח האדם והמיצוי לקצונה ואם בנושא ההכשרות והאימונים, שהשילוב של החיל בתוך זרוע היבשה שיפר אותם. יש כאלה שגורסים שדווקא בשנתיים האחרונות עשינו כחיל את מה שלא הצלחנו לעשות עשר שנים אחורה. אבל צריך לציין שפה היו כמה תנאים משלימים – הפקת הלקחים מהמלחמה, כל מה שקשור לשיפור הנושא של הימ"חים, גם בהיבט כוח האדם, הנגדים, וגם בהיבט האמצעים, האימונים, ההכשרות. בזרוע היבשה השכילו להשתמש בנו להוביל תהליכים ופרויקטים עבור כלל צה"ל, ואני חושב שהתרומה ההדדית הייתה רבה מאוד, ואנחנו עכשיו נהנים מהפירות שלה".
"הצבא הוא צבא מקצועי, והעוגן המקצועי שלו זה החילות", ממשיך תא"ל בן-טוב. "אני שמח שבשנה האחרונה הנושא של הזהות המקצועית והחילית קיבל רוח גבית מהרמטכ"ל, שרואה במקצועיות החילות את הכלי לשפר את יכולות צה"ל. חיזוק החילות התבצע למעשה, ולא ככותרת, כסיסמה. איך תהיה קצין חי"ר יותר טוב? אם קחצ"ר יהיה גוף חזק שיוכל להוביל תהליכים. איך תהיה שריונר יותר טוב? אם לקשנ"ר תהיה את היכולת, ואותו הדבר לגבי הלוגיסטיקה".
אתה יכול להבטיח לאנשיך, שבעוד שנתיים או שלוש, כשיתחלף שוב הרמטכ"ל, הם לא יידרשו שוב להעתיק את מקומם?
"הנבואה ניתנה לשוטים, אף אחד לא יכול להבטיח את זה. אבל אני מאמין שאם לאורך 60 שנות קיומו של צבא ההגנה לישראל, 58 שנים התנהגו בצורה אחת ורק שנתיים ניסו תפיסה אחרת, שלא צלחה – אני מעריך שיידרשו עוד הרבה שנים עד שיחשבו, אולי, לשפר או לשנות את התפיסה החדשה-ישנה".

האוכל היה כבד מדי
מלחמת לבנון השנייה הייתה המבחן הראשון לא רק לחיל תחת "אבא" חדש, אלא גם לעבודה בתפיסה חדשה, תפיסת הלוגיסטיקה המרחבית. בלבו של הקונספט החדש, עמדה העברת האחריות הלוגיסטית בדרג הנפרס לאגדים מרחביים (אלמ"רים) הכפופים לפיקודים, שהחליפו את אגדי התחזוקה באוגדות והיו אמורים, כמו כל צה"ל המקוצץ, לספק מענה וחיסכון גם יחד. המספרים דיווחו אמנם על קרוב למיליון לחמניות, 500 אלף מנות קרב, 800 אלף בקבוקי מים מינרלים וכ-10,000 זוגות נעליים שהוחלפו, אבל התפיסה, לדעת רבים, לא הוכיחה את עצמה, ולא אחת נחסכה כל האספקה מהלוחמים המותשים, בגלל הקושי לפתוח צירים לוגיסטיים לאספקה ישירה, בשטחי הלחימה עצמם.
"בשביל לתחקר את הלוגיסטיקה במלחמה אנחנו לא היינו צריכים את דוח וינוגרד", קובע תא"ל בן-טוב, "מיד אחרי המלחמה ביצענו מספר תחקירים מקצועיים, שהוצגו עד לרמת הרמטכ"ל ואושרו, ומרבית הלקחים מהם כבר נמצאים בתהליך יישום מאוד עמוק".
אתה מסכים עם הטענות שהועלו בתקשורת, כאילו הכוחות בשטח סבלו ממחסור במים ובמזון ו"לא הייתה לוגיסטיקה"? רבים, גם בצה"ל, הצהירו שהלוגיסטיקה במלחמה נכשלה.
"הלוגיסטיקה במלחמה, לצד דברים אחרים, הייתה פספוס גדול והחמצה גדולה", מודה קל"ר. "לפי התחקירים שביצענו, והתחקירים היו מאוד עמוקים ויסודיים, מוצגים הנתונים בצורה ברורה: לא היה חסר כלום, הייתה לנו היכולת, רק שבסופו של דבר היא לא בא לידי מימוש, כמו שדברים אחרים לא באו, לצערי, לידי מימוש. רצינו לדעת למה זה לא קרה, כי בכל המלחמות ובכל המבצעים עד כה, הלוגיסטיקה כן נתנה את המענה – ולא רק מענה סביר, אלא טוב מאוד. במלחמה הייתה איזושהי החמצה כמעט בכל תחום, ואי-אפשר להצליח בלוגיסטיקה כשהתחום האג"מי והפיקודי נכשל. אי אפשר להצליח בלוגיסטיקה כשהמבצע כמבצע נכשל. זה לא עובד ככה". 
המילואימניקים סיפרו שהגיעו לימ"חים ומצאו אותם ריקים מציוד איכותי. אתה חושב שחיילי המילואים הגזימו בציפיות שלהם לגבי הציוד שהצבא צריך לספק להם?
"מרבית אנשי המילואים היו די שבעי רצון", טוען תא"ל בן-טוב, "מדובר בחלק, שהוא לא גדול, שהיה לו מפל ציפיות, מכיוון שאלה הלוחמים שהשתחררו לפני זמן קצר מהשירות הסדיר ולא היו רגילים לציוד, על אף שהיה תקני ובכמות מספקת בימ"חים, וגם את זה למדנו. למעשה, מרבית הציוד האישי לפרט שודרגה בצורה משמעותית במסגרת תוכנית 'אשד הנחלים'". 
במסגרת תוכנית החומש לשיפור הציוד במחסני החירום של חיילי המילואים, הוחלפו, בין היתר, אלפי רובי אם-16 ארוכים למקוצרים, שופרו הקסדות, השכפ"צים ומשקפי המגן ובוצעה הצטיידות נרחבת בעלות מוערכת של למעלה משני מיליארד שקלים. 
אתה יכול להבטיח שבמלחמה הבאה לא ייחסר ציוד?
"התוכנית שלנו זה לא להבטיח, זה לקיים. לכל מי שאנחנו מתכוונים שיהיה ציוד, אכן יהיה במלחמה. וציוד תקין, ברמה גבוהה מאוד".
קל"ר מציין שאחד הלקחים במלחמה נבע דווקא מעודף של ציוד. בלבנון נדרשו חיילי החי"ר לרדת מהנגמ"ש, לצעוד ברגל ליעדים מרוחקים ולשהות בשטח מעל יום שלם. אלא שכמות התחמושת, האוכל והמקלע שהצליחו לשאת על גבם, הייתה מוגבלת, והגבילה גם את פעילותם. על כן, באחרונה מונה תא"ל בן-טוב לעמוד בראש צוות חשיבה לבחינת המשקל האופטימלי לנשיאת ציוד על גבו של לוחם החי"ר. בשיתוף עם מקרפ"ר, מקחצ"ר והמרכז לכושר קרבי, מתעתדים הגורמים לקבוע רף חדש ולהקל באמצעותו על הלוחמים. "הייתה איזה אמירה שחייל יכול לשאת עליו ציוד במשקל של עד 40 אחוז ממשקל גופו", הוא מסביר, "אז אם זה חייל בריא ששוקל 90 קילו, הוא יכול לקחת סדר גודל של 40-50 קילו. אבל אם זה חייל צפלון ששוקל 60 קילו אבל הוא לוחם מעולה? אז הוא ייקח רק 20 ומשהו קילו ויישאר רעב. גם הסיסמה השגורה לפיה חייל חי"ר יכול לשאת ציוד ל-48 שעות על גבו, התנפצה לנו מיד". 
אז השאיפה היא שהמשקל העתידי שישא הלוחם על גבו, יהיה יותר נמוך?
"הרבה יותר נמוך. בצבא ארה"ב, לדוגמא, המשקל המקסימלי שחייל רשאי לשאת על גבו הוא 12 קילו. בצה"ל סחבו, ככותרת, 40-50 קילו, ותנטרל את המשקל של הציוד שהלוחם גם ככה לוקח איתו, כל זה לא נספר. כשאתה מעמיס על עצמך גם קסדה וגם אפוד וגם נשק ועוד משקפת ועוד כל מיני אמצעים, ועל זה אתה שם 40 קילו, אז הסבירות שתהיה יעיל ופעיל היא נמוכה. זה מה שבסופו של דבר הוביל את החיילים במלחמה, להוריד בעדיפות ראשונה מהגב שלהם את המשקל שלכאורה מבחינתם הוא עודף - הם הורידו את המזון ואת המים, וכשסיימו את המשימה, לא היה להם מה לאכול ולשתות, אבל אי אפשר היה לחבור אליהם כי עדיין היה מוקדם והצירים לא היו פתוחים. אנחנו עובדים על ליצור את הטכניקה, את האיזון. אין לנו ברירה אחרת".

צילום: חגי הירשפלד

קצין הלוגיסטיקה הראשי, כמי שהדימוי הצה"לי שלו מתאר אותו בוודאי כקצין שבע שיושב על ערימות של ציוד ומזון, מחזיק בדעה נחרצת גם לגבי תרבות ה'שנור' שפשטה בצה"ל. הוא מחזק את סגן הרמטכ"ל, שהודיע לפני כשבועיים על מלחמת חורמה בהתרמות היחידתיות ובאיסוף הכספים לשם רכישת הציוד, וקובע כי צה"ל מספק לחייליו את הכל, ומי שקונה בעצמו שלא יבוא בטענות שלא נותנים לו. 
"מאז ומעולם, גם כשהייתי קצין לוגיסטיקה ברמות השונות, טענתי שצה"ל יודע לתת לחייליו את כל צרכיהם. אם מישהו בוחר לשדרג ולקנות, זה לא בגלל שצה"ל לא יודע, או לא יכול לתת, אלא בגלל שהחייל בחר לעשות את זה. אני לא חושב שצריך בכלל לדון בזה. אם הבן שלי, כקצין, מחליט לקנות פליז מכספו, זה לא אומר שהצבא לא נותן לו מעיל".
וזה לא מעליב אותך, שלא רוצים את הציוד שאתה מספק?
"לא אמרתי שאת הציוד שהצבא מספק הם לא לוקחים. הם לוקחים אותו, אבל רוצים עוד משהו, משופר". 
אז למה שהצבא לא ינפק את הציוד המשופר מלכתחילה?
"כי אין לזה סוף. מקבלי ההחלטות, וזה לא החלק שלי, תמיד נמצאים בדילמה איך לאזן בין כל הצרכים לבין היכולת לקנות. זו דילמה שהייתה ותהיה כאן תמיד".  

לתום אבני, בהוקרה
אף שתא"ל איציק בן-טוב (48) הוא מקציני החיל הראשיים הוותיקים יחסית, חשיפתו לקהל הרחב, בצה"ל ובוודאי מחוצה לו, מצומצמת למדי. אולי זה העיסוק בתחום הלא נוצץ, אולי העובדה שהוא מעדיף להתרחק מאור הזרקורים ולהתעמק בעשייה, ואולי שילוב של שניהם. ובכל זאת, בקיץ האחרון צץ לפתע שמו של הקל"ר בכתבה גדולה וצבעונית, לכאורה לא בהקשר מחמיא במיוחד בעבורו: "בצה"ל לא מסתפקים כנראה במתקפה הציבורית הקשה על האמנים המשתמטים, ועוברים לשלב חדש במאבק על לבם של הזמרים והשחקנים", דיווח אז "מעריב". "תום אבני, לאו דווקא החייל הקרבי ביותר בצבא הישראלי, הופתע לקבל השבוע אות הוקרה מיוחד על כך שהתגייס. אבני, מנחה טקסים בהגדרת תפקידו הצה"לי, הנחה את טקס הפרידה מקצינים ונגדים של חיל הלוגיסטיקה בבסיס תל-השומר. במהלך הטקס הזמין אבני את קצין החיל הראשי לשאת דברים. הקהל, שציפה לדברי פרידה מרגשים, הופתע יחד עם אבני כשבן-טוב פנה בפתח דבריו דווקא לידוען. 'כשעל ראש סדר היום עומדים הסלבס המשתמטים, לראות אמן כמו תום במדים זה נוף חריג בצה"ל', אמר אז בן-טוב, לדברי אחד הנוכחים. 'על כך אני רוצה להעניק לו מגן הוקרה של חיל הלוגיסטיקה'. מיד לאחר מכן הגיש המפקד את המגן לאבני, שלא ידע את נפשו מהתרגשות".
ההוקרה החריגה למנחה טקסים צה"לי, על רקע המאבק הציבורי בהשתמטות, אמנם העלתה את חיל הלוגיסטיקה לכותרות, אבל לא בטוח שבהקשר הרצוי לו. "אני חושב שזה יצא מפרופורציה", משיב היום בן-טוב למבקריו, "התכוונתי למה שאמרתי ואני עדיין עומד על כך, שאני שמח לראות מישהו מפורסם במדים. לא התכוונתי לפגוע במשתמטים במשפט הזה, אבל אם הבינו מדבריי שאני פוגע במשתמטים, אז מצוין, טוב מאוד. זה לא היה מכוון, ומי שהרחיק לכת והלך למחוזות ואמר את מה שאני לא אמרתי, ונפגע, אני שמח".
נשמע כאילו אתה כועס במיוחד על המשתמטים. זה עד כדי-כך כואב לך?
"אני בטוח שלכל אזרח זה כואב, השאלה באיזה צד של המתרס אתה נמצא. כאחד שתרם בגאווה כמעט 29 שנים לצבא, וגם ילדיו תרמו ותורמים, אני חושב שהתופעה הזו היא חמורה. זה לא צה"ל שצריך להוקיע אותה, אלא המדינה, כסוגיה לאומית, ואנחנו בצה"ל צריכים לעשות הכל על מנת לצמצם את התופעה הזו בכל הקשור לנו".
כמי שעומד בראש חיל מקצועי, אולי צריך לשנות את החשיבה במושגים של צבא העם?
"אין סתירה בין השניים – צבא מקצועי לא בא על חשבון 'צבא העם' או שכירי חרב. עובדה שיש מדינות עשירות מאוד שגיוס החובה בהן נמשך, ולעומת זאת, אנחנו רואים שבצבאות מתקדמים, שיש להם רק אנשי קבע ואין חיילים בחובה, הרמה המקצועית היא לא גבוהה. אין פה איזשהו מדע מדויק. אנחנו מושתתים על העם. ואני חושב שצריך להמשיך עם הגישה הזאת ובשיתוף עם הגורמים הלאומיים, לצמצם את התופעה למינימום". 
גם נבירה יסודית בהררי הכתבות שנכתבו אי-פעם על לוגיסטיקה צבאית, לא מניבה יותר מדי אייטמים רלוונטיים. כשמדובר על אספקת ציוד, דלק ומזון – המרכזים הייעודיים של אלר"ם זוכים לרוב בקרדיט, כנ"ל בנושאים הנוגעים להובלה ובינוי. "אני בהחלט לא מרגיש שמקפחים את החיל בצה"ל", מרגיע בן-טוב, "אלא שבמקום לעשות הצגות ומופעים בשביל להעלות את הזהות החילית, אני נוקט בגישה שאת מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים בצורה איכותית ומקצועית, וההצלחה של העשייה שלנו היא שמעצימה את הזהות הזו. הקצין בגדוד, הנגד בחטיבה והחייל באוגדה או בפיקוד, ברגע שהם עושים את עבודתם נאמנה וזו גם נושאת תוצאות חיוביות, בכך הם מגבירים את הזהות החילית. אנחנו לא צריכים יום חילי או אירוע בבנייני האומה – אני חושב שזה ייצור בדיוק את המצב ההפוך, כי אנשי החיל אינם זקוקים למוטיבציה כדי לבצע את תפקידם. הם זקוקים רק למתן כלים ולגיבוי פיקודי ומקצועי". 
אבל אולי כדאי להעצים את הזהות החילית בדרכים מקובלות. ודאי העלתם את הרעיון של כומתה חילית.
"בשום פנים ואופן לא", מסתייג קל"ר, "אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים להיות חריגים. בגלל שהקונוטציה היא שאנשי חיל הלוגיסטיקה אחראים על המשאבים, אסור להם להיות שונים והם לא צריכים לנוע, לצורך העניין, עם סממנים מיוחדים. הם צריכים להיות צנועים".