איור: רות אדלר

לאלו שני אל"מים היה אח רמטכ"ל? איזו קצינה בכירה נשואה לאלוף וגם לאחיה דרגה זהה? מי שימש קצין אג"ם בחטיבה עליה פיקד אחיו? ומיהם שני האחים שהובילו, כל אחד בתורו, את סיירת מטכ"ל? סיפורן של המשפחות הכי צה"ליות שיש – פרויקט מיוחד ליום המשפחה

בזה אחר זה מתיישבים סביב השולחן קודקודים רעבים. האוכל מוגש, השיחה נפתחת בכמה מילים על המצב הכלכלי, ומהר מאוד גולשת להתפתחויות האחרונות בזירה הצבאית המוכרת להם כל-כך. כשתסתיים הארוחה, לא ישובו ללשכותיהם לרצף דיונים ארוך, כי אם לבתיהם החמימים, ללילה של שינה מתוקה – בכל זאת, מדובר בסעודת ליל שבת ולא בארוחת צהריים בחדר האוכל בבסיס.
מסתבר שככה זה כשכל המשפחה במדים: משוחחים בפקודות, מצדיעים כשהעוף מוגש לשולחן ומתכננים מהלכים טקטיים בעזרת המלחייה. במדינה שבה הגיוס הוא, בכל זאת, חובה, אך טבעי להיתקל במשפחות שבניהן משרתים בצבא בזה אחר זה. ואכן, אלפי משפחות שלחו לצה"ל במרוצת השנים שני נציגים ואף יותר, אך רק כמה עשרות מהן זכו שכל בניהן ישרתו בתפקידים בכירים ביותר בצה"ל.
כשנשאלו בני המשפחות על הסיבות שהובילו אותם, בזה אחר זה, לחיקו של צבא העם, הרוב הודו ש"זה פשוט קרה", ואחרים ניסו לגייס לעזרתם את הציונות ואת אהבת המולדת. אלא שנדמה שההכרה בחשיבותו של ערך השירות, שצה"ל מנסה באחרונה להילחם בשחיקה שחלה בו עם השנים, היא שהביאה את הבנים יותר מכל לבחור בקריירה צבאית כדרך חיים.
נדמה שהתמודדותן של שש המשפחות שלפניכם עם הקונפליקט הידוע בין המערכת הצבאית והתא המשפחתי, היא קלה במיוחד. כולם מקבלים תלושי שכר ממת"ש, כולם ישנים שוב ושוב בבסיס, כולם מסתובבים בבית עם חגורת ב'. לא תשמעו אותם מקטרים על הת"ש, לא תמצאו בהם כעס על עוד שבת שנחתמת במוצב. בעבור האחים, הבנים, בני-הדודים – צה"ל הוא היומיום, ונמצא שם גם אחר-כך.
"אומרים שהבית מעצב את האדם", מסכם אחד הנציגים הגאים, "וצה"ל אכן היה הבית שלנו כל החיים. אבל במקרה שלנו, וזה לא יהיה מוגזם להגיד את זה – אנחנו עיצבנו את צה"ל".

משפחת גורודיש-גונן
בני המשפחה: האלוף (מיל') שמואל גורודיש ז"ל, אחיו, תא"ל (מיל') יואל גונן (גורודיש), אחיהם, סא"ל (מיל') ברוך גורודיש, בניו של ברוך, רס"ן מתן גורודיש, רס"ן ישי גורודיש, בניו של יואל, רס"ן עודד גונן, סא"ל הילה גונן
סיפורה של המשפחה: במשפחת גורודיש היו שלושה בנים ושלוש בנות. על אף שהמשפחה התגוררה בשכונת מאה שערים בירושלים, שלושת הבנים התגייסו לצבא וטיפסו במעלה הדרגות: האחים שמואל (שמוליק) ויואל התגייסו לשריון, וברוך בחר בגולני. שמוליק, הבכור מהבנים, פיקד על חטיבה 7 ועל מחלקת ההדרכה, וביולי 73' החליף את אריאל שרון ונתמנה לאלוף פיקוד הדרום – תפקיד בו החזיק עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. ועדת אגרנט, שמונתה בתום המלחמה לחקור את השתלשלות האירועים, מצאה את גורודיש כאחד האחראים למחדלי המלחמה, והמליצה להדיחו. גורודיש נאלץ לעזוב את הצבא ועם שחרורו עבר לאפריקה, שם עסק בכרייה ובמסחר ביהלומים עד שנפטר בגיל 61.
מאז התנהלה הקריירה הצבאית של השניים הנוספים בצל הדחתו של האח הבכור. סא"ל (מיל') ברוך גורודיש (74), שהיה מג"ד בגולני וסגן מפקד החטיבה, פרש מהצבא ב-74', זמן קצר אחרי הדחתו של אחיו, בעקבות היחס הקר שקיבל מאז פורסם דוח אגרנט. "להיות גורודיש אז היה מאוד לא נעים", סיפר בעבר ל"במחנה", "ניתקו קשר, התעלמו, לא רצו לקחת אותנו טרמפ. אמרתי לדדו שבצבא הזה אני לא רוצה לשרת", סיפר.
הצעיר מבין השלושה, תא"ל (מיל') יואל גונן (70), זכה בעיטור המופת על תפקודו כקצין האג"ם של חטיבה 7 במלחמת ששת הימים. במלחמה זו שירת יואל כקצין אג"ם תחת פיקודו של אחיו המח"ט. כששמואל היה מג"ד, יואל שירת תחתיו כמ"מ וכשמונה גורודיש לאלוף לפני מלחמת יום הכיפורים, היה יואל מח"ט שריון בפיקוד הדרום. בתפקידו האחרון בצה"ל שימש יואל מפקד באלי"ש (היום – מל"י, המרכז לאימוני יבשה בצאלים). עם פרישתו, עסק תא"ל (מיל') גונן פרישתו מצה"ל בתחום הבניין, וכיום משמש יו"ר מחוז יהודה של ארגון גמלאי צה"ל "צוות".
בניו של ברוך, אחייניו של גורודיש המיתולוגי, רס"ן מתן ורס"ן ישי גורודיש, גם הם אנשי קבע. מתן היה סמג"ד בחטיבת השריון 188 וכיום משמש מפקד יחידת עזרי אימון בזרוע היבשה, ואילו אחיו, ישי, משרת בחיל המשטרה הצבאית.
בני-דודם של מתן וישי, בניו של תא"ל (מיל') יואל גונן, ואחייניו של האלוף, רס"ן עודד גונן וסא"ל הילה גונן, מצויים גם הם בשירות פעיל. עד לפני חצי שנה שירת עודד בפלס"ר חטיבת השריון 7, מחייל ועד מפקד פלגת לוחמים, וכיום משמש סמג"ד בבית הספר לשריון. סא"ל הילה משמשת ראש ענף תכנון משאבים בחיל האוויר.
"סבא שלי נפטר כשאבי היה בן שש, כך שלא הייתה לאחים דמות אב בבית, ומי שבאופן טבעי מילא את תפקידו היה האח הבכור, שמוליק", אומר רס"ן עודד גונן, "אני יודע שהם העריצו אותו והוא תמיד נתן להם השראה, ובכל צעד ושעל שהוא עשה, הם הלכו בעקבותיו.
"כששלושת האחים עלו על מדים, זו הייתה תקופה בה התגייסו לצה"ל מתוך שליחות ולא רק מתוך חובה, ולכן הם הלכו והתקדמו עם השנים. אנחנו, הדור הבא, כבר עשינו את זה מתוך מטען מוסרי שנשאב מהבית. כל ההתנהלות בבית נשאבה ממה שקרה בצבא: הרבה חגים עשינו בבסיסים, ואירועים ביטחוניים השפיעו על האווירה בבית. חשיבות השירות הייתה מובנת מאליה, לא כמו היום, שהיא מוטלת בספק. אצלנו היה מאוד ברור שכל אחד הולך לצבא ועושה מזה קריירה. כולנו שירתנו מתוך מסירות, וכך יצא שהתאהבנו בצבא ומצאנו בו אתגר אישי.
"היה לי ברור שאתגייס לשריון, בגלל המשפחה, ועד היום יש לשם שלנו משמעות בעבור אנשים בחיל. חשבתי הרבה פעמים לשנות את שם המשפחה שלי בחזרה לגורודיש, ואני מניח שבשלב כזה או אחר של חיי אני אשיב אותו, על אף שנולדתי גונן והשיוך המשפחתי שלי ברור לי מגיל אפס".
רס"ן מתן גורודיש סיפר בעבר ל"במחנה" כי "את האהבה לצבא אני בטוח שספגתי בבית, אבל הרבה זה גם מי שאני. מהיום שהתגייסתי ראיתי את עצמי מ"פ ובהמשך ראיתי את עצמי מג"ד. כשנולדתי רק יואל, דודי, היה על מדים. את שמואל, הדוד המפורסם, ראיתי רק פעמיים עד שנפטר בשנת 91'".

משפחת אדם
בני המשפחה: האלוף (מיל') קותי אדם ז"ל, בנו, האלוף (מיל') אודי אדם, אחיו של קותי, אל"ם (מיל') שמואל אדם, בנו, רס"ן (מיל') יניב אדם
סיפורה של המשפחה: למשפחת אדם היו שני בנים - שמואל ואבשלום (אבשה), ושתי בנות. אבשלום (71) התגייס בשנת 45, זכה בעיטור העוז והשתחרר בדרגת סמ"ר. שמואל (62), הצעיר למשפחת אדם, התגייס בשנת 63' לחטיבת הצנחנים והתקדם בה עד לדרגת רס"ן. משם המשיך לעוצבת האש, התקדם בה עד לדרגת אל"ם, ושימש מפקד אגד השליטה האוגדתי. שמואל אף היה בין מקימי היחידה ללוחמה בטרור. אדם שימש גם כסגן מפקד הימ"מ, מפקד מחוז ירושלים ויהודה ושומרון של משמר הגבול. עם פרישתו משירות בשנת 87', שימש ניצב משנה (דימ') שמואל אדם קצין ביטחון ארצי של חברת החשמל והתקדם בה עד לתפקיד סמנכ"ל משאבי אנוש וסמנכ"ל לוגיסטיקה ונכסים, תפקיד אותו מילא עד שפרש לגמלאות לפני שנתיים.
בנו של שמואל, רס"ן (מיל') יניב אדם, שימש סגן מפקד שלדג וסמג"ד 202 של הצנחנים, השתחרר לפני יותר מעשר שנים וכיום עוסק בייעוץ בטחוני.
בן-דודם של שמואל ואבשה הוא האלוף (מיל') יקותיאל (קותי) אדם, סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם, שנהרג מאש מחבלים במלחמת שלום הגליל והיה הקצין הבכיר ביותר שנהרג במהלכה.
בנו של קותי ובן-דודו של שמואל מדרגה שנייה, הוא ראש אט"ל ומפקד פיקוד הצפון לשעבר, האלוף (מיל') אודי אדם, שפרש מצה"ל עם תום מלחמת לבנון השנייה.
"יכול להיות שזה חינוך, אבל אני סבור שמדובר בסך הכל במקריות", אומר אל"ם (מיל') שמואל אדם, "זה מה שיצא מהמשפחה בסופו של דבר, ולשמחתנו יצא גם טוב. היינו משפחה ציונית כזאת, אבל לא דיברנו בבית על צבא ולא עשינו מהמדים סיפור גדול. תמיד היינו משפחה צנועה".

"זה עניין של חינוך מהבית", סבור בנו, רס"ן (מיל') יניב אדם, "ובעיקר הרבה דוגמא אישית, של 'ממני תראו וכן תעשו'. כשאתה רואה כל הזמן בבית קצינים במדים באים והולכים, אתה גדל באווירה של יחידה קרבית והופך להיות חלק מזה. קותי, בשבילי, היה הרבה יותר מדוד. אני זוכר שכילד הייתי מחכה לו שיבוא לאמא שלו למושב, יוריד את המדים, ילבש סרבל עבודה, ואז הייתי עוזר לו לכסח את הדשא. הייתי בן עשר בסך הכל, אבל הוא היה בעבורי מודל לחיקוי.
"כנער מתבגר, לא ראיתי עתיד אחר. היה לי ברור שאתגייס לקרבי ובעיקר, שאהיה קצין. המשפחה שלי היא מקור לגאווה. נותר לי רק לקוות שמשפחות כאלה יצמחו בעוד בתים, זה חשוב מבחינת אחדות העם והתרומה לחברה. אנחנו צריכים להיות עם של אנשים שמוכנים להקריב עצמם למען המולדת".

משפחת לוי
בני המשפחה: רא"ל משה לוי ז"ל, אחיו, אל"ם (מיל') ד"ר ברוך לוי, אחיהם, אל"ם (מיל') יהודה לוי, אשתו של ברוך, סא"ל (מיל') זאבה לוי, בתם של ברוך וזאבה, סא"ל (מיל') סיגל לוי
סיפורה של המשפחה: ארבעת הבנים לבית לוי נולדו בתל-אביב למשפחת עולים מעיראק. שלושת הבנים הגדולים, ברוך, משה ויהודה, בחרו בקריירה צבאית, ואילו האח הרביעי, שלמה, לא המשיך בקבע ופנה לעסוק בתחום החקלאות
ראשון המגויסים במשפחה היה אל"ם (מיל') ד"ר ברוך לוי, שהתגייס ב-51' לחטיבת הנח"ל, ומשם עבר לצנחנים. בין תפקידיו הבכירים שימש ברוך (74) מפקד הפנימייה הצבאית בתל-אביב ומפקד פיקוד הגדנ"ע. עם סיום שירותו בצה"ל, בשנת 76', שימש יועצם של ראשי הממשלה גולדה ורבין לענייני רווחה וחברה, ולאחר מכן התגייס למשטרה, קיבל דרגת ניצב ושימש מפקד המשמר האזרחי. ברוך, הבן הבכור, פרש משירות הביטחון בשנת 88', ומשמש זו השנה השנייה יו"ר ארגון גמלאי צה"ל "צוות".
אחיו הצעיר יותר, משה, התגייס לצה"ל שלוש שנים אחריו, בשנת 54', והחל את שירותו בחטיבת גולני. את מרבית שנותיו בצבא עשה דווקא כמפקד בצנחנים, ואף השתתף בצניחה המבצעית היחידה בתולדות צה"ל, במעבר המתלה. ב-73' התמנה משה לרמ"ט פיקוד מרכז, ולאחר מכן שימש ראש מחלקת המבצעים במטכ"ל, אלוף פיקוד המרכז, ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל.
באפריל 83' החליף לוי את רפאל איתן בתפקיד הרמטכ"ל ה-12, והוא בן 47. בכך היה הרמטכ"ל הראשון שהחל את פעילותו הביטחונית בצה"ל ולא במחתרות. באפריל 87' פרש משה מצה"ל לאחר 33 שנות שירות. לפני כחודש נפטר, והוא בן 72.
אחיהם הצעיר של ברוך ומשה, יהודה לוי, הצטרף לשורות צה"ל עשר שנים אחרי משה, בשנת 64', ושירת בחיל החימוש כמהנדס מכונות. גם יהודה התקדם בשרשרת הפיקוד, שירת בין היתר במש"א ובאגף האפסנאות (אג"א) והשתחרר מצה"ל בדרגת אל"ם. מזה שנים עובד יהודה במנהלת טנק המרכבה כאזרח עובד צה"ל.
האח הרביעי והצעיר מכולם, שלמה, התגייס שנתיים אחרי יהודה, בשנת 66', אך בחר להשתחרר עם תום שירותו הסדיר.
מעטים יודעים שגם זאבה, אשתו של ברוך, הבכור לבית לוי, וגם בתם, סיגל, שירתו כקצינות בכירות בתחום מערכות המידע באכ"א, והשתחררו שתיהן בדרגת סא"ל.
"היינו שלושה אחים בצה"ל, אחד היה 'וחצי' אחד היה 'ורבע', ואני הסתפקתי במה שיש", אומר אל"ם (מיל') ד"ר ברוך לוי, "אני אמנם הכי גדול בגיל, אבל גם הכי קטן בגובה. לאבא שלנו, שעלה באמצע שנות ה-30 מעיראק, הייתה בכלל חנות בשוק הכרמל, ולא ממש היה צבא בשוק הכרמל. אבא ציפה שאחד מארבעת הבנים ימשיך לנהל אותה כשכוחותיו כבר לא יעמדו לו, אבל הוא ראה שבניו יוצאים אחד אחרי השני ל'תרבות רעה' – שלושה לקבע ואחד לניהול, וכך הוא נותר עד יומו האחרון בחנות ונפטר בגיל 92.
"אבא שלנו תמיד היה אומר שיש לו ארבעה בנים: שלושה בשירות קבע – ואחד חכם. אבל אני יודע שהוא נהנה מכל רגע בו ראה את בניו משרתים כבכירים בצה"ל, הוא היה גאה בנו מאוד. מה עוד צריך לבקש יהודי שעלה מבבל מתוך ציונות, הוליד בנים בארץ הזאת ואחד מבניו היה לראש המטה הכללי? זו הנחת הכי גדולה שיש. אני מברך על כל יום שעשיתי במסלול הזה ונדמה לי שבעצם כל אחד מאיתנו.
"אני אמנם הבן הבכור, אך תמיד ראיתי במשה את הגדול בינינו, כי דרגתו הייתה רב-אלוף, אבל קודם כל הוא היה רב-אדם. אני מניח שהייתה לי השפעה על בחירתם של משה ויהודה בשירות קבע, אבל זה משהו שתמצא בכל אחת מן המשפחות האלה - אידיאל שנשקף מהן, ולא רק מקום עבודה. אני חושב שכל אחד מאיתנו, גם משה שמשקיף מלמעלה, מביט לאחור בסיפוק על הזכות להיות שותפים לתהליך ביסוסה של המדינה בתחום הביטחון".