צילום: שי סקיף

על המאבק באלימות כנגד שוטרים צבאיים: "אני מבטיח להילחם את המלחמה הזאת". על תדמית החיל: "אני מודה שלא מצאתי דרך טובה לשפר אותה". על התפקיד המסורתי: "בשבילי דוח אמיתי זה על נסיעה ברמזור אדום. פחות אכפת לי מדוחות על כומתה". ועל שלטון החוק בצה"ל: "אם התובנה שמשמעת זה ביטחון לאומי תחלחל עד אחרון החיילים, מצבנו יהיה טוב יותר". יום בדרכים עם תא"ל רוני בני, קצין המשטרה הצבאית הראשי.

דגל כחול-אדום הנושא את מספר שנותיה של המדינה מעטר בימים אלה את כלי הרכב של בכירי המשטרה הצבאית, בהוראה מפורשת של קמצ"ר, תא"ל רוני בני. "אחריי לצנחנים", "גולני שלי", "דוכיפת משפחה לוחמת" - צירופי מילים שקורצים משמשת מכונית חולפת, שורדים על הקיר המקולף של טרמפיאדה, מקשטים את גבן של חולצות סוף מסלול. בחיל המשטרה הצבאית (חמ"ץ) לוקאל-פטריוטיזם ממין זה הוא מצרך נדיר יותר, מטבע הדברים. בחיל עורפי ה"רעל" לא נוטף ממספרי המחבלים ההרוגים, מאבק הקרב ומהילת הגבורה. על כן בחמ"ץ מתעטפים בצבעי החיל רק בהזדמנויות חגיגיות, כמו יומולדת 60, וגם אז בפקודה מגבוה. לא שאין כאן גאווה, אלא שהיא מאופקת, מקופלת במדים השחוקים מיום-יום מתיש, אך לרוב כפוי טובה.
תא"ל בני הגיע לחיל היישר לראש הפירמידה, לאחר 25 שנות שירות בחיל השריון. אחרי פחות משלוש שנים, הפך מפקד בית-הספר לשריון לשעבר לסנגורם החרוץ ביותר של השוטרים. השריונר שאולי נתקל בהם בעבר בנסיבות פחות נעימות, עושה את תפקידו כאילו מאז ומעולם נחה על כתפו כומתה כחולה. אולי זו הסיבה שתא"ל בני החליט לחרוג ממנהגו ולחשוף בגאון את כל מגזרי החיל. כבר בשעת בוקר מוקדמת, עוד בטרם התאוששו פקודיו מעוד ליל מעצרים, הוא מכריז באוזני סגל הבסיס: "הביקור שלי כאן הוא ביקור רגיל, ואם תצטרכו לחטוף על הראש, אז תחטפו. העיתונאי, לצורך העניין, הוא שקוף מבחינתי, יכול לכתוב בכתבה מה שהוא רוצה. שיהיה בהצלחה".

תחנה ראשונה: בסיס מ"צ חיפה

הרבה חיילים יאהבו לשמוע שאת קמצ"ר לא מעניינים דוחות משמעת.
"אנחנו ממשיכים לעשות מבצעים גדולים ויוצרים את ההרתעה בנוגע להופעה וללבוש של החיילים, אבל צריך להבין שלרשום דוחות זה לא תפקידנו ולא ייעודנו. מי שאמור לטפל במשמעת של החיילים זה המפקדים שלהם ולא המשטרה הצבאית, אנחנו רק מסייעים. זה כמו שמי שאמור לטפל בנפקד זה המפקד, כדי שלא להגיע למצב שהחייל בורח ל-45 יום ואז הוא עובר לטיפולנו".

מפקד הבסיס, סרן לוטן טולדנו, מבקש להתערב. "סלח לי, ואני בטוח שאמרו לך את זה כבר, אבל זאת לא בעיה של המפקדים. הבעיה היא שאין אטרקציה לצאת לקצונה בחיל".
"ומה החוכמה שלנו כמפקדים? ליצור את האטרקציה", משיב קמצ"ר, "אבל אנחנו לא עושים את זה. אתמול אישרתי יציאה לקצונה של חיילת חריגה עם דפ"ר 30 ולא האמנתי שאני חותם, אבל זה עניין של היצע וביקוש. גם הבן שלי אמר לי שאנחנו לא אטרקטיביים, אבל זה התפקיד של המפקדים".
איך יכול להיות שבמשך שנים לא מצליחים מפקדים לשפר את המוטיבציה לגיוס? בשריון, ממנו באת, מגיעים מפקדים עד לבית של המלש"ב כדי לשכנעו. דומה שאתם בכלל לא מנסים.
"אם נלך לתפיסה של 'חבר מביא חבר' ונצליח בה, אז שלא תהיה בעיה של מוטיבציה, נכון? אז בחיל השריון, כל שם שאני אתן לבקו"ם, יגיע בסוף לחיל. אבל במשטרה הצבאית הפטנט הזה לא עובד, כי אני יכול לתת לבקו"ם רשימה של 1,000 איש עם קב"א 55, והם ייקחו לי אותם ליחידות קרביות. אז כיוון שאני לא יכול לעשות את זה, אני נאלץ להסתפק במה שנותנים לי. אמרו לי 'תקשיב, אנחנו ניתן לך רשימה של אנשים, לך תשכנע אותם'. אבל אני לא רוצה לשכנע אותם בבית".
אז מה, הכל מתחיל ונגמר בתדמית?
"התדמית בעייתית, זה נכון, ואני מודה שלא מצאתי את הדרך הטובה לשפר אותה. אני טוען שזו עבודה סיזיפית, וכשאנשים יתחילו להכיר את מה שעושה חמ"ץ, ויבינו שהמאמץ העיקרי שלנו הוא לא בדוחות, אלא במניעת פשע, פח"ע ועבריינות - אז יתייחסו אלינו טיפה אחרת. אבל לצערי הרב אנחנו לא שם, ואני אומר את זה באופן הכי כן".

תחנה שנייה: כלא 6
הקריאות המאיימות של חסן מכפר ירכא הדהדו בכל רחבי פלוגה ג' של כלא 6. הקצף גלש מהמטף ורק בנס לא פגע בעיניהם של מדריכי הכלואים (מד"כים). גם מניסיונותיו להכותם במטף המתכת הכבד הצליח סגל הפלוגה להתחמק, תגבורת הוזעקה מיד ובתוך דקות הוכנס האסיר בכוח, על שריריו, מאחורי סורג באגף הבודדים בכלא והשריפה כובתה. לא כך תכננו מדריכי הכלואים להעביר את השבת שעברה בכלא, ודאי לא כך תכנן חסן להעביר את יומו ה-36 במחבוש, אבל לקמצ"ר יש תוכניות אחרות. הוא מבקש להיכנס לתאו של הכלוא המתפרע, לצפות מקרוב באסיר הסורר שהעז להפר את שלוות השבת בכלא.
קירות מוריקים וחריטות שהותירו דיירי התא הקודמים, מקדמים את פניו של תא"ל בני. "הרבצת מכות רצח כבר שלוש פעמים - אתה רוצה לבלות את שארית השירות שלך בבית-סוהר?" הוא יורה לעבר החייל נטול החגורה והשרוכים. "אנחנו בגילנו צריכים ללמוד לספור עד חמש, להיות סבלניים, וכשמגיע לנו - להוריד את הראש. לא תמיד אנחנו צודקים. אבא שלך יודע שעשית בלגן? אם אני מצלצל אליו ומספר לו, נכון שהוא יגיע הנה וייתן לך סטירה שלא תשכח כל החיים? אז למה אתה עושה לנו צרות?" מאוחר יותר ינחה בני את המד"כים: "אם הוא שוב עושה ברדק, לא להתעסק. טלפון אחד לאבא שלו".
376 כלואים מעבירים לילות וימים בין האוהלים והביתנים המסורגים של כלא 6. על אף שהוא נחשב לכלא צה"לי הקטן כמעט בחצי ממקבילו שבצריפין, כ-50 עצורים נכנסים ומשתחררים כאן מדי יום, 2,650 חיילים רק בשנה שעברה. כשיעמוד בהמשך היום מול אנשיו מגדוד המעברים, יסביר קמצ"ר ש"בצה"ל עושים מאמצים לנסות ולהביא כל אחד שמגיע לגיל הבגרות לשירות בצה"ל, לאור הירידה במקורות. אם בעבר חמישה אחוזים מבני הנוער לא התגייסו בשל סעיף עבריינות, היום רק 2.3 אחוזים לא מתחיילים. כמה זה?" הוא ישאל וגם יענה: "כמה אלפי חיילים שמתגייסים בכל שנתון. ואיפה הם היום?" ימשיך וישיב בחיוך: "בכלא 4, בסוף ככה זה יוצא. אבל אם מתוכם 500 משרתים, אז על זה נאמר: כל המקיים נפש אחת, כאילו קיים עולם ומלואו".
"אם אני עכשיו אשכן אותך במלון הכי יוקרתי באילת, אאכיל אותך ארוחות גורמה, אביא לך את בחירת לבך, אבל בתנאי אחד - שאני סוגר את הדלת של החדר ואתה לא יוצא ממנו - כמה זמן תחזיק מעמד?" ממחיש סגן מפקד הכלא, רס"ן ארז דוד, "זה מה שתמיד מהדהד לי באוזן, ובשביל זה אנחנו נמצאים פה. מהכלואים נשללה זכות החירות, ואנחנו נעשה פה הכל כדי למצות את הפוטנציאל שטמון בהם ולתת להם איזה רווח נוסף מעבר לשהותם פה".

תחנה שלישית: בה"ד 13
חלק ניכר מתפקידיו בשריון עשה תא"ל רוני בני (49) בחטיבה 500, ובהמשך שימש קצין אג"ם פיקוד הדרום, מפקד בית-הספר לשריון ומפקד חטיבת טנקים במילואים. לפני כשלוש שנים, בעת שהתחנך על ספסלי המכללה לביטחון לאומי, עודכן על התפקיד היוקרתי שאך התפנה והחליט לנסות את כוחו ולהתמודד. כשמונה היה למפקד השלישי של החיל בכל שנותיו שהוצנח אליו מבחוץ. החלטת הרמטכ"ל יעלון למנות קצין שריון לתפקיד, עוררה בזמנו לא מעט תמיהות במשטרה הצבאית, אבל מאז החליף בני את הכומתה השחורה בכחולה, המיר את הטנק באופנוע - והתחיל לעשות סדר.

אני מניח שגם השוטרים שלך מגזימים מדי פעם.
"בטח, כן, בורח להם לפעמים".
זה קשור לאוכלוסיות החלשות יותר שבדרך כלל מתגייסות לשורות החיל?
"זה לא קשור לאוכלוסיות. יחד עם זאת, כל חיי דיברתי בקבוצות של חמישים, כגודלה של פלוגה בשריון, ובקבוצה של טנקיסטים יש 70 אחוזים עם רישיון נהיגה, לפחות חמישה קיבוצניקים, לפחות חמישה מושבניקים וקצת פחות מחצי רוצים להיות קצינים. בדרך כלל עשרה מהם למדו מתמטיקה ופיזיקה, ועוד חמישה הגבירו את שאר המדעים המדויקים. זו השפה שאני דיברתי כל החיים. בשלוש השנים האחרונות לא אלה הנתונים".
וזה מדאיג אותך?
"אני מבין את הצורך, אני מבין שהעדיפות היא ליחידות הלוחמות, אני מבין ששם זה לב העשייה הצה"לית".
אם עד היום שמח חמ"ץ לקבל על עצמו משימות ותחומי אחריות גדולים, הרי שעל אחריות אחת דומה שגם קמצ"ר היה מעדיף לוותר. בעקבות המאבק הציבורי הנרחב שהתנהל בעידודו של צה"ל, העבירה משטרת ישראל לפני כחצי שנה את אחריות הטיפול במשתמטים משירות, לידי מקבילתה הצבאית. על פי ההנחיות המחמירות, כל אזרח שנתפס בביקורת משטרתית שגרתית ומזוהה במסופי המשטרה כמשתמט - מועבר לידי שוטרי חמ"ץ, שלא יכולים לכלוא אותו כיוון שמדובר באזרח, ועל כן נאלצים להסיעו עד לבקו"ם ולחיילו מידית. "ההכללה של המשתמטים שנעשתה במשטרת ישראל היא מצוינת למדינה, אבל לנו זה עוצר את העבודה", מסביר ממצ"פ צפון, סא"ל ששון חיים. "תחשוב מה זה להסיע בכל יום שניים כאלה מרמת הגולן לתל השומר. זה פוגע במשימות השיטור שאנחנו עושים, כי יש 2,000 משתמטים במדינה".
"אנחנו מוצאים את עצמנו מנהלים תחנת מוניות", מוסיף קמצ"ר, "רק בחציון הראשון של השנה נתפסו 80 משתמטים, ואלה לא מקרים פשוטים: זה אחד שבאמצע החיים עצרו אותו, וזה אומר שהוא יתפרע, יהיה אלים ויעשה הכל בשביל לא להיות שם. זה לא אחד שהסגיר את עצמו".
אתה לא סבור שהמלחמה בהשתמטות צריכה להיעשות בדרכים אחרות, באמצעות חינוך בבתי-הספר, למשל?
"את בתי-הספר אנחנו איבדנו. ולראיה: הנתון ה'סודי' שנחשף לא מזמן בעיתונים על איזה מוסד שולח לצבא ואיזה לא, כיכב בכותרות רק יומיים. במקום להגיד 'שאפו' על שחשפו את זה, אז כולם התרעמו. אנחנו יוצרים הרתעה, ממש כמו שאני נלחם בנפקדים משירות. כשהגעתי לחיל היו 2,400 עריקים מצה"ל, עד שהחלטתי להילחם בהם מלחמת חורמה, ובינואר האחרון הגענו ל-540 בלבד. הבעיה שלי היא בכלא, שם נמצאת תקרת הזכוכית, כי בסוף כל המיטות תפוסות, ואז כשמתמלא אני מורה להם להפסיק לעצור עריקים, ואז מצטברת עוד שכבה, וכך הלאה".

תחנה רביעית: מצ"ח שרון שומרון
בסיס המשטרה הצבאית החוקרת בבית ליד הוקם לפני כשנתיים וחצי, עם גוויעתה של האינתיפאדה השנייה ולאור ריבוי תלונות מקומיים בנושאים מגוונים, לרבות ביזה, שוחד, פציעות, אלימות וכמובן מוות. חוקרי הבסיס, שמחולקים על פי החטמ"רים, מטפלים בלמעלה מ-1,000 הודעות בשנה של עשרות ארגונים שונים ועורכי דין פלסטינים. בשנת 2007 נפתחו 233 תיקי פלסטינים ונסגרו 54. לאור ריבוי התלונות קבע מפקד מצ"ח כי יש למצות תיק פלסטיני בתוך ארבעה חודשים.
בביקורו ביחידה מבקש קמצ"ר לאמוד את הכסף שנחסך מתביעות פלסטינים. "הרציונל שעמד מאחורי ההשקעה במקום הזה, היה לחסוך כסף מתביעות עתידיות נגד משרד הביטחון", מסביר תא"ל בני, "ובעוד חצי שנה ישאל אותי המפקד האם 20 התקנים שהושקעו פה משתלמים, ומה אני עונה לו?"
"לא הצלחנו לנקוב במספר שמגדיר את החיסכון", מודה ממצ"ח מרכז, סא"ל ארז רבן, "אבל ברור לנו שמעצם זה שהפלסטינים יודעים שתיפתח חקירת מצ"ח, אז חלק מהתביעות לא מוגשות, כי הם יודעים שתהיה בדיקה. וזה נכון גם לצד השני: חייל יודע שאם הוא ידביק מפזר חום לפנים של פלסטיני - למחרת הוא ייעצר. זה פועל על התודעה של החיילים".
בהמשך מעיר קמצ"ר על המספר הגבוה של תיקי החקירה שנסגרו לבסוף. "כל מי שעוסק בענייני משפט ובענייני נכון-לא נכון, תמיד יגיד שעדיף שעשרים איש שרצחו ייצאו זכאים מחמת הספק, מאשר שאחד שלא עשה כלום יישב בכלא על מאסר עולם", הוא מסביר, "אבל מחובתנו לייעץ לפרקליטות כדי להוריד את מספר התיקים שנסגרים. זה כמו שאתה נוסע בטיסת אל-על ללונדון ופתאום מישהו מאבד את ההכרה. מה כולם ישאלו? 'יש עורך דין במטוס'? לא, שואלים 'יש פה רופא'? אם תהיה עכשיו סוגיה של משטרה צבאית נטו, מתי בסוף יצלצלו אלינו? לצערי, רק כשתפסנו נהג של איזה אל"ם והוא קיבל דוח. אני הייתי קצין אג"ם פיקודי, בחיים שלי לא ראיתי את הממצ"פ, לא יודע מי זה. עכשיו מגיע תיק כבד לפרקליטות, אני מצפה שהם ירימו טלפון לממצ"ח וישאלו אותו לדעתו, כמו רופאים שמתייעצים על צילומי רנטגן על נורת הפלורוסצנט ומקבלים החלטה משותפת".
נדמה שיש לך ביקורת לא מועטה על המערכת המשפטית בצה"ל. אתה חושב שהיא מערכת רחמנית?
"לא, אני לא חושב שהיא רחמנית, אני חושב שמערכת המשפט עברה כברת דרך יחד עם צה"ל, והיום היא מטפלת היטב בנושא של העבריינות בקרב חיילים ויש הרתעה. אבל אני כן חושב שהיא עדיין טוחנת לאט. כמובן שבהשוואה למה שקורה בחוץ זה מהר מאוד, אבל אנחנו ביחידות השדה רוצים כאן, מהר ועכשיו, וזה כנראה לא עובד ככה. אם הם ישכילו להביא עוד פרקליטים ויגדילו את התקנים של השופטים בבתי-הדין, אז נבצע קיצור תורים משמעותי. בינתיים כמות העצורים לפני משפט בכלא גדולה, ואלה דברים שלצערי אנחנו נאלצים להתמודד איתם".

תחנה חמישית: פלוגת המעברים
אם בית גידולו של תא"ל בני, חיל השריון, נזקק למלחמת לבנון השנייה כדי לזקוף שוב את צריחו ולהכפיל את המוטיבציה להצטרפות לשורותיו, הרי שבעבור חמ"ץ הייתה זו מעמסה שהוטלה עליו עם פרוץ אירועי "גאות ושפל": כבר יותר משלוש שנים שמרבית מעברי הגבול בין ישראל לשטחי הרשות לאורך גדר הביטחון, מאוישים על-ידי חיילי המשטרה הצבאית. סד"כ החיל כמעט הוכפל ואף הומצא מקצוע צבאי חדש: "מאבחן ביטחוני", שאפשר לבעלי פרופיל 72 ומעלה לשרת בחזית, מבלי להידרש ללחימה.
בצה"ל הבינו מיד: המיומנויות של השוטרים, שלמדו זאת בקורס מקצועי, עולות עשרות מונים על כל מחסום שתעמיד פלוגה צבאית מן המניין. אולם המוטיבציה בחרה לפגר אחרי המחמאות, והיציאות הרעות, השחיקה שמביאות עמן שמונה שעות רצופות של בדיקת רכבים, כמו גם החשש מפיגועים במחסומים - כל אלו הביאו ללמעלה מ-30 אחוזי נשירה מן ההכשרה, נתון שהצטמצם בשנה האחרונה משמעותית בעקבות כמה תפיסות אמל"ח מוצלחות של חיילי גדודי תעוז וארז.

רק הרבה אחרי שהשמש שוקעת וקצת אחרי שיחידות חמ"ץ החלו בהכנות לביקורו הבא, מתפנה קמצ"ר לקבוע פגישה קצרה עם הלוחם שמחכה לו בבית. אחרי חשיבה קצרה, הוא גם מצליח להשיב על השאלה האם בחגיגות ה-70 יהיה לכחולים טוב יותר? "אם התובנה שמשמעת זה ביטחון לאומי תחלחל מטה עד אחרון החיילים, מצבנו בעוד עשור יהיה טוב יותר".
ואתה תעקוב אחרי השינויים? תישאר שגריר גאה גם מבחוץ?
"בטח. זהו, זאת חתונה קתולית. ברור לי שעד שנת 'אלפיים ואני לא יודע כמה', ויש לפחות שלושה אירועים בשנה שמזמינים בהם קמצ"רים, אנחנו נהיה שם, לא נבריז. אבל בכל מקרה, וכמו שאני מכיר את החיים, הייתי 25 שנים בשריון ורק שלוש שנים במשטרה הצבאית - כולם יזכרו לי רק את התקופה הזאת, כך שזה לא ממש תלוי בי".